Pesachim — Daf 13a

בתוך הנץ החמה בגילויי' הוה קאי וזהרורי בעלמא הוא דחזא קא משמע לן

אמר רב נחמן אמר רב הלכה כרבי יהודה אמר ליה רבא לרב נחמן ונימא מר הלכה כר' מאיר דסתם לן תנא כוותיה

דתנן כל שעה שמותר לאכול מאכיל

ההיא לאו סתמא הוא משום דקשיא מותר

ונימא מר הלכה כרבן גמליאל דהוה ליה מכריע א"ל רבן גמליאל לאו מכריע הוא טעם דנפשיה קאמר

ואיבעי' אימא רב דאמר כי האי תנא דתני' ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורו' ומשיירין מן הטהורו' מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ד' שעות דברי רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע

אמרו לו טהורות לא ישרפו שמא ימצאו להן אוכלין אמר להן כבר בקשו ולא מצאו אמרו לו שמא חוץ לחומה לנו

אמר להם לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ויטהרם אמרו לו כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח

אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום רבי יהושע

מאי לאו אפילו לאכול אמר רב פפא משמיה דרבא לא לבער

ואף ר' סבר להא דרב נחמן דאמר רבין בר רב אדא מעשה באדם אחד שהפקיד דיסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה ונקבוה עכברי' והיה חמץ מבצבץ ויוצא ובא לפני רבי שעה ראשונה אמר לו המתן שניה אמר לו המתן שלישית אמר לו המתן רביעית אמר לו המתן חמישית א"ל צא ומוכרה בשוק

מאי לאו לנכרים כרבי יהודה אמר רב יוסף לא לישראל כרבי מאיר אמר ליה אביי אי לישראל נישקלי' לנפשיה

משום חשדא דתניא גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן

גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן משום שנאמר (במדבר לב, כב) והייתם נקיים מה' ומישראל

אמר ליה רב אדא בר מתנה לרב יוסף בפירוש אמרת לן צא ומוכרן לנכרים כרבי יהודה

אמר רב יוסף כמאן אזלא הא שמעתא דרבי כרשב"ג דתנן המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן רשב"ג אומר מוכרן בב"ד מפני השבת אבידה

אמר ליה אביי ולאו איתמר עלה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא

during sunrise was standing in the glow [before sunrise] and what he saw was merely the glare; hence he informs us [that it is not so]. R. Nahman said in Rab's name: The halachah is as R. Judah.1 Said Raba to R. Nahman, Yet let the Master say [that] the halachah is as R. Meir, since a Tanna taught anonymously in agreement with him. For we learned: As long as it is permitted to eat [leaven] he may feed [animals with it]?2 That is not anonymous. because there is the difficulty of ‘it is permitted’.3 Then let the Master say [that] the halachah is as R. Gamaliel, since he makes a compromise?4 — R. Gamaliel does not make a compromise but states an independent view.5 Alternatively. Rab rules as this Tanna. For it was taught: If the fourteenth falls on the Sabbath, everything [sc. leaven] must be removed before the Sabbath, and terumoth,6 whether unclean, or in suspense.7 or clean, are burnt, and of the clean [terumah] food for two meals is left over, so as to eat until four hours:8 this is the ruling of R. Eleazar b. Judah of Bartotha9 which he stated in R. Joshua's name. Said they to him: Clean [terumoth] should not be burnt, in case eaters may be found for them?10 — He replied: They have already sought [eaters] but not found [them].11 They may have spent the night without the [city] wall? said they to him12 — Then on your reasoning, he retorted, even those in suspense should not be burnt, lest Elijah come and declare them clean?13 — Said they to him, it has long been assured to Israel that Elijah will come neither on the eve of the Sabbath nor on the eve of Festivals, on account of the trouble.14 It was said:15 They did not stir thence until they decided the halachah in accordance with R. Eleazar b. Judah of Bartotha which he stated in R. Joshua's name. Does that not mean even in respect of eating?16 Said R. Papa in Raba's name: No, [only] in respect of removing.17 Now Rabbi too holds this [view] of R. Nahman. For Rabin son of R. Adda related: It once happened that a certain man deposited a saddle-bag full of leaven with Johanan of Hukok,18 and mice made holes in it, and the leaven was bursting out. He then went before Rabbi.19 The first hour he said to him, ‘Wait’; the second, he said to him, ‘Wait’; the third he said to him, ‘Wait’;20 the fourth he said to him, ‘Wait’; at the fifth he said to him, ‘Go out and sell it in the market’. — Does that not mean to Gentiles, in accordance with R. Judah?21 — Said R. Joseph: No, to an Israelite, in accordance with R. Meir.22 Said Abaye to him: If to an Israelite, let him take it for himself? — [He could not do this] because of suspicion.23 For it was taught: When the charity overseers have no poor to whom to distribute [their funds], they must change the copper coins with others, not themselves.24 The overseers of the soup kitchen,25 when they have no poor to whom to make a distribution, must sell to others, not to themselves, because it is said, and ye shall be guiltless towards the Lord, and towards Israel.26 R. Adda b. Mattenah said to R. Joseph:27 You explicitly told us [that he said]. ‘Go out and sell it to Gentiles,’ in accordance with R.Judah. R. Joseph said: With whom does this ruling of Rabbi agree?28 With R. Simeon b. Gamaliel. For we learned: If a man deposits produce with his neighbour. even if it is suffering loss,29 he must not touch it. R. Simeon b. Gamaliel said: He must sell it by order of the court, on account of returning lost property.30 Said Abaye to him, Yet was it not stated thereon, Rabbah b. Bar Hanah said in R. Johanan's name: They learned this only during the fifth hour, and yet he may give it to his cattle. Hence this must agree with R. Meir. It is a general principle that an anonymous Mishnah states the halachah. and hullin, R. Meir explicitly stating that even hullin may be eaten the whole of the five hours, and R. Judah stating that even terumah may only be eaten up to four hours. This would show that they recognize that in logic a distinction might be drawn between hullin and terumah. R. Gamaliel, in thus making the distinction, would be effecting a compromise. But they do not rule thus: hence his distinction is an entirely independent one. one knows who is in town. question being a rhetorical one. it is possible that terumah may be eaten until the fifth hour. exchanged for silver ones. of a meal. V. B.B. 8b. teachings. v. Ned. 41a.