Sanhedrin — Daf 48b

התם משום מררייהו אי הכי היינו דקתני עלה אמר רשב"ג במה דברים אמורים שלא נגעו במטה אבל נגעו במטה אסורין

תרגמה עולא במטה הנקברת עמו דמחלפי בתכריכי המת

ת"ש כיס שעשאו להניח בו תפילין אסור להניח בו מעות הניח בו תפילין יניח בו מעות אימא עשאו והניח בו תפילין אסור להניח בו מעות כדרב חסדא

ת"ש אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתיק של תפילין עד שלא נשתמש בהן קודש מותר להשתמש בהן חול נשתמש בהן קודש אסור להשתמש בהן חול

תנאי היא דתניא ציפן זהב או שטלה עליהן עור של בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשירות אע"פ שלא עיבדן לשמן ר"ש ב"ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדו לשמן

א"ל רבינא לרבא מי איכא דוכתא דרמו ביה מת וארגי בגד למת א"ל אין כגון שכבי דהרפניא

דרש מרימר הלכתא כוותי' דאביי ורבנן אמרי הלכתא כוותי' דרבא והלכתא כוותיה דרבא

ת"ר הרוגי מלכות נכסיהן למלך הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין ר' יהודה אומר אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין אמרו ליה לרבי יהודה והלא כבר נאמר (מלכים א כא, יח) הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו

אמר להן בן אחי אביו היה וראוי ליורשו היה והלא הרבה בנים היו לו אמר להן אותו ואת בניו הרג שנא' (מלכים ב ט, כו) אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי ורבנן ההוא בנים הראוין לצאת ממנו

בשלמא למאן דאמר נכסיהן למלך היינו דכתיב (מלכים א כא, יג) ברך נבות אלהים ומלך אלא למאן דאמר נכסיהן ליורשין למה לי ומלך

ולטעמיך אלהים למה לי אלא לאפושי ריתחא ה"נ לאפושי ריתחא

בשלמא למאן דאמר נכסיהן למלך היינו דכתיב (מלכים א ב, כח) וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח וכתיב (מלכים א ב, כב) ויאמר לא (אצא) כי פה אמות אלא למאן דאמר נכסיהן ליורשין מאי נפקא ליה מינה לחיי שעה

(מלכים א ב, ל) וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דיבר יואב וכה ענני אמר ליה זיל אימא ליה תרתי לא תעביד בהאי גברא אי קטלית ליה קבול לטותיה דלטייה אבוך ואי לא שבקיה דליקו בלטותיה דלטייה אבוך (מלכים א ב, לא) ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו

אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד (שמואל ב ג, כט) אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם

זב מרחבעם דכתיב (מלכים א יב, יח) והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב (ויקרא טו, ט) וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא

מצורע מעוזיהו דכתיב (דברי הימים ב כו, טז) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת וכתיב (דברי הימים ב כו, יט) והצרעת זרחה במצחו

מחזיק בפלך מאסא דכתיב (מלכים א טו, כג) רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכי דמי א"ל כמחט בבשר החי מנא ידע אי בעית אימא מיחש הוה חייש ביה ואיבעית אימא מרביה הוה גמיר לה ואיבעית אימא (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם

נופל בחרב מיאשיהו דכתיב (דברי הימים ב לה, כג) ויורו (המורים) למלך יאשיהו ואמר רב יהודה אמר רב שעשו כל גופו ככברה

וחסר לחם מיכניה דכתיב (מלכים ב כה, ל) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו אמר רב יהודה אמר רב היינו דאמרי אינשי

Come and hear! 'One may not put money in a bag which was made to hold Tefillin.  But if one [incidentally] put Tefillin in a bag, he may afterwards put money therein'?  — Let us put it thus: If a man made it [for Tefillin] and placed Tefillin therein, it is forbidden to put money in it: and this is in accordance with R. Hisda. Come and hear! 'If one says to a craftsman, Make me a sheath for a Scroll [of the Law], or a receptacle for Tefillin,' before they are actually used for their sacred purposes, they may be employed for secular requirements; but once used for their sacred purposes they may not be put to secular use!'  — There is here a dispute among Tannaim for it has been taught: If one overlaid them [the Tefillin] with gold or covered them with the hide of an unclean beast, they are unfit.  If with the hide of a clean beast, they are permissible, even though it was not dressed for the purpose. R. Simeon b. Gamaliel said: Even if covered with the hide of a clean beast, they are unfit, unless it was not specially dressed for the purpose. Rabina said to Raba: Is there any place where the dead lie while the shroud is being woven?  Yes, he answered; e.g., it is so with the dead of Harpania.  Meremar said in a lecture: The law rests with Abaye. But the Rabbis say: The law rests with Raba. In fact the law is as Raba says. Our Rabbis taught: The property of those executed by the State  belongs to the King: the property of those executed by the Beth din belongs to their heirs. R. Judah said: Even the property of those executed by the State goes to their heirs. Said they to R. Judah: But it is not written, Behold he [Ahab] is in the vineyard of Naboth whither he is gone down to take possession of it?  — He answered: He [Naboth] was his [the King's] cousin,  and therefore he [Ahab] was his legitimate heir.  But he [Naboth] had many sons! — He [the King] slew both him and his sons, he replied, as it is written, Surely I have seen yesterday the blood of Naboth and the blood of his sons.  And the Rabbis?  — They refer to his potential sons.  Now, on the view that their property belongs to the King, it is correct: hence it is said, Naboth did curse God and the King.  But on the view that their estate belongs to their heirs,  why mention and the King?  — But even according to your reasoning,  why state, 'God'?  Hence [it must have been added] in order to increase the anger [of the judges].  So here too,  it [the mention of the King] was made in order to increase the anger [of the judges].  Now, on the view that the estate belongs to the King, it is correct: hence it is written, And Joab fled unto the tent of the Lord and caught hold of the horns of the Altar;  and it is further written, And he said Nay, but I will die here.  But on the view that their estate belongs to their heirs, what difference did it make to him? — [It would serve] to prolong his life for a while. And Benaiah brought back word unto the King saying, thus said Joab and thus he answered me:  He [Joab] had said to him: Go and tell him [the King]: Thou canst not inflict a twofold punishment upon me:  if thou slayest me, thou must submit to the curses which thy father uttered against me;  but it thou art unwilling [to submit thereto], thou must let me live and suffer from thy father's curses against me. And the King said unto him, Do as he hath said,  and fall upon him and bury him. Rab Judah said in Rab's name; All the curses wherewith David cursed Joab were fulfilled in David's own descendants. [It is written:] Let there not fail from the house of Joab one that hath an issue, or that is a leper, or that leaneth on a staff, or that falleth by the sword, or that lacketh bread.  'He that hath an issue' [was fulfilled] in Rehoboam,  for it is written, And king Rehoboam made speed  to get him up to his chariot to flee to Jerusalem;  whilst it is elsewhere written, And what saddle soever he that hath the issue rideth upon shall be unclean.  'A leper' — Uzziah,  for it is written, But when he was strong his heart was lifted up so that he did corruptly, and he trespassed against the Lord his God, for he went unto the Temple of the Lord to burn the incense upon the altar of incense;  and it is further written, And the leprosy broke forth on his forehead.  'He that leaneth on a staff' — Asa,  for it is written, Only in the time of his age he was diseased in his feet:  concerning which Rab Judah said in Rab's name: He was afflicted with gout.  Mar Zutra the son of R. Nahman asked R. Nahman; What is it [this complaint] like? — He answered: Like a needle in the raw flesh. But how did he [R. Nahman] know that? — Either because he himself suffered with it; alternatively, he had a tradition from his teacher; or again [he knew it] because, The secret  of the Lord is with them that fear Him, and His covenant to make them know it.  'He that falleth by the sword,' — Josiah,  for it is written, And the archers shot at king Josiah:  concerning which Rab Judah said in Rab's name: They riddled his body like a sieve. 'That lacketh bread' — Jechoniah,  for it is written, And for his allowance, there was a continual allowance given him [by the king].  Rab Judah said in Rab's name: Thus people say,