Shabbat — Daf 103b

ת"ל אחת הא כיצד אינו חייב עד שיכתוב שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל רבי יהודה אומר אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד חייב כגון שש תת רר גג חח

א"ר יוסי וכי משום כותב הוא חייב והלא אינו חייב אלא משום רושם שכן רושמין על קרשי המשכן לידע איזו היא בן זוגו לפיכך שרט שריטה אחת על שני נסרין או שתי שריטות על נסר אחד חייב

רבי שמעון אומר (ויקרא ד, כב) ועשה אחת יכול עד שיכתוב את כל השם עד שיארוג כל הבגד עד שיעשה את כל הנפה ת"ל מאחת אי מאחת יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת ואפילו לא ארג אלא חוט אחד ואפילו לא עשה אלא בית אחד בנפה ת"ל אחת הא כיצד אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת

ר' יוסי אומר ועשה אחת ועשה הנה פעמים שחייב אחת על כולן ופעמים שחייב על כל אחת ואחת

קתני מיהא רבי יהודה אומר אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד חייב לא קשיא הא דידיה הא דרביה דתניא רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל אפילו לא כתב אלא ב' אותיות והן שם אחד חייב כגון שש תת רר גג חח

ור"ש היינו ת"ק וכ"ת אלף אלף (ישעיהו מה, ה) דאאזרך איכא בינייהו דת"ק סבר אלף אלף דאאזרך לא מיחייב ור"ש סבר כיון דאיתיה בגלטורי בעלמא חייב למימרא דר"ש לחומרא

והתניא הקודח כל שהוא חייב המגרר כל שהוא המעבד כל שהוא הצר בכלי צורה כל שהוא רש"א עד שיקדח את כולו עד שיגרור את כולו עד שיעבד את כולו עד שיצור כולו

אלא ר"ש הא אתא לאשמעינן עד שיכתוב את השם כולו ומי מצית אמרת הכי והתניא רש"א ועשה אחת יכול עד שיכתוב את השם כולו ת"ל מאחת תריץ ואימא הכי יכול עד שיכתוב את הפסוק כולו ת"ל מאחת

ר' יוסי אומר ועשה אחת ועשה הנה פעמים שחייב אחת על כולן ופעמים שחייב על כל אחת ואחת

א"ר יוסי בר' חנינא מ"ט דר' יוסי אחת מאחת הנה מהנה אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת

אחת שמעון מאחת שם משמעון הנה אבות מהנה תולדות אחת שהיא הנה זדון שבת ושגגת מלאכות הנה שהיא אחת שגגת שבת וזדון מלאכות:

א"ר יהודה מצינו שם קטן משם גדול: מי דמי מ"ם דשם סתום מ"ם דשמעון פתוח אמר רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר

מיתיבי (דברים ו, ט) וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין עיינין אלפין ביתין כפין כפין ביתין גמין צדין צדין גמין דלתין רישין רישין דלתין היהין חיתין חיתין היהין ווין יודין יודין ווין זיינין נונין נונין זיינין טיתין פיפין פיפין טיתין

כפופין פשוטין פשוטין כפופין מימין סמכין סמכין מימין סתומין פתוחין פתוחין סתומין פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה כתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו

הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם הרי מ"ם יו"ד מ"ם מים מכאן רמז לניסוך מים מן התור'

ומדפתוח ועשאו סתום כשר סתום נמי סתום ועשאו פתוח כשר

מי דמי פתוח ועשאו סתום

therefore 'one' is stated. How is this [to be reconciled]? One is liable only if he writes a short noun [as part] of a long noun: SHeM as part of SHiMe'oN or SHeMU'eL, NoaH as part of NaHoR, DaN as part of DaNI'eL, GaD as part of GaDDI'eL.  R. Judah said: Even if one writes two letters of the same designation, he is liable: e.g., SHeSH, TeTH, RaR, GaG, HaH.  Said R. Jose: Is he then guilty on account of writing? Surely he is guilty only on account of [making] a mark, because marks were made on [each of] the boards of the Tabernacle to know which was its companion. Therefore if one draws one line across two boards, or two lines on one board, he is culpable. R. Simeon said: 'And shall do one': I might think that one must write the whole noun or weave a complete garment or make a whole sieve [before he is liable]; therefore it is written, 'of one'. If of one, I might think that even if one writes one letter only, or weaves one thread only, or makes one mesh only in a sieve, [he is guilty]: therefore 'one' is stated. How is this [to be reconciled]? One is liable only when he performs an action the like of which stands [on its own].  R. Jose said: 'And shall do one, and shall to them': sometimes one sacrifice is incurred for all of them, at others one is liable for each separately.  Now it is incidentally taught, R. Judah said: Even if one only writes two letters of the same designation, he is liable? — There is no difficulty: one is his own [view], the other is his teacher's. For it was taught: R. Judah said in R. Gamaliel's name: Even if one only writes two letters of the sanie designation, he is liable, e.g., SHeSH, TeTH, RaR, GaG, HaH. Now R. Simeon, is he not identical with the first Tanna? And should you answer, they differ in respect of the a'a of a'azzereka:  the first Tanna holding, [for writing] the a'a of a'azzereka one is not liable:  while R. Simeon holds, Since it is contained in charms in general,  he is culpable, — shall we then say that R. Simeon is more stringent? Surely it was taught: He who bores, however little,  he who scrapes,  however little, he who tans, however little, he who draws a figure on a vessel, however little, [is culpable]. R. Simeon said: [He is not culpable] unless he bores right through or scrapes the whole of it [the skin] or tans the whole of it or draws the whole of it!  Rather R. Simeon comes to teach us this: [one is not guilty] unless he writes the whole word. But can you say so? Surely it was taught, R. Simeon said: 'And shall do one': you might think that one must write the whole word; therefore 'of one' is stated? — Answer and say thus: You might think that one must write a complete sentence, therefore 'of one' is stated. R. Jose said: 'And shall do one, and shall do them': sometimes one sacrifice is incurred for all of them, at others one is liable for each separately. Said R. Jose son of R. Hanina, What is R. Jose's reason? 'One', 'of one', 'them', 'of them': [this implies] one may be the equivalent of many, and many may equal one. 'One', [i.e.,] SHiMe'oN; 'of one', [i.e.,] SHeM [as part] of SHiMe'oN; 'them' [i.e.,] the principal labours; 'of them:', the derivative labours. 'One is the equivalent of many' — awareness of the Sabbath coupled with unawareness of [the forbidden nature of his] labours. 'Many may equal one' unawareness of the Sabbath coupled with awareness [of the forbidden nature of his] labours. R. JUDAH SAID: WE FIND A SHORT NAME [FORMING PART] OF A LONG NAME. Are they then similar: the mem of SHeM is closed, whereas that of SHiMe'oN is open?  — Said R. Hisda: This proves that if a closed [mem] is written open,  it is valid.  An objection is raised: U-kethabtam:  it must be kethibah tammah [perfect writing];  thus one must not write the alef as an 'ayyin, the 'ayyin as an alef, the beth as a kaf, or the kaf as a beth, the gimmel as a zadde or the zadde as a gimmel,  the daleth as a resh or the resh as a daleth, the heh as a heth or the heth as a heh, the waw as a yod or the yod as a waw, the zayyin as a nun or the nun as a zayyin, the teth as a pe or the pe as a teth, bent letters straight or straight letters bent,  the mem as a samek or the samek as a mem, closed [letters] open or open letters closed.  An open section [parashah] may not be written closed, nor a closed section open.  If one writes it as the 'Song', or if one writes the 'Song' as the general text,  or if one writes it without ink, or if one writes the 'Names'  in gold, they [the Scrolls thus written] must be 'hidden'.  — He [R. Hisda] holds with the following Tanna. For it was taught, R. Judah b. Bathyra said: In reference to the second [day] 'We-niskehem [and their drink-offerings]' is stated; in reference to the sixth, 'u-nesakehah [and the drink-offerings thereof]'; in reference to the seventh, 'ke-mishpatam [after the ordinance]':  this gives mem, yod, mem  [i.e.,] mayim [water], whence we have a Biblical intimation of the water libation.  Now since if an open letter is written closed, it is valid,  a closed [letter] is the same, [viz.,] if a closed letter is written open, it is fit. But how compare! If an open [letter] is written closed,