Niddah — Daf 33b

או דילמא נוגעת היתה ולא סתרה

אמר רבא לפום חורפא שבשתא נהי נמי דסתרה כמה תסתור תסתור שבעה דיה כבועלה

תסתור יום אחד (ויקרא טו, כח) ואחר תטהר אמר רחמנא אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם

וליטעמיך זב גופיה היכי סתר לטהרתו אמר רחמנא שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן

אלא מאי אית לך למימר שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהן הכא נמי שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהן

ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש וכו' רב פפא איקלע לתואך אמר אי איכא צורבא מרבנן הכא איזיל אקבל אפיה אמרה ליה ההיא סבתא איכא הכא צורבא מרבנן ורב שמואל שמיה ותני מתניתא יהא רעוא דתהוי כוותיה

אמר מדקמברכי לי בגוויה ש"מ ירא שמים הוא אזל לגביה רמא ליה תורא רמא ליה מתני' אהדדי תנן אין חייבין עליהן על ביאת מקדש ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתה ספק אלמא מספיקא לא שרפינן תרומה

ורמינהי על ששה ספקות שורפין את התרומה על ספק בגדי עם הארץ

אמר רב פפא יהא רעוא דלתאכיל האי תורא לשלמא הכא במאי עסקינן בכותי חבר

כותי חבר בועל נדה משוית ליה

שבקיה ואתא לקמיה דרב שימי בר אשי אמר ליה מאי טעמא לא משנית ליה בכותי שטבל ועלה ודרס על בגדי חבר ואזלו בגדי חבר ונגעו בתרומה

דאי משום טומאת עם הארץ הא טביל ליה ואי משום בועל נדה ספק בעל בקרוב ספק לא בעל בקרוב

ואם תמצי לומר בעל בקרוב ספק השלימתו ירוק ספק לא השלימתו והוי ספק ספיקא ואספק ספיקא לא שרפינן תרומה

ותיפוק ליה משום בגדי עם הארץ דאמר מר בגדי עם הארץ מדרס לפרושין אמר ליה בכותי ערום

מתני׳ בנות צדוקין בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן הרי הן ככותיות פרשו ללכת בדרכי ישראל הרי הן כישראלית רבי יוסי אומר לעולם הן כישראלית עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותיהן

גמ׳ איבעיא להו סתמא מאי ת"ש בנות צדוקין בזמן שנוהגות ללכת בדרכי אבותיהן הרי הן ככותיות הא סתמא כישראלית אימא סיפא פרשו ללכת בדרכי ישראל הרי הן כישראלית הא סתמא ככותיות אלא מהא ליכא למשמע מיניה

ת"ש דתנן ר' יוסי אומר לעולם הן כישראלית עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותיהן מכלל דת"ק סבר סתמא ככותיות ש"מ

תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד שספר עם כהן גדול בשוק ונתזה צנורא מפיו ונפלה לכהן גדול על בגדיו והוריקו פניו של כהן גדול וקדם אצל אשתו

אמרה לו אף על פי שנשי צדוקים הן מתיראות מן הפרושים ומראות דם לחכמים

אמר רבי יוסי בקיאין אנו בהן יותר מן הכל והן מראות דם לחכמים חוץ מאשה אחת שהיתה בשכונתינו שלא הראת דם לחכמים ומתה

ותיפוק ליה משום צנורא דעם הארץ אמר אביי בצדוקי חבר אמר רבא צדוקי חבר בועל נדה משוית ליה אלא אמר רבא

ON ACCOUNT OF THEIR [UNCLEANNESS]. HOWEVER, NO OBLIGATION IS INCURRED FOR ENTRANCE INTO THE TEMPLE etc. R. Papa once visited Tuak  when he remarked, 'If there lives a scholar in this place I would go and pay him my respects'.  'A scholar lives here', said an old woman to him, 'and his name is R. Samuel and he learns Tannaitic traditions. May it be God's will that you be like him'. 'Since', he thought. 'she blesses me by him I can gather  that he is a God-fearing man'. He thereupon visited him when the latter treated him to  a bull; and he also treated him to an incongruity  between Tannaitic teachings: We have learnt, ON ACCOUNT OF THEIR [UNCLEANNESS]. HOWEVER, NO OBLIGATION IS INCURRED FOR ENTRANCE INTO THE TEMPLE NOR IS TERUMAH BURNT ON THEIR ACCOUNT, SINCE THEIR  UNCLEANNESS IS ONLY OF A DOUBTFUL NATURE, from which it is evident that terumah is not burnt in a case of doubt. But have we not learnt to the contrary: In six doubtful cases of uncleanness is terumah burnt [and one of them is] the doubtful uncleanness of the clothes of an 'am ha-arez?  — 'May it be God's will', exclaimed R. Papa, 'that this bull shall be eaten in peace:  Here  we are dealing with the case of a Samaritan who was a haber'.  'But would you presume  [the other retorted] that a Samaritan who is a haber had intercourse with a menstruant?' When he left him  and came to R. Shimi b. Ashi the latter said to him: Why did you not answer him [that our Mishnah  deals] with the case of a Samaritan who, having performed ritual immersion, came up and trod upon the clothes  of a haber and the clothes  of this haber then came in contact with terumah,  so that if [the terumah were to be treated as unclean] on account of the uncleanness of the 'am ha-arez [it could be objected]: He has, surely, performed ritual immersion.  And if the uncleanness were to be attributed to his likely intercourse with a menstruant [it could be objected]: It is doubtful whether he had his intercourse recently or some time ago.  And even if you were to find some ground for assuming that his intercourse took place recently there is still the doubt whether she had completed her period of cleanness for yellow blood or not.  This then is a case of double doubt,  and no terumah may be burnt on account of a doubly doubtful uncleanness. But why should not the uncleanness of the terumah be established  on account of its contact with the clothes of an 'am ha-arez, a Master having stated: The clothes of an 'am ha-arez are like midras uncleanness  to Pharisees?  — The other replied: This is a case of a naked Samaritan. MISHNAH. THE DAUGHTERS OF THE SADDUCEES, SO LONG AS THEY ARE IN THE HABIT OF WALKING IN THE PATHS OF THEIR FATHERS, ARE TO BE REGARDED AS SAMARITAN WOMEN. IF THEY LEFT THOSE PATHS  TO WALK IN THE PATHS OF ISRAEL, THEY ARE TO BE REGARDED AS ISRAELITISH WOMEN. R. JOSE RULED: THEY ARE ALWAYS REGARDED AS ISRAELITISH WOMEN UNLESS THEY LEAVE THE PATHS OF ISRAEL TO WALK IN THE PATHS OF THEIR FATHERS. GEMARA. The question was raised: What is the law  where their attitude is unknown?  — Come and hear: THE DAUGHTERS OF THE SADDUCEES, SO LONG AS THEY ARE IN THE HABIT OF WALKING IN THE PATHS OF THEIR FATHERS, ARE TO BE REGARDED AS SAMARITAN WOMEN; from which it follows that if their attitude is unknown they are like Israelitish women. Read then the final clause: IF THEY LEFT THESE PATHS TO WALK IN THE PATHS OF ISRAEL, THEY ARE TO BE REGARDED AS ISRAELITISH WOMEN; from which it follows that if their attitude is unknown they are like Samaritan women! But the fact is that no inference may be drawn from this [Mishnah]. Come and hear what we have learnt: R. JOSE RULED, THEY ARE ALWAYS REGARDED AS ISRAELITISH WOMEN UNLESS THEY LEAVE THE PATHS OF ISRAEL TO WALK IN THE PATHS OF THEIR FATHERS. Thus it follows that the first Tanna  holds that when their attitude is unknown they are to be regarded as Samaritan women. This is conclusive. Our Rabbis taught: It once happened that a Sadducee was conversing with a High Priest in the market place when some spittle was squirted from his mouth and fell on the clothes of the High Priest. The face of the High Priest  turned yellow and he hurried to his  wife  who assured him that although they were wives of Sadducees they paid homage to the Pharisees and showed their blood to the Sages.  R. Jose observed: We  know them better than anybody else [and can testify] that they show their menstrual blood to the Sages. There was only one exception, a woman who lived in our neighbourhood who did not show her blood to the Sages but she died. But why was he  not concerned about the uncleanness  that is occasioned by the spittle of an 'am ha-arez?  — Abaye replied: This was a case of a Sadducee who was a haber.  Said Raba: Is a Sadducee who is a haber presumed  to have intercourse with a menstruant? Rather, said Raba: