Pesachim — Daf 43a

שהגיעו לפרקן ולא הגיעו לשנים בנות עניים טופלות אותן בסיד בנות עשירים טופלות אותן בסולת בנות מלכים בשמן המור שנא' (אסתר ב, יב) ששה חדשים בשמן המור

מאי שמן המור רב הונא בר ירמיה אומר סטכת רב ירמיה בר אבא אמר שמן זית שלא הביא שליש

תניא ר' יהודה אומר אנפיקנין שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו מפני שמשיר את השיער ומעדן את הבשר:

זה הכלל כל שהוא ממין דגן: תניא א"ר יהושע וכי מאחר ששנינו כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח למה מנו חכמים את אלו כדי שיהא רגיל בהן ובשמותיהן

כי הא דההוא בר מערבא איקלע לבבל הוה בישרא בהדיה אמר להו קריבו לי מתכילתא שמע דקאמרי קריבו ליה כותח כיון דשמע כותח פירש:

הרי אלו באזהרה:

מאן תנא דחמץ דגן גמור ע"י תערובות ונוקשה בעיניה בלאו

אמר רב יהודה אמר רב ר"מ היא דתניא שיאור ישרף ונותנו לכלבו והאוכלו בארבעים

הא גופא קשיא אמרת שיאור ישרף אלמא אסור בהנאה והדר תני ונותנו לפני כלבו אלמא מותר בהנאה

הכי קאמר שיאור ישרף דר"מ לר' מאיר דר' יהודה לר' יהודה ונותנו לפני כלבו דר' מאיר לר' יהודה

והאוכלו בארבעים אתאן לר' מאיר

שמעינן ליה לרבי מאיר נוקשה בעיניה בלאו וכל שכן חמץ דגן גמור על ידי תערובת

רב נחמן אמר ר"א היא דתניא על חמץ דגן גמור ענוש כרת על עירובו בלאו דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים על חמץ דגן גמור ענוש כרת על עירובו בלא כלום ושמעינן ליה לר' אליעזר דאמר חמץ דגן גמור על ידי תערובת בלאו וכל שכן נוקשה בעיניה

ורב נחמן מ"ט לא אמר כרב יהודה

אמר לך דילמא עד כאן לא קאמר ר"מ התם אלא נוקשה בעיניה אבל חמץ דגן גמור על ידי תערובת לא

ורב יהודה מ"ט לא אמר כרב נחמן

אמר לך עד כאן לא קאמר ר"א התם אלא חמץ דגן גמור ע"י תערובת אבל נוקשה בעיניה לא אמר

תניא כוותיה דרב יהודה (שמות יב, כ) כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי יכול יהא ענוש כרת ת"ל (שמות יב, טו) כי כל אוכל חמץ ונכרתה על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו

מאן שמעת ליה דאמר על עירובו בלאו ר"א היא ואילו נוקשה בעיניה לא קאמר ש"מ נוקשה לר"א לית ליה

ור"א עירובו בלאו מנא ליה דכתיב כל מחמצת לא תאכלו

אי הכי כרת נמי לחייב דהא כתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה

ההוא מיבעי ליה לכדתניא (מחמצת) אין לי אלא שנתחמץ מאליו מחמת ד"א מניין ת"ל כל מחמצת ונכרתה

אי הכי דלאו נמי להכי הוא דאתא

אלא טעמא דר"א מכל

התם נמי הכתיב כל ההוא מיבעי ליה לרבות את הנשים

נשים מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא (במדבר ה, ו) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב איש לאשה לכל עונשין שבתורה

איצטריך

who have attained maturity but have not attained [their] years, the daughters of poor men plaster them [the unwanted hairs] with lime; the daughters of wealthy men plaster them with fine flour; while royal princesses, with oil of myrrh as it is written, six months with oil of myrrh. What is oil of myrrh? R. Huna b. Jeremiah said: Sakath. R. Jeremiah b. Abba said: Oil of olives which were not a third grown. It was taught, R. Judah said: Anpikanin is oil of olives which were not a third grown. And why do [women] rub it in [their skin]? Because it removes the hair and rejuvenates the skin. THIS IS THE GENERAL RULE: WHATEVER IS OF THE SPECIES OF CORN. It was taught, R. Joshua said: Now since we learned, WHATEVER IS OF THE SPECIES OF CORN MUST BE REMOVED ON PASSOVER, why did the Sages enumerate these? So that fine flour, and wealthy women give the leavings to their poorer sisters, the daughters of scribes, who were generally poor. one should be familiar with them and with their names. As it once happened that a certain Palestinian visited Babylonia. He had meat with him and he said to them [his hosts], Bring me a relish. He [then] heard them saying, ‘Take him kutah’. As soon as he heard kutah, he abstained. THESE ARE SUBJECT TO A WARNING’. Which Tanna [holds] that real leaven of corn in a mixture, and spoiled leaven in its natural condition, is subject to a negative injunction? — Said Rab Judah in Rab's name: It is R. Meir. For it was taught: Si'ur must be burnt, and he may give it to his dog, and he who eats it is [punished] by forty [lashes]. Now this is self-contradictory. You say, ‘si'ur must be burnt’: this proves that it is forbidden for use. Then it is stated, ‘and he may give it to his dog’, which proves that it is permitted for use! This is its meaning: Si'ur’ [i.e., what is si'ur] according to R. Meir [must be burnt] in R. Meir's opinion, and [what is si'ur’] according to R. Judah [must be burnt] in R. Judah's opinion. And he may give it to his dog, [i.e., what is si'ur’] according to R. Meir [may be given to a dog] in R. Judah's opinion. And he who eats it is [punished] by forty [lashes] — this agrees with R. Meir. [Thus] we learn that R. Meir holds that spoiled [leaven] in its natural state is subject to a negative injunction, and all the more real leaven of corn in a mixture. R. Nahman said, It is R. Eliezer. For it was taught: For real leaven of corn there is the penalty of kareth; for a mixture of it [one is subject to] a negative injunction: this is the view of R. Eliezer. But the Sages maintain: For real leaven of corn there is the penalty of kareth; for the mixture of it there is nothing at all. [Thus] we learn that R. Eliezer holds that real leaven of corn in a mixture is subject to a negative injunction, and all the more spoiled [leaven] in its natural state. Now R. Nahman, what is the reason that he does not say as Rab Judah? — He can tell you: perhaps R. Meir rules [thus] only there, [in respect of] spoiled [leaven] in its natural state, but not [in the case of] real leaven of corn in a mixture. And Rab Judah: what is the reason that he does not say as R. Nahman? He can tell you: [Perhaps] R. Eliezer rules [thus] only there, [in respect of] real leaven of corn in a mixture, but not [in the case of] spoiled [leaven] in its natural state. It was taught in accordance with Rab Judah: Ye shall eat nothing leavened: this is to include Babylonian kutah and Median beer and Idumean vinegar and Egyptian zithom. You, might think that the penalty is kareth; therefore it is stated, for whosoever eateth that which is leavened shall be cut off for real leaven of corn there is the penalty of kareth, but for the mixture of it [you are subject] to a negative injunction. Now, whom do you know to maintain [that] for the mixture of it [you are subject] to a negative injunction? It is R. Eliezer. Yet he does not state spoiled [leaven] in its natural state. This proves that R. Eliezer does not hold [that] spoiled [leaven is subject to a negative injunction]. Now R. Eliezer, whence does he know that the mixture of it involves a negative injunction: because it is written, ‘ye shall eat nothing leavened’? If so, let him [the offender] be liable to kareth that real leaven in a mixture is more stringent leaven than spoiled leaven in its natural state. too, since it is written, ‘for whosoever eateth that which is leavened . shall be cut off’? — He requires that for what was taught: ([Ye shall eat nothing] leavened): I only know [that it is forbidden] where it turned leaven of itself; if [it fermented] through the agency of another substance, how do we know it? Because it is stated, for whosoever eateth that which is leavened shall be cut off. If so, [the teaching] of the negative injunction too comes for this purpose? Rather, R. Eliezer's reason is [that he] deduces from ‘whosoever’. [But] there too ‘whosoever’ is written? — He requires that to include women. But women are deduced from Rab Judah's [dictum] in Rab's name. For Rab Judah said in Rab's name, and the School of R. Ishmael taught likewise: when a man or woman shall commit any sin that men commit: the Writ assimilated woman to man in respect of all the penalties which are [decreed] in the Torah? It is necessary: