Sanhedrin — Daf 18a

מאתים ושבעים ושבעה

והתניא רבי אומר מאתים שבעים ושמנה לא קשיא הא רבי יהודה הא רבנן

תנו רבנן (שמות יח, כא) ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות שרי אלפים שש מאות שרי מאות ששת אלפים שרי חמשים שנים עשר אלף שרי עשרות ששת ריבוא נמצאו דייני ישראל שבעת ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות:

הדרן עלך דיני ממונות

מתני׳ כהן גדול דן ודנין אותו מעיד ומעידין אותו חולץ וחולצין לאשתו ומייבמין את אשתו אבל הוא אינו מייבם מפני שהוא אסור באלמנה

מת לו מת אינו יוצא אחר המטה אלא הן נכסין והוא נגלה הן נגלין והוא נכסה ויוצא עמהן עד פתח שער העיר דברי ר"מ

רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש משום שנאמר (ויקרא כא, יב) ומן המקדש לא יצא

וכשהוא מנחם אחרים דרך כל העם עוברין בזה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך והוא אומר להן תתברכו מן השמים וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל

המלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מייבם ולא מייבמין לאשתו רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ או לייבם זכור לטוב אמרו לו אין שומעין לו

ואין נושאין אלמנתו ר' יהודה אומר נושא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול שנאמר (שמואל ב יב, ח) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך:

גמ׳ כהן גדול דן פשיטא דנין אותו איצטריכא ליה הא נמי פשיטא אי לא דיינינן ליה איהו היכי דיין והכתיב (צפניה ב, א) התקוששו וקושו ואמר ר"ל קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים

אלא איידי דקא בעי למיתני מלך לא דן ולא דנין אותו תנא נמי כה"ג דן ודנין ואי בעית אימא הא קמ"ל כדתניא כהן גדול שהרג את הנפש במזיד נהרג בשוגג גולה ועובר על עשה ועל לא תעשה והרי הוא כהדיוט לכל דבריו

במזיד נהרג פשיטא בשוגג גולה איצטריכא ליה

הא נמי פשיטא איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב (במדבר לה, כה) וישב בה עד מות הכהן הגדול אימא כל דאית ליה תקנתא בחזרה ליגלי דלית ליה תקנתא בחזרה לא ליגלי דתנן

Our Rabbis taught: And place such over them to be rulers of thousands, rulers of hundreds, rulers of fifties and rulers of tens:  The rulers of thousands amounted to six hundred;  those of hundreds, six thousand; those of fifties, twelve thousand; and those of tens, sixty thousand. Hence the total number of judges in Israel was seventy-eight thousand and six hundred. MISHNAH. THE HIGH PRIEST MAY JUDGE AND BE JUDGED, TESTIFY AND BE TESTIFIED AGAINST. HE MAY PERFORM HALIZAH,  AND THE SAME MAY BE DONE TO HIS WIFE. THE DUTY OF YIBBUM  MAY BE PERFORMED TO HIS WIFE; HE HOWEVER, MAY NOT, PERFORM THAT DUTY, SINCE HE IS FORBIDDEN TO MARRY A WIDOW. IF A DEATH HAPPENS IN HIS FAMILY, HE MUST NOT WALK IMMEDIATELY BEHIND THE BIER,  BUT WHEN THEY  DISAPPEAR,  HE MAY SHOW HIMSELF;  WHEN THEY APPEAR [IN ONE STREET], HE MUST BE HIDDEN.  [IN THIS MANNER] HE MAY GO WITH THEM AS FAR AS THE ENTRANCE OF THE GATE OF THE CITY. SO HOLDS R. MEIR. R. JUDAH SAID: HE MUST NOT LEAVE THE SANCTUARY, BECAUSE IT IS WRITTEN, NEITHER SHALL HE GO OUT OF THE SANCTUARY'.  WHEN HE CONSOLES OTHERS, IT IS CUSTOMARY FOR THE PEOPLE TO PASS ALONG, ONE AFTER THE OTHER,  AND FOR THE 'MEMUNNEH',  TO PLACE HIM BETWEEN HIMSELF AND THE PEOPLE.  IF HE IS CONSOLED BY OTHERS, ALL THE PEOPLE SAY TO HIM, 'MAY WE BE THY ATONEMENT, AND HE ANSWERS THEM,' BE YE BLESSED OF HEAVEN. AND WHEN THE MOURNERS' MEAL  IS GIVEN TO HIM, ALL THE PEOPLE ARE SEATED ON THE FLOOR AND HE ON A STOOL. THE KING MAY NEITHER JUDGE NOR BE JUDGED, TESTIFY NOR BE TESTIFIED AGAINST. HE MAY NOT PERFORM HALIZAH NOR MAY IT BE PERFORMED TO HIS WIFE. HE MAY NOT PERFORM YIBBUM, NOR MAY IT BE PERFORMED TO HIS WIFE. R. JUDAH SAID: IF HE WISHES TO PERFORM HALIZAH OR YIBBUM, HE SHALL BE REMEMBERED FOR GOOD. BUT THEY [THE RABBIS] SAID: [EVEN IF HE WISHES] HE IS NOT LISTENED TO; NOR MAY ANY ONE MARRY HIS WIDOW. R. JUDAH SAID: A KING MAY MARRY A KING'S WIDOW, FOR SO WE FIND IN THE CASE OF DAVID WHO MARRIED THE WIDOW OF SAUL, AS IT IS WRITTEN, AND I GAVE THEE THY MASTER'S HOUSE AND THY MASTER'S WIVES INTO THY BOSOM. GEMARA. THE HIGH PRIEST [MAY JUDGE]. But is this not obvious? — It is necessary to state, HE MAY BE JUDGED.  But that too is obvious, for if he cannot be judged, how can he judge? It is not written, hithkosheshu wa-koshshu,  which Resh Lakish interpreted: Adorn yourselves first, and then adorn others?  — But since he [the Tanna] wishes to state: A KING MAY NEITHER JUDGE NOR BE JUDGED, he also, teaches' THE HIGH PRIEST MAY JUDGE AND BE JUDGED. Alternatively, he [the Tanna] informs us of the following: Viz., of what has been taught: If a High priest killed anyone; if intentionally, he is executed, if unintentionally, he is exiled.  He transgresses positive and negative commandments, and ranks as a hedyot  in all respects. 'If intentionally, he is executed.' Is this not obvious? — It is necessary to state, 'If unintentionally, he is exiled.'  But is not that, too, evident? It is necessary; for you might have thought that I could argue from the verse, And he shall dwell therein until the death of the High Priest  that only he whose return is provided for,  is exiled, but one whose return is not provided for, is not exiled. For we learnt: