Sanhedrin — Daf 72a

גמ׳ תניא רבי יוסי הגלילי אומר וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות

אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם שינה ויין לרשעים הנאה להם והנאה לעולם לצדיקים רע להם ורע לעולם שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם:

מתני׳ הבא במחתרת נידון על שם סופו היה בא במחתרת ושבר את החבית אם יש לו דמים חייב אם אין לו דמים פטור:

גמ׳ אמר רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי ואי קאי לאפאי קטילנא ליה והתורה אמרה אם בא להורגך השכם להורגו

אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מאי טעמא בדמים קננהו אמר רבא מסתברא מילתיה דרב בששיבר דליתנהו אבל נטל לא

והאלהים אמר רב אפילו נטל דהא יש לו דמים ונאנסו חייב אלמא ברשותיה קיימי הכא נמי ברשותיה קיימי

ולא היא כי אוקמינא רחמנא ברשותיה לענין אונסין אבל לענין מקנא ברשותיה דמרייהו קיימי מידי דהוה אשואל

תנן בא במחתרת ושיבר את החבית יש לו דמים חייב אין לו דמים פטור טעמא דשיבר דכי אין לו דמים פטור הא נטל לא

הוא הדין דאפילו נטל נמי והא דקא תני שבר את החבית קמ"ל דכי יש לו דמים אע"ג דשיבר נמי חייב

פשיטא מזיק הוא הא קמ"ל דאפילו שלא בכוונה מאי קמ"ל אדם מועד לעולם תנינא אדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון קשיא

מתיב רב ביבי בר אביי הגונב כיס בשבת חייב שהרי נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת

היה מגרר ויוצא פטור שהרי איסור גנבה ואיסור סקילה באין כאחד

והלכתא דשדנהו בנהרא

רבא איגנבו ליה דיכרי במחתרתא אהדרינהו ניהליה ולא קבלינהו אמר הואיל ונפק מפומיה דרב

ת"ר (שמות כב, א) אין לו דמים אם זרחה השמש עליו וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו ואם לאו אל תהרגהו

תניא אידך אם זרחה השמש עליו דמים לו וכי השמש עליו בלבד זרחה אלא אם ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו ואם לאו הרגהו קשיא סתמא אסתמא

לא קשיא

GEMARA. It has been taught: R. Jose the Galilean said: Did the Torah decree that the rebellious son shall be brought before Beth din and stoned merely because he ate a tartemar of meat and drank a log of Italian wine? But the Torah foresaw his ultimate destiny. For at the end, after dissipating his father's wealth, he would [still] seek to satisfy his accustomed [gluttonous] wants but being unable to do so, go forth at the cross roads and rob.  Therefore the Torah said, 'Let him die while yet innocent, and let him, not die guilty.' For the death of the wicked benefits themselves and the world; of the righteous, injures themselves and the world. Sleep and wine of the wicked benefit themselves and the world; of the righteous, injure themselves and the world. The tranquillity of the wicked injures themselves and the world; of the righteous, benefits themselves and the world. The scattering of the wicked benefits themselves and the world; of the righteous, injures themselves and the world. MISHNAH. [THE THIEF] WHO BURROWS HIS WAY IN  IS JUDGED ON ACCOUNT OF ITS PROBABLE OUTCOME. IF HE BROKE THROUGH AND BROKE A JUG, SHOULD THERE BE 'BLOOD-GUILTINESS FOR HIM,  HE MUST PAY [FOR THE JUG], BUT IF THERE IS NO 'BLOOD-GUILTINESS FOR HIM,  HE IS NOT LIABLE. GEMARA. Raba said: what is the reason for the law of breaking in? Because it is certain that no man is inactive where his property is concerned; therefore this one [the thief] must have reasoned, 'If I go there, he [the owner] will oppose me and prevent me; but if he does I will kill him.' Hence the Torah decreed, 'If he come to slay thee, forestall by slaying him'. Rab said: If one broke into a house, and stole some utensils and departed, he is free [from making restitution] — Why? Because he has purchased them with his blood.  Raba  said: It would logically appear that Rab's dictum holds good only if he broke the utensils, so that they are not in existence; but not if he merely took them [and they are still intact]. But in truth,  Rab's dictum applies even if he merely took them. For [even] where there is 'blood-guiltiness for him', if the utensils are injured, he is liable. This proves that they stand under his [the thief's] ownership; so here too, they are under the thief's ownership.  But it is not so.  The Divine Law placed it under the thief's control only in respect of injury;  but as to ownership, it remains the property of the first owner,  just as in the case of a borrower. We learnt: IF HE BROKE THROUGH AND BROKE A JUG, SHOULD THERE BE BLOOD-GUILTINESS FOR HIM', HE MUST PAY [FOR THE JUG]; BUT IF THERE IS 'NO BLOOD-GUILTINESS FOR HIM', HE IS NOT LIABLE. Thus, it is only because he broke it that he is exempt when there is no blood-guiltiness for him, but if he only took it, he is not exempt?  — The same law [of exemption] applies even if he merely took it, and the reason it states, 'AND BROKE A JUG' is to show that if there is blood-guiltiness for him, he is liable even if he broke it. But is this not obvious, since he damaged it? — We are thereby informed that [he is liable] even if he broke it unintentionally. What does this teach us? That a man is always regarded as forewarned?  But we have already learnt this: A man is always regarded as forewarned, whether [he did damage] unwittingly or wittingly accidently or deliberately. This is a difficulty! R. Bibi b. Abaye objected: [We learnt:] If one steals a purse on the Sabbath, he is bound to make restitution, since the liability for theft arose before the desecration of the Sabbath. But if he drags it out of the house, he is exempt, since they are simultaneous!  — [No]. This ruling holds good only, if he threw it into the river. Raba was robbed of some rams through a thief breaking in. Subsequently they [the thieves] returned them, but he refused to accept them, saying. 'Since Rab has thus ruled,  [I abide by his decision]'. Our Rabbis taught: [If a thief be found breaking up, and be smitten that he die], there shall no blood be shed for him, if the sun be risen upon him.  Now, did the sun rise upon him only? But [this is the meaning: 'If it is as clear to thee as the sun that his intentions are not peaceable, slay him; if not, do not slay him.' Another [Baraitha] taught: If the sun be risen upon him, there shall be blood shed for him. Now, did the sun rise upon him alone? But if it is as clear to thee as the sun that his intentions are peaceable, do not slay him; otherwise, slay him. These two unnamed [Baraithas] contradict each other.  — This is no difficulty: