Sanhedrin — Daf 63a

אמר ר' אמי זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת אמר אביי מ"ט דר' אמי אמר קרא (שמות כ, ה) לא תעבדם הכתוב עשאן כולן עבודה אחת

ומי אמר אביי הכי והאמר אביי שלש השתחואות בעבודת כוכבים למה

אחת לכדרכה ואחת שלא כדרכה ואחת לחלק

לדבריו דרבי אמי קאמר וליה לא סבירא ליה

גופא אמר אביי שלש השתחואות בעבודת כוכבים למה אחת לכדרכה ואחת שלא כדרכה ואחת לחלק

לכדרכה (דברים יב, ל) מאיכה יעבדו הגוים האלה נפקא

אלא אחת כדרכה ושלא כדרכה ואחת לשלא כדרכה ואחת לחלק:

המקבלו עליו באלוה האומר לו אלי אתה: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב כיון שאמר לו אלי אתה חייב

למאי אי לקטלא מתניתין היא אלא לקרבן

ואפילו לרבנן והתניא אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה כגון זיבוח וקיטור וניסוך והשתחואה ואמר ריש לקיש מאן תנא השתחואה ר' עקיבא היא דאמר לא בעינן מעשה מכלל דרבנן סברי בעינן מעשה

כי קאמר רב נמי לר' עקיבא קאמר

לר' עקיבא פשיטא היינו מגדף

מהו דתימא עד כאן לא מחייב ר"ע קרבן אלא במגדף דכתיב ביה כרת אבל הכא דלא כתיב ביה כרת אימא לא

קמ"ל דאתקושי אתקוש דכתיב (שמות לב, ח) וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו וגו'

א"ר יוחנן אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל כלייה

כתנאי אחרים אומרים אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל כלייה

אמר לו ר"ש בן יוחאי והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנאמר (שמות כב, יט) בלתי לה' לבדו אלא מה תלמוד לומר (שמות לב, ד) אשר העלוך שאיוו אלוהות הרבה:

אבל המגפף והמנשק המכבד והמרבץ כו': כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר על כולם לוקה חוץ מהנודר בשמו והמקיים בשמו

מאי שנא הנודר בשמו והמקיים בשמו דלא לקי משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה הני נמי לאו שבכללות הוא ואין לוקין על לאו שבכללות

דתניא מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה תלמוד לומר (ויקרא יט, כו) לא תאכלו על הדם

דבר אחר לא תאכלו על הדם לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק

רבי דוסא אומר מניין שאין מברין על הרוגי ב"ד ת"ל לא תאכלו על הדם

ר' עקיבא אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום ת"ל לא תאכלו על הדם

(אמר רבי יוחנן) אזהרה לבן סורר ומורה מנין ת"ל לא תאכלו על הדם

וא"ר אבין בר חייא ואיתימא ר' אבין בר כהנא על כולם אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שבכללות

אלא כי אתא רבין א"ר אלעזר על כולן אינו לוקה חוץ מן הנודר בשמו והמקיים בשמו

מאי שנא אהנך דלא לקי דהוה ליה לאו שבכללות הני נמי לאו שאין בו מעשה נינהו

ההוא כר' יהודה דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו

דתניא (שמות יב, י) לא תותירו ממנו עד בקר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה

To revert to the main text: Abaye said: Why is prostration forbidden three times? Once to prohibit it when it is the normal mode of service, the second even if abnormal, and the third teaches separation' — But is not the normal mode of worship derived from [Take heed … that thou enquire not after their gods saying,] How did these nations serve their gods? [Even so will I do likewise]?  — But [amend thus:] one teaches that prostration is forbidden when it is the appropriate but unusual mode of worshipping that deity;  the second forbids it even if it is not the normal mode of service;  and the third teaches separation. [WHETHER HE] ACCEPTS IT AS A GOD OR SAYS TO IT, THOU ART MY GOD. R. Nahman said in the name of Rabbah b. Abbuha in Rab's name: As soon as he said, 'Thou art my God', he is liable, [Liable] to what? If to execution, this is stated [already] in the Mishnah? — Hence it means liable to a sacrifice. Now, is this so even in the view of the Rabbis? But it has been taught: He [the idolator] is liable [to a sacrifice] only for that which entails an action, e.g., sacrificing, burning incense, making libations, and prostration. Whereon Resh Lakish observed: Which Tanna maintains that a sacrifice is due for prostration? R. Akiba, who rules that a deed entailing [much] action is unnecessary.  Does this not prove that the Rabbis maintain that [much] action is necessary? [Consequently, in their opinion, the declaration 'Thou art my god' made unwittingly, does not involve a sacrifice]? — Rab's dictum is only in accordance with R. Akiba. But if so, is it not obvious; for it is just like blasphemy?  — I might think that only for blasphemy does R. Akiba rule that a sacrifice is incurred, since extinction is prescribed for it [if committed deliberately]; but not in this case, since extinction is not prescribed. Therefore Rab teaches that a sacrifice is due, because they [sc. the sacrificing to an idol and the declaring 'thou art my god'] are equalized for it is written, [They have made them a molten calf,] and have worshipped it, and have sacrificed thereunto, and have said, these be thy gods, O Israel [which have brought thee up out of the land of Egypt]. R. Johanan said: But for the waw in 'who have brought thee up', the wicked of Israel would have deserved extermination.  This is disputed by Tannaim: [It has been taught]: 'Others'  say, but for the wow in 'who have brought thee up', the wicked of Israel would have deserved extermination. Thereupon R. Simeon b. Yohai remarked; But whoever associates the Heavenly Name with anything else [as co-deities] is utterly destroyed [lit., 'eradicated from the world'], for it is written, He that sacrificeth unto any god, save unto the Lord alone, he shall be utterly destroyed.  What then is intimated by [the plural in] 'who have brought thee up'? — That they lusted after many deities. BUT HE WHO EMBRACES, KISSES IT, SWEEPS OR SPRINKLES THE GROUND BEFORE IT, etc. When R. Dimi came,  he said in R. Eleazar's name: For all these offences he is flagellated, except for vowing or swearing by its name. Now, why for 'Vowing or Swearing by its name'; because it is a negative precept the transgression of which involves no action? But those others too are only forbidden by a negative precept stated in general terms,  and for such one is not flagellated? For it has been taught: Whence do we know that the eating of the flesh of an animal before it has expired  is forbidden by a negative precept? From the verse, Ye shall not eat anything with the blood.  Another meaning of Ye shall not eat anything with the blood is, Ye shall not eat the flesh [of sacrifices] whilst the blood is in the sprinkling bowl.  R. Dosa said: Whence do we know that the meal of comfort is not eaten for criminals executed by Beth din?  From the verse Ye shall not eat [i.e., observe the funeral meal] for one whose blood has been shed. R. Akiba said: Whence do we know that a Sanhedrin which executed a person must not eat anything on the day of the execution? From the verse, Ye shall not eat anything with the [shedding of] blood. R. Jonathan said: Whence do we derive a formal prohibition against a wayward and rebellious son? From the verse, Ye shall not do anything to cause bloodshed.  Now, R. Abin b. Hiyya, or, as others state, R. Abin b. Kahana said: For none of these offences is the offender flagellated, because it is a negative precept in general terms.  But when Rabin came, he said in R. Eleazar's name: For none of these [embracing, kissing, etc.] is the offender flagellated, excepting for vowing and swearing by its name. Now, why are these not punished by flagellation: because it is a negative command in general terms? But these too [should be exempt, since they] are forbidden by a negative precept involving no action? That is in accordance with R. Judah, who said: One is flagellated for a negative precept involving no action. For it has been taught: And ye shall let nothing of it remain until the morning; and that which remaineth of it until the morning ye shall burn with fire.  Now, the Scripture follows up a negative precept with a positive one,