Sanhedrin — Daf 17a

עמך עמך ואת בהדייהו ורבי יהודה עמך משום שכינה

ורבנן אמר קרא (במדבר יא, יז) ונשאו אתך במשא העם אתך ואת בהדייהו ורבי יהודה אתך בדומין לך

ורבנן (שמות יח, כב) מוהקל מעליך ונשאו אתך נפקא וילפא סנהדרי גדולה מסנהדרי קטנה

ת"ר (במדבר יא, כו) וישארו שני אנשים במחנה יש אומרים בקלפי נשתיירו

שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה כיצד אעשה אברור ששה מכל שבט ושבט נמצאו שנים יתירים אברור חמשה חמשה מכל שבט ושבט נמצאו עשרה חסרים אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה הריני מטיל קנאה בין השבטים

מה עשה בירר ששה ששה והביא שבעים ושנים פיתקין על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק בללן ונתנן בקלפי אמר להם בואו וטלו פיתקיכם כל מי שעלה בידו זקן אמר כבר קידשך שמים מי שעלה בידו חלק אמר המקום לא חפץ בך אני מה אעשה לך

כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר ג, מז) ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת אמר משה כיצד אעשה להן לישראל אם אומר לו תן לי פדיונך וצא יאמר לי כבר פדאני בן לוי

מה עשה הביא עשרים ושנים אלפים פיתקין וכתב עליהן בן לוי ועל שלשה ושבעים ומאתים כתב עליהן חמשה שקלים בללן ונתנן בקלפי אמר להן טלו פיתקיכם מי שעלה בידו בן לוי אמר לו כבר פדאך בן לוי מי שעלה בידו חמשת שקלים אמר לו תן פדיונך וצא

רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה אמר הקב"ה הואיל ומיעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שהנביאים כולן נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו

ומה נבואה נתנבאו אמרו משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ אבא חנין אומר משום רבי אליעזר על עסקי שליו הן מתנבאים עלי שליו עלי שליו

רב נחמן אמר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין שנאמר (יחזקאל לח, יז) כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם וגו' אל תיקרי שנים אלא שנים ואיזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד נבואה אחת הוי אומר אלדד ומידד

אמר מר כל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו והן נתנבאו ולא פסקו מנא לן דפסקו אילימא מדכתיב (במדבר יא, כה) ויתנבאו ולא יספו אלא מעתה (דברים ה, יח) קול גדול ולא יסף ה"נ דלא אוסיף הוא אלא דלא פסק הוא

אלא הכא כתיב ויתנבאו התם כתיב (במדבר יא, כז) מתנבאים עדיין מתנבאים והולכים

בשלמא למ"ד משה מת היינו דכתיב (במדבר יא, כח) אדוני משה כלאם אלא למ"ד הנך תרתי מאי אדני משה כלאם דלאו אורח ארעא דהוה ליה כתלמיד המורה הלכה לפני רבו

בשלמא למ"ד הנך תרתי היינו דכתיב מי יתן אלא למ"ד משה מת מינח הוה ניחא ליה לא סיימוה קמיה

מאי כלאם א"ל הטל עליהן צרכי ציבור והן כלין מאיליהן:

מניין להביא עוד שלשה:

סוף סוף לרעה ע"פ שנים לא משכחת לה אי אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין אכתי חד הוא אי עשרה מזכין ושלשה עשר מחייבין תלתא הוו א"ר אבהו אי אתה מוצא אלא במוסיפין ודברי הכל ובסנהדרי גדולה ואליבא דרבי יהודה דאמר שבעים

וא"ר אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחילה פשיטא מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר מילתא שמעינן ליה קמ"ל דהאי דקאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה

אמר רב כהנא סנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו מ"ט כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא והני תו לא חזו ליה

א"ר יוחנן אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה ובעלי כשפים ויודעים בע' לשון שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן

אמר רב יהודה אמר רב אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מה"ת אמר רב אני אדון ואטהרנו

Our Rabbis taught: But there remained two men in the camp.  Some say: They [i.e., their names]  remained in the urn.  For when the Holy One, blessed be He, said to Moses, Gather unto me seventy of the elders of Israel,  Moses said [to himself]: 'How shall I do it? If I choose six out of each tribe, there will be two more [than the required number]; if I select five, ten will then be wanting. If, on the other hand, I choose six out of one and five out of another, I shall cause jealousy among the tribes.' What did he do? — He selected six men [out of each tribe], and brought seventy-two slips, on seventy of which he wrote the word 'Elder', leaving the other two blank. He then mixed them all up, deposited them in an urn, and said to them, 'Come and draw your slips.' To each who drew a slip bearing the word 'Elder', he said, 'Heaven has already consecrated thee.' To him who drew a blank, he said: 'Heaven has rejected thee, what can I do?' Similarly, thou readest, Thou shalt take five shekels apiece by the poll.  Moses reasoned: How shall I act toward Israel? If I say to a man, 'Give me [the shekels for] thy redemption,' he may answer, 'A Levite has already redeemed me.' What did he do? He brought twenty-two thousand slips and wrote on each, 'Levite', and on another two hundred and seventy-three he wrote, 'five shekels'. Then he mixed them up, put them into an urn and said to the people, 'Draw your slips.' To each who drew a slip bearing the word 'Levite', he said, 'The Levite has redeemed thee.' To each who drew a ticket with 'five shekels' on it, he said, 'Pay thy redemption and go.' R. Simeon said: They  remained in the Camp. For when the Holy One, blessed be He, ordered Moses: Gather unto me seventy of the elders of Israel, Eldad and Medad observed, 'We are not worthy of that dignity.' Thereupon the Holy One, blessed be He, said, 'Because you have humbled yourselves, I will add to your greatness yet more greatness.' And how did He add to their dignity? — In that all [the other prophets] prophesied and ceased, but their prophesying did not cease. And what did they prophesy? — They said, 'Moses shall die and Joshua shall bring Israel into the land.' Abba Hanin said on the authority of R. Eliezer: They prophesied concerning the matter of the quails,  [saying], 'Arise, quail; arise, quail.' R. Nahman said: They prophesied concerning Gog and Magog.  as it is said, Thus saith the Lord God: Art thou he of whom I spoke in old time by My servants the prophets of Israel, that prophesied in those days for many years  that I would bring thee against them? etc.  Read not 'shanim' [years] but 'shenayim' [two].  And which two prophets prophesied the same thing at the same time? — Say, they are Eldad and Medad. The Master said: 'All the other prophets prophesied and ceased, but they prophesied and did not cease.' Whence do we infer that the others ceased? Shall we say, from the verse, They prophesied 'velo yasafu' [but they did so no more]?  If so, what of the passage. With a great voice, velo yasaf?  Does that too mean, it went on no more?  But that must be interpreted, It did not cease!  — But here  it is written, And they prophesied,  whereas there  it is stated, [they] were prophesying,  i.e., they were still continuing to prophesy. Now, according to the statement [that they prophesied] that Moses would die, [Joshua's request,] My Lord Moses, forbid them, is understandable; but on these two other views,  why [did he say], My Lord Moses, forbid them  — Because their behaviour was not seemly, for they were like a disciple who decides questions in the very presence of his teacher. Now, according to these two other opinions [the wish expressed by Moses,] Would that all the Lord's people were prophets  is reasonable; but on the view [that they prophesied] that Moses would die, was he then pleased therewith? — They did not complete their prophecy in his presence. How was Moses to 'forbid them' [as Joshua requested]? He [Joshua] said to him: Lay upon them public cares, and they will cease [prophesying] of themselves. WHENCE DO WE LEARN THAT WE MUST FIND ANOTHER THREE? But after all, a majority of two for an adverse verdict is impossible:  if eleven find the man not guilty and twelve find him guilty, there is still a majority of only one;  and if there are ten for not guilty and thirteen for guilty, there is a majority of three? — R. Abbahu said: [The majority of two] is possible only where [two] judges are added,  and then the Mishnah agrees with the opinion of all, whilst in the major Sanhedrin, it is possible in accordance with the view of R. Judah, who holds their number to be seventy. R. Abbahu also said: Where judges are added, an evenly-balanced court may be appointed from the very outset. But is this not obvious?  — You might have assumed that the one who says, 'I do not know' is regarded as an existing member, and that anything he says is to be taken into consideration. We are therefore informed that he who says, 'I do not know,' is regarded as nonexistent, and if he gives a reason [for a particular verdict] we do not listen to him. R. Kahana said: If the Sanhedrin unanimously find [the accused] guilty, he is acquitted. Why? — Because we have learned by tradition that sentence must be postponed till the morrow in hope of finding new points in favour of the defence.  But this cannot be anticipated in this case. R. Johanan said: None are to be appointed members of the Sanhedrin, but men of stature, wisdom, good appearance, mature age, with a knowledge of sorcery,  and who are conversant with all the seventy languages of mankind,  in order that the court should have no need of an interpreter. Rab Judah said in Rab's name: None is to be given a seat on the Sanhedrin unless he is able to prove the cleanness of a reptile from Biblical texts.  Rab said: 'I shall put forward an argument to prove its cleanness.