Sanhedrin — Daf 27b

קתא דבורטיא

א"ל מאי דעתיך כר' מאיר רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ורבי יוסי האמר הוזם בדיני ממונות כשר לדיני נפשות

אמר ליה רב פפי הני מילי היכא דלא סתם לן תנא כרבי מאיר הכא סתם לן תנא כרבי מאיר

ממאי אילימא מהא דתנן כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות מני אילימא רבי יוסי היא הא איכא עד זומם דממון דכשר לדיני נפשות ופסול לדיני ממונות אלא לאו רבי מאיר היא

ממאי דילמא בפסולי יוחסין קאי

דאי לא תימא הכי סיפא דקתני יש ראוי לדון דיני ממונות ואין ראוי לדון דיני נפשות אמאי אינו ראוי דאיתזם בדיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות והא דברי הכל פסול הוא אלא בפסול יוחסין קאי ה"נ בפסול יוחסין קאי

אלא הכא קא סתם לן תנא דתנן אלו הן הפסולים המשחק בקוביא ומלוי ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית והעבדים זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אין כשרין לה

מני אילימא רבי יוסי והאיכא עדות בדיני נפשות שאין האשה כשרה לה והן כשרין לה אלא לאו רבי מאיר היא

קם בר חמא נשקיה אכרעיה וקבליה לכרגיה דכולי שניה:

מתני׳ ואלו הן הקרובין אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו הן ובניהן וחתניהן וחורגו לבדו

א"ר יוסי זו משנת רבי עקיבא אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו וכל הקרוב לו באותה שעה

היה קרוב ונתרחק ה"ז כשר רבי יהודה אומר אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי זה קרוב

האוהב והשונא אוהב זה שושבינו שונא כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה א"ל לא נחשדו ישראל על כך:

גמ׳ מנהני מילי דת"ר (דברים כד, טז) לא יומתו אבות על בנים מה ת"ל אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נאמר (דברים כד, טז) איש בחטאו יומתו

אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות

ובנים בעון אבות לא והכתיב (שמות לד, ז) פוקד עון אבות על בנים

התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן

כדתניא (ויקרא כו, לט) ואף בעונות אבותם אתם ימקו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אתה אומר כשאוחזין או אינו אלא כשאין אוחזין כשהוא אומר איש בחטאו יומתו הרי כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן

ולא והכתיב (ויקרא כו, לז) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכולן ערבים זה בזה

התם שהיה בידם למחות ולא מיחו

MISHNAH. NOW, THE FOLLOWING ARE REGARDED AS RELATIONS;  A BROTHER,  FATHER'S BROTHER, MOTHER'S BROTHER, SISTER'S HUSBAND, THE HUSBAND OF ONE'S PATERNAL OR MATERNAL AUNT, A STEP-FATHER, FATHER-IN-LAW, AND BROTHER-IN-LAW [ON THE SIDE OF ONE'S WIFE]; ALL THESE WITH THEIR SONS AND SONS-IN-LAW; AND ONE'S STEPSON HIMSELF. R. JOSE SAID: THIS IS [THE TEXT OF] R. AKIBA'S MISHNAH;  BUT THE FIRST MISHNAH  [READS]: AN UNCLE AND HIS SON,  AND WHOEVER IS ELIGIBLE TO BE ONE'S HEIR.  AND ALL WHO WERE RELATED AT THAT MOMENT.  IF ONE HAD BEEN RELATED, BUT SUBSEQUENTLY CEASED TO BE SO,  HE IS ELIGIBLE. R. JUDAH HOLDS; EVEN IF ONE'S DAUGHTER HAS DIED, BUT HE [THE SON-IN-LAW] HAS HAD CHILDREN BY HER, HE STILL RANKS AS A KINSMAN. FURTHER, A FRIEND OR AN ENEMY [IS INELIGIBLE]. BY 'FRIEND' ONE'S GROOMSMAN  IS MEANT; BY 'ENEMY', ANY MAN WHO, BY REASON OF ENMITY, HAS NOT SPOKEN TO ONE FOR THREE DAYS, IS UNDERSTOOD.TO THIS THE RABBIS REPLIED: ISRAELITES, AS A RULE, ARE NOT TO BE SUSPECTED ON SUCH GROUNDS. GEMARA. Whence is this law derived? — From what our Rabbis taught: The fathers shall not be put to death for [on account of] the children.  What does this teach? Is it that fathers shall not be executed for sins committed by their children and vice versa? But is it not already explicitly stated, Every man shall be put to death for his own sin?  Hence, Fathers shall not be put to death on account of children, must mean, fathers shall not be put to death on the testimony of their sons and similarly, and sons shall not be put to death on account of fathers, means, nor sons on the testimony of their fathers. [To revert to the text.] Are not children then to be put to death for the sins committed by their parents? Is it not written, Visiting the iniquities of the fathers upon the children?  — There the reference is to children who follow their parents' footsteps.  As it has been taught: And also in the iniquities of their parents shall they pine away with them,  [i.e.,] if they hold fast to the evil doings of their fathers. Thou sayest thus: Yet perhaps it is not so, but true even if they do not hold fast to their [evil] doings?  When Scripture states, Every man shall be put to death for his own sin,  [it must refer to those who do not hold fast to their fathers' ways. Then how shall we interpret, And also in the iniquities of their fathers shall they pine away with them?]— As referring to those who continue in the ways of their fathers.  But do they [really] not [suffer for the sins committed by others]? Is it not written, And they shall stumble one upon another,  meaning, One [will stumble] through the sin of the other, which teaches that all are held responsible for one another?  — There the reference is to such as had the power to restrain [their fellowmen from evil] but did not.