Niddah — Daf 51a

בטומאה חמורה שכן אינה עושה כיוצא בה תאמר בטומאה קלה שעושה כיוצא בה

אמר ליה אביי כל דכן הוא ומה טומאה חמורה דקילא דאינה עושה כיוצא בה מטמאה שלא במחשבה טומאה קלה דחמירא דעושה כיוצא בה אינו דין שמטמאה שלא במחשבה

אלא אמר רב ששת הכי קאמר לא אם אמרת בטומאה חמורה שכן אינה צריכה הכשר תאמר בטומאה קלה שצריכה הכשר

ומי צריכה הכשר והתנן שלשה דברים נאמרו בנבלת עוף טהור צריכה מחשבה ואינה מטמאה אלא בבית הבליעה ואינה צריכה הכשר

נהי דהכשר שרץ לא בעיא הכשר מים בעיא

מאי שנא הכשר שרץ דלא בעיא כדתנא דבי רבי ישמעאל הכשר מים נמי לא תבעי כדתנא דבי רבי ישמעאל

דתנא דבי רבי ישמעאל (ויקרא יא, לז) על כל זרע זרוע אשר יזרע

מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר אף כל שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר יצתה נבלת עוף טהור שסופה לטמא טומאה חמורה שאין צריך הכשר

אלא אמר רבא ואיתימא רב פפא שום טומאה חמורה בעולם שום טומאה קלה בעולם

אמר רבא ומודה רבי יוחנן לענין מעשר דמחשבת חיבור שמה מחשבה אמר רבא מנא אמינא לה דתנן הסיאה והאזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרין חייבין

היכי דמי אילימא דזרעינהו מתחלה לאדם צריכא למימר אלא לאו דזרעינהו מתחלה לבהמה וקתני אם היו נשמרין חייבין

אמר רב אשי הכא בחצר שעלו מאיליהן עסקינן וסתמא לאדם קיימי והכי קאמר אם החצר משמרת פירותיה חייבין ואם לאו פטורין

מתיב רב אשי כל שחייבין במעשרות מטמאין טומאת אוכלין ואם איתא הא איכא הני דקחייבין במעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין

אמר רבא הכי קאמר כל מין שחייב במעשר מטמא טומאת אוכלין

ה"נ מסתברא מדקתני סיפא כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות ויש שחייב במתנות ואין חייב בראשית הגז

ואם איתא האיכא טרפה דחייבת בראשית הגז ואינה חייבת במתנות

אמר רבינא הא מני רבי שמעון היא דתנן ר"ש פוטר את הטרפה מראשית הגז

אמר רב שימי בר אשי תא שמע המפקיר את כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשר

והא אנן תנן כל שחייב בפאה חייב במעשרות אלא לאו שמע מינה מין קתני שמע מינה

תנן התם מודים חכמים לר' עקיבא בזורע שבת או חרדל בשנים ושלשה מקומות שנותן פאה מכל אחד ואחד

Raba stated: R. Johanan,  however, agrees in regard to tithe that intention  concerning attached [produce] is a valid intention.  Raba explained, Whence do I derive this? From what we learnt: Savory,  hyssop and calamint  that are grown in a courtyard, if they are kept under watch,  are subject to tithe.  Now how are we to imagine the circumstances?  If it be suggested that these herbs were originally sown for human consumption [the difficulty would arise]: Was it at all necessary to enunciate such a law?  Consequently the circumstances must be such, must they not, that the herbs were originally sown for cattle food; and yet it was stated, 'if they are kept under watch'  they 'are subject to tithe'.  R. Ashi retorted: Here  we are dealing with a courtyard in which the herbs grew spontaneously  so that as a rule they are destined for human consumption, and  it is this that was meant: If the courtyard affords protection for the produce it grows  the herbs are subject to tithe; otherwise they are exempt. R. Ashi objected:  Whatsoever is subject to tithes is susceptible to food uncleanness.  Now if that were so,  would there not be the case of these  which are liable to tithe  and yet  do not become susceptible to the uncleanness of food?  — The fact is, said Raba, that it is this that was meant: Any species that is liable to tithe is susceptible to food uncleanness. This  is also logically sound. For in the final clause  it was stated, Whatsoever is subject to the law of the first of the fleece  is also subject to that of the priestly gifts  but there may be a beast  that is subject to the law of the priestly gifts and is not subject to that of the first of the fleece.  Now if it were so  [the objection would arise]: Is there not also the case of the terefah which is subject to the law of the first of the fleece and yet is not subject to that of the priestly gifts?  — Rabina retorted: This  represents the view of  R. Simeon. For it was taught:  R. Simeon exempts the terefah from the law of the first of the fleece.  R. Shimi b. Ashi replied,  Come and hear: If a man declared his vineyard hefker  and, rising early in the morning, he cut its grapes, he is liable  to peret,  'oleloth,  the forgotten sheaf  and pe'ah  but  is exempt from tithe.  But have we not learnt: WHATSOEVER IS SUBJECT TO THE OBLIGATION OF PE'AH IS ALSO SUBJECT TO THAT OF TITHES?  Must you not then infer from this  that the reference  was  to the whole species?  This is conclusive. Elsewhere we have learnt:  The Sages agree with R. Akiba that if a man sowed dill or mustard seed in two or three different spots he must allow pe'ah from each.