Sanhedrin — Daf 7b

שנאמר (שיר השירים ג, ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה

דרש ר' יאשיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק מאי דכתיב (ירמיהו כא, יב) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו ר' חייא בר אבא א"ר יונתן מהכא (משלי ז, ד) אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו אל תאמרהו

אמר ר' יהושע בן לוי עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן פשיטא לא צריכא אלא לתלמיד היושב לפני רבו

רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה מיכניף ומייתי עשרה רבנן מבי רב אמר כי היכי דלימטיי' שיבא מכשורא רב אשי כי הוה אתי טריפתא לקמיה מכניף ומייתי להו לכולהו טבחי דמתא מחסיא אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא

כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב (משלי כט, ד) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דיין דומה למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות יהרסנה

דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר א"ל ליהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש קום עליה באמורא קם גחין עליה ולא א"ל ולא מידי

פתח ואמר (חבקוק ב, יט) הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו ועתיד הקב"ה ליפרע ממעמידין שנאמר (חבקוק ב, כ) וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ

אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין (על הציבור) שאינו הגון כאילו נוטע אשירה בישראל שנאמר (דברים טז, יח) שופטים ושוטרים תתן לך וסמיך ליה (דברים טז, כא) לא תטע לך אשירה כל עץ אמר רב אשי ובמקום שיש תלמידי חכמים כאילו נטעו אצל מזבח שנאמר (דברים טז, כא) אצל מזבח ה' אלהיך

כתיב (שמות כ, כג) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי הא דעץ שרי אמר רב אשי אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב

רב כי הוה אתי לבי דינא אמר הכי ברעות נפשיה לקטלא נפיק וצבי ביתיה לית הוא עביד וריקן לביתיה עייל ולואי שתהא ביאה כיציאה

כי הוי חזי אמבוהא (דספרי) אבתריה אמר (איוב כ, ו) אם יעלה לשמים שיאו [וגו'] כגללו לנצח יאבד (וגו') מר זוטרא חסידא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דריגלא אמר הכי (משלי כז, כד) כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור

דרש בר קפרא מנא הא מילתא דאמרו רבנן הוו מתונין בדין דכתיב (שמות כ, כו) לא תעלה במעלות וסמיך ליה (שמות כא, א) ואלה המשפטים אמר ר' אליעזר מניין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש שנא' לא תעלה במעלות וסמיך ליה ואלה המשפטים

אשר תשים אשר תלמדם מיבעי ליה אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא אלו כלי הדיינין רב הונא כי הוה נפק לדינא אמר הכי אפיקו לי מאני חנותאי מקל ורצועה ושופרא וסנדלא

(דברים א, טז) ואצוה את שופטיכם בעת ההיא אמר רבי יוחנן כנגד מקל ורצועה תהא זריז (דברים א, טז) שמוע בין אחיכם ושפטתם אמר רבי חנינא אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו קרי ביה נמי שמע בין אחיכם

רב כהנא אמר מהכא (שמות כג, א) מלא תשא לא תשיא

(דברים א, טז) ושפטתם צדק אמר ריש לקיש צדק את הדין ואחר כך חתכהו (דברים א, טז) בין איש ובין אחיו (ובין גרו) אמר רב יהודה אפילו בין בית לעלייה

ובין גרו אמר רב יהודה אפילו בין תנור לכירים

(דברים א, יז) לא תכירו פנים במשפט רבי יהודה אומר לא תכירהו רבי אלעזר אומר לא תנכרהו

אושפיזכניה דרב אתא לקמיה לדינא אמר לו לאו אושפיזכני את אמר לו אין אמר ליה דינא אית לי אמר ליה

R. Josiah, or, according to others, R. Nahman b. Isaac, gave the following exposition: What is the meaning of the verse, O house of David, thus saith the Lord: Execute justice in the morning and deliver the spoiled out of the hand of the oppressor!  Is it only in the morning that one acts as judge and not during the whole day? — No, it means: If the judgment you are about to give is clear to you as the morning [light], give it; but if not, do not give it. R. Hiyya b. Abba says: R. Johanan derived this from the following verse: Say unto wisdom, Thou art my sister.  If the matter is as clear to you as is the prohibition of your sister [in marriage], give your decision, but not otherwise. R. Joshua b. Levi says: If ten judge a case, the chain hangs on the neck of all,  Is not this self-evident? — This need not be stated except in reference to the case of a disciple who sits in the presence of his master, and allows to pass unchallenged an erroneous decision of his master. When a case was submitted to R. Huna he used to summon and gather ten schoolmen, in order, as he put it, that each of them might carry a chip from the beam. R. Ashi, when a terefah  was submitted to him for inspection, sent and gathered all the slaughterers of Matha Mehasia, in order, as he put it, that each of them should carry a chip from the beam. When R. Dimi came [from Palestine] he related that R. Nahman b. Kohen had given the following exposition of the verse, The King by justice establisheth the land, but he that loveth gifts overthroweth it.  If the judge is like a king, in that he needs no one's help, he establishes the land, but if he is like a priest who goes about threshing floors to collect his dues, he overthrows it. The members of the Nasi's  household once appointed an incompetent teacher,  and the Rabbis said to Judah b. Nahmani, the interpreter  of Resh Lakish: Go and stand at his side as interpreter. Standing by him, he [Judah] bent down to hear what he wished to teach, but the teacher made no attempt to say anything. Thereupon R. Judah took as his opening text: Woe unto him who saith unto wood: Awake! — to the dumb stone: Arise! Can this teach? Behold, it is overlaid with gold and silver, and there is no breath at all in the midst of it;  but the Holy One, blessed be He, [he proceeded], will call to account those who set them up, as it is written: But the Lord is in His holy Temple; let all the earth, keep silence before Him. Resh Lakish said: He who appoints an incompetent judge over the Community is as though he had planted an Asherah  in Israel, for it is written: Judges and officers shalt thou appoint unto thee, and soon after it is said: Thou shalt not plant thee Asherah of any kind of tree.  R. Ashi said: And if such an appointment be made in a place where scholars are to be found, it is as though the Asherah were planted beside the Altar, for the verse concludes with the words: beside the altar of the Lord thy God. Again, it is written: Ye shall not make with Me gods of silver or gods of gold.  Is it only gods of silver and gold that may not be made, while those of wood are permitted? — The verse, says R. Ashi, refers to judges appointed through the power of silver or gold. Rab, whenever he was to sit in court used to say: Of his own free will he [the judge] goes to meet death. He makes no provision for the needs of his household, and empty does he return home. Would only that he returned [as clean of hand] as he came!  When [at the entrance] he saw a crowd escorting him, he said: Though his excellency mount up to the heavens, and his head reach unto the clouds, yet he shall perish for ever like his own dung. Mar Zutra the Pious, as he was carried shoulder-high  on the Sabbaths preceding the Pilgrimage Festivals [when he preached on the Festival Laws], used to quote the verse: For riches are not for ever, and doth the crown endure unto all generations? Bar Kappara said in a lecture: Whence can we derive the dictum of our Rabbis: Be deliberate in judgment? From the words: Neither shalt thou go up by steps upon My altar.  For this is followed by: And these are the judgments … R. Eleazar said: Whence is it to be derived that a judge should not trample over the heads of the people?  It is written: Neither shalt thou go up by steps [i.e. force thy way] upon My altar; and this is followed by: And these are the judgments. The same verse continues: which thou shalt set before them. It should have stated: which thou shalt teach them. R. Jeremiah, or according to some, R. Hiyya b. Aha, said: This refers to the insignia of the judges [which they have to set before the public]. R. Huna, before entering the Court, used to say: Bring forth the implements of my office: the rod;  the lash;  the horn;  and the sandal. Again. it is written: And I charged your judges at that time.  R. Johanan said: This is a warning to them to use the rod and lash with caution. Again: Hear [the causes] between your brethren and judge righteously.  This, said R. Hanina, is a warning to the court not to listen to the claims of a litigant in the absence of his opponent; and to the litigant not to explain his case to the judge before his adversary appears. Shamoa'  [hear], in the verse, can also be read, shammea'. R. Kahana, however, says: We can derive this rule from the verse: Thou shalt not take up [tissa] a false report  [referring to the judge], which may be read, tashshi. As for the text quoted above, You shall judge righteously.  Resh Lakish says that it means: Consider rightly all the aspects of the case before giving the decision. As for the words, Between a man and his brother … R. Judah says that this refers to disputes between brothers about trifles such as, for instance, who should occupy the lower and who the upper part of a house. And the stranger that is with him … This, says R. Judah, refers even to so insignificant a dispute as one concerning a stove and an oven. You shall not respect persons [lo takkiru] in judgment.  R. Judah says this means: You shall not favour [lit. recognise] any one [even if he is your friend]; and R. Eleazar takes it to mean; You shall not estrange anyone [even if he is your enemy]. A former host of Rab came before him with a law-suit, and said: 'Were you not once my guest?' 'Yes,' he answered, [and what is your wish?]'  'I have a case to be tried,' he replied. 'Then,' said Rab,