Sanhedrin — Daf 60b

מתני׳ העובד עבודת כוכבים אחד העובד ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואחד המקבלו עליו לאלוה והאומר לו אלי אתה

אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחץ והסך והמלביש והמנעיל עובר בלא תעשה הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בלא תעשה

הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתה הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתה:

גמ׳ מאי אחד העובד

אמר רבי ירמיה הכי קאמר אחד העובד כדרכה ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואפילו שלא כדרכה

וליחשוב נמי זורק אמר אביי זורק היינו מנסך דכתיב (תהלים טז, ד) בל אסיך נסכיהם מדם

מנהני מילי

דתנו רבנן אילו נאמר (שמות כב, יט) זובח יחרם הייתי אומר בזובח קדשים בחוץ הכתוב מדבר תלמוד לומר לאלהים בזובח לעבודת כוכבים הכתוב מדבר

אין לי אלא בזובח מקטר ומנסך מניין ת"ל (שמות כב, יט) בלתי לה' לבדו ריקן העבודות כולן לשם המיוחד

לפי שיצאה זביחה לידון בעבודות פנים מניין לרבות השתחואה

ת"ל (דברים יז, ג) וילך ויעבוד אלהים אחרים וישתחו להם וסמיך ליה (דברים יז, ה) והוצאת את האיש ההוא וגו'

עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל (שמות לד, יד) כי לא תשתחוה לאל אחר

יכול שאני מרבה המגפף והמנשק והמנעיל ת"ל זובח

זביחה בכלל היתה ולמה יצאה להקיש אליה ולומר לך מה זביחה מיוחדת שהיא עבודת פנים וחייבין עליה מיתה אף כל שהיא עבודת פנים וחייבין עליה מיתה

יצאה השתחואה לידון בעצמה יצאה זביחה לידון על הכלל כולו

אמר מר הייתי אומר בזובח קדשים בחוץ הכתוב מדבר זובח קדשים בחוץ כרת הוא

סלקא דעתך אמינא כי אתרו ביה קטלא כי לא אתרו ביה כרת קמ"ל

אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי אימא יצאה השתחואה ללמד על הכלל כולו

וכי תימא זובח למה לי לגופיה דמחשבין מעבודה לעבודה

דאיתמר השוחט בהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים רבי יוחנן אמר

  MISHNAH. HE WHO ENGAGES IN IDOL-WORSHIP [IS EXECUTED]. IT IS ALL ONE WHETHER HE SERVE IT, SACRIFICE, OFFER INCENSE, MAKE LIBATIONS, PROSTRATE HIMSELF, ACCEPT IT AS A GOD, OR SAY TO IT, 'THOU ART MY GOD.' BUT HE WHO EMBRACES, KISSES IT, SWEEPS OR SPRINKLES THE GROUND BEFORE IT, WASHES IT, ANOINTS IT, CLOTHES IT, OR PUTS ON ITS SHOES, HE TRANSGRESSES A NEGATIVE PRECEPT [BUT IS NOT EXECUTED]. HE WHO VOWS OR SWEARS [LIT. CONFIRMS A THING] BY ITS NAME, VIOLATES A NEGATIVE PRECEPT. HE WHO UNCOVERS HIMSELF BEFORE BAAL-PEOR1   [IS GUILTY, FOR] THIS IS THE MODE OF WORSHIPPING HIM. HE WHO CASTS A STONE ON MERCULIS2   THEREBY WORSHIPS IT. GEMARA. What is meant by 'WHETHER HE SERVE IT'?  — R. Jeremiah said: This is what is meant: Whether he serve it in its normal way, or sacrifice, make libations, offer incense, or prostrate himself, even if these acts are not the normal mode of worshipping that particular deity. Why is blood sprinkling not included? — Abaye said: Because sprinkling is the same as offering LIBATIONS,  as it is written, their drink libations of blood will I not offer. Whence do we derive all these?  — Our Rabbis taught: Had Scripture written, He that sacrificeth shall be utterly destroyed.  I would have thought that the Writ refers to sacrificing without the Temple precincts;  therefore Scripture adds: to any God, shewing that it refers to sacrificing to idols.  From this I know only that sacrificing [as an abnormal act or worship] is punishable: Whence do I learn the same of offering incense and making libations? — From the additional words, save unto the Lord alone, whereby the Writ restricted all these services to the worship of the Divine  name. Now, since sacrificing was singled out from the general statement,  teaching that the latter applies to all services performed within the Temple precincts,  whence can it be extended to include prostration? — From the verse, And he hath gone and served other gods, and prostrated himself before them,  which is followed by, Thou shalt bring forth that man or that woman … and shalt stone them with stones.  From this we learn the punishment: whence do we derive the formal prohibition? From the verse, For thou shalt prostrate thyself to no other god.  I might think that I may also include embracing, kissing, and putting on its shoes [as punishable by death]:  but the Writ saith, He hath sacrificeth.  Now, sacrificing was included in the general statement;  wherefore was it singled out? — That a comparison therewith might be drawn, and to teach you: just as sacrificing is distinguished, in that it is a service within the Temple precincts, and the death penalty is incurred through it, so for all services performed in the Temple precincts [in lawful worship] one is liable to death [when performing them idolatrously]. Hence prostration was singled out to illumine itself alone, whilst sacrificing was singled out to throw light upon the general proposition. The Master stated: 'I would have thought that the Writ refers to sacrificing without the Temple precincts'. But is that not punishable by extinction?  — I might have thought: if he was warned, he is executed; if not, he is punished by extinction. It is therefore taught otherwise. Raba, son of R. Hanan asked Abaye: Let us say that prostration was singled out in order to throw light upon the general law; and if you answer, in that case, why was sacrificing singled out too?  To throw light upon itself, viz., that the intention to perform one act in the service of idolatry, even if made during the performance of another [non-idolatrous] act, renders one liable to punishment. For it has been taught: If one slaughtered a cow with the intention of sprinkling its blood and burning its fat idolatrously, — R. Johanan said,