Sanhedrin — Daf 72b

כאן באב על הבן כאן בבן על האב

אמר רב כל דאתי עלאי במחתרתא קטילנא ליה לבר מרב חנינא בר שילא מאי טעמא אילימא משום דצדיק הוא הא קאתי במחתרתא אלא משום דקים לי בגוויה דמרחם עלי כרחם אב על הבן

תנו רבנן (שמות כב, ב) דמים לו בין בחול בין בשבת אין לו דמים בין בחול בין בשבת

בשלמא אין לו דמים בין בחול בין בשבת איצטריך סלקא דעתך אמינא מידי דהוה אהרוגי בית דין דבשבת לא קטלינן קמ"ל דקטלינן אלא דמים לו בין בחול בין בשבת השתא בחול לא קטלינן ליה בשבת מבעיא

אמר רב ששת לא נצרכא אלא לפקח עליו את הגל

תנו רבנן (שמות כב, א) והוכה בכל אדם ומת בכל מיתה שאתה יכול להמיתו בשלמא והוכה בכל אדם איצטריך סד"א בעל הבית הוא דקים (להו) דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אבל אחר לא

קמ"ל דרודף הוא ואפילו אחר נמי אלא ומת בכל מיתה שאתה יכול להמיתו למה לי

מרוצח נפקא דתניא (במדבר לה, כא) מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה האמורה בו ומנין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה רשאי להמיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת"ל מות יומת מ"מ

שאני התם דאמר קרא מות יומת

וניגמר מיניה משום דהוה רוצח וגואל הדם שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין

תנו רבנן (שמות כב, א) מחתרת אין לי אלא מחתרת גגו חצירו וקרפיפו מנין ת"ל (שמות כב, א) ימצא הגנב מ"מ אם כן מה ת"ל מחתרת מפני שרוב גנבים מצויין במחתרת

תניא אידך מחתרת אין לי אלא מחתרת גגו חצירו וקרפיפו מנין תלמוד לומר ימצא הגנב מ"מ א"כ מה תלמוד לומר מחתרת מחתרתו זו היא התראתו

אמר רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו קסבר רודף אינו צריך התראה לא שנא גדול ולא שנא קטן

איתיביה רב חסדא לרב הונא יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש ואמאי רודף הוא שאני התם דמשמיא קא רדפי לה

נימא מסייעא ליה רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו אומר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך אמרה תורה הצל דמו של זה בדמו של זה

ההיא רבי יוסי ברבי יהודה היא דתניא רבי יוסי בר' יהודה אומר חבר אין צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד

ת"ש רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו אמר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה שופך דם האדם באדם דמו ישפך אם אמר יודע אני שהוא כן פטור ע"מ כן אני עושה חייב

לא צריכא דקאי בתרי עיברי דנהרא דלא מצי אצוליה מאי איכא דבעי איתויי לבי דינא בי דינא בעי התראה

איבעית אימא אמר לך רב הונא אנא דאמרי כתנא דמחתרת דאמר מחתרתו זו היא התראתו:

Rab said: 'Any man that broke into my house, I would kill, excepting R. Hanina b. Shila.' Why? Shall we say because he is righteous [and therefore certain not to kill me]? Surely he has broken in!  — But because I am assured that he would have pity upon me, like a father for his son. Our Rabbis taught: [If the sun be risen upon him,] there shall be blood [damim] shed for him: both on a week day, and on the Sabbath. [If the thief be found breaking up, …] there shall no blood [damim] be shed for him:  neither on week days, nor on the Sabbath. Now, granted that the exegesis of 'there shall no blood be shed for him', as including both week days and the Sabbath, is necessary, for I might think that this case is similar to that of those who are executed by Beth din, who may not be executed on the Sabbath:  we are therefore told that [the thief] may be slain [even on the Sabbath].  But why deduce 'there shall be blood shed for him', neither on a week day nor on the Sabbath? If he may not be slain on a week day, he may surely not be slain on the Sabbath? — R. Shesheth replied: This is necessary only to teach that a pile [of debris] must be removed for his sake. Our Rabbis taught: [If a thief be found breaking up,] and be smitten, — by any man; that he die, — by any death wherewith you can slay him. Now, [the exegesis] 'And be smitten, — by any man' is rightly necessary; for I might think that only the owner may be assumed not to remain passive. Whilst his money is being stolen, but not a stranger:  it is therefore taught that he is regarded as a potential murderer,  whom even a stranger may kill [in defence of the owner]. But what need of 'that he die', — by any death wherewith you can slay him'; can this not be deduced from a murderer? For it has been taught: He that smote him shall surely be put to death; for he is a murderer.  I only know that he may be executed with the death that is decreed for him; whence do I know that if you cannot execute him with that death, that you may execute him with any other death? From the verse: He that smote him shall surely be put to death, implying in any manner possible!  — There it is different, because Scripture writes, He shall surely be put to death. Then why not derive this from it? Because the murderer and the avenging kinsman are two verses with the same object, and the teaching of such two verses does not extend to anything else. Our Rabbis taught: If a thief be found breaking in:  from this I know that law only for breaking in [through the wall]: whence do we know it if he be found on the roof, in the court, or in an enclosure [attached to the house]? — From the verse, If the thief be found, implying, wherever he is [found as thief].  If so, why state 'breaking in'? — Because most thieves enter by breaking in. Another [Baraitha] taught: if a thief be found breaking in: from this I know the law only for breaking in: whence do I know it if he be found on the roof, in the court, or an enclosure? From the verse, 'If the thief be found,' implying. Wherever he is found as thief. If so, why state 'breaking in'? — Because his breaking in constitutes a formal warning. R. Huna said: A minor in pursuit may be slain to save the pursued.  Thus he maintains that a pursuer, whether an adult or a minor, need not be formally warned. R. Hisda asked R. Huna: we learnt: Once his head has come forth, he may not be harmed, because one life may not be taken to save another.  But why so? Is he not a pursuer?  — There it is different, for she is pursued by heaven. Shall we say that the following supports him? [Viz.,] If a man was pursuing after his fellow to slay him, he (observer) says to him, 'See, he is an Israelite, and a son of the covenant, whilst the Torah hath said, Whosoever would shed the blood of a man, [to save] that man shall his own blood be shed,  meaning, save the blood of the pursued by the blood of the pursuer'!  — That is based on the ruling of R. Jose son of R. Judah. For it has been taught; R. Jose son of R. Judah said: A haber  need not be warned, because a warning is necessary only to distinguish between ignorance and presumption. Come and hear: If a man was pursuing his neighbour to slay him, the observer says to him 'See he is an Israelite, and a son of the Covenant, whilst the Torah hath taught, Whosoever would shed the blood of a man, to save that man, shall his blood be shed'. If he [the pursuer] replied. 'I know that it is so', he is not liable to be slain; but if he replied. 'I do it even on such a condition',  he is liable!  — This is only if they are standing on two opposite sides of the river, so that he cannot save him. Hence what is [to be done]? To bring him before Beth din! But [punishment] by Beth din must be preceded by a warning. An alternative answer if you wish is this: R. Huna can tell you: My ruling agrees with the Tanna of 'breaking in', who held that his breaking in constitutes a formal warning.