Niddah — Daf 33a

אילימא תחתיו דזב (ויקרא ט״ו:י׳ ) מואיש אשר יגע במשכבו נפקא אלא הנוגע בכל אשר יהיה הזב תחתיו ומאי ניהו עליון של זב

והנושא נמי יטמא ומאי ניהו נישא מ"ט והנשא כתיב

נתקו הכתוב מטומאה חמורה והביאו לידי טומאה קלה לומר לך שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין

אימר נתקו הכתוב מטומאה חמורה דלא מטמא אדם לטמא בגדים אבל אדם או בגדים ליטמא אמר קרא יטמא טומאה קלה משמע

ותחתונו של בועל נדה מנלן דתניא (ויקרא טו, כד) ותהי נדתה עליו

יכול יעלה לרגלה ת"ל יטמא ז' ימים

ומה ת"ל ותהי נדתה עליו שיכול לא יטמא אדם וכלי חרס ת"ל ותהי נדתה עליו מה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף הוא מטמא אדם וכלי חרס

אי מה היא עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים אף הוא עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים ת"ל וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא

שאין ת"ל וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא ומה ת"ל וכל המשכב אשר וגו' נתקו הכתוב מטומאה חמורה והביאו לידי טומאה קלה לומר לך שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין

פריך רב אחאי אימא נתקו הכתוב מטומאה חמורה והביאו לטומאה קלה דלא ליטמא אדם לטמויי בגדים אבל אדם ובגדים ליטמא אמר רב אסי יטמא טומאה קלה משמע

אימא ותהי נדתה עליו כלל וכל המשכב פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט משכב ומושב אין מידי אחרינא לא

אמר אביי יטמא ז' ימים מפסיק הענין הוי כלל ופרט המרוחקין זה מזה וכל כלל ופרט המרוחקין זה מזה אין דנין אותו בכלל ופרט

רבא אמר לעולם דנין וכל ריבויא הוא

מתקיף לה רבי יעקב אימא כהיא מה היא לא חלקת בה בין מגעה למשכבה לטמא אדם ולטמא בגדים לחומרא אף הוא לא תחלוק בו בין מגעו למשכבו לטמא אדם ולטמא בגדים לקולא

אמר רבא עליו להטעינו משמע

מפני שהן בועלי נדות וכו' אטו כולהו בועלי נדות נינהו א"ר יצחק מגדלאה בנשואות שנו

והן יושבות על דם וכו' תניא אר"מ אם הן יושבות על כל דם ודם תקנה גדולה היא להן

אלא שרואות דם אדום ומשלימות אותו לדם ירוק

דבר אחר יום שפוסקת בו סופרתו למנין שבעה

מתקיף לה רמי בר חמא ותספרנו ואנן נמי ניספריה דקיימא לן מקצת היום ככולו

אמר רבא אם כן שכבת זרע דסתר בזיבה היכי משכחת לה והא מקצת היום ככולו

אי דחזאי בפלגא דיומא ה"נ הכא במאי עסקינן דחזאי סמוך לשקיעת החמה

וליקום ולימא ליה לקרא כי כתיבא סמוך לשקיעת החמה כתיבא אין על כרחך שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה

בעי רמי בר חמא פולטת שכבת זרע מהו שתסתור בזיבה רואה היתה וסותרת

SINCE THEY COHABIT WITH MENSTRUANTS etc. Do they all  cohabit with menstruants? — R. Isaac of Magdala replied: This was learnt about married persons only. BECAUSE [THEIR WIVES] CONTINUE [UNCLEAN FOR SEVEN DAYS] ON ACCOUNT OF A DISCHARGE OF ANY BLOOD etc. It was taught: R. Meir stated, If they continue [unclean for seven days] on account of a discharge of any blood,  is not this  rather an important safeguard for them? But the fact is that when they observe a discharge of red blood they treat it as supplementary to a previous discharge of yellow blood.  Another explanation: She includes the day on which her discharge ceases  in the number of the seven days.  Rami b. Hama demurred: Why indeed should she not count it,  and why should not we also count it,  seeing that we have an established rule that part of a day is regarded as the whole of it? — Raba retorted: If so,  how could it be possible for an emission of semen to cause the counting  after a zibah to be void seeing that a part of the day is to be counted as the whole of it?  If one had observed the discharge in the middle of the day the law might indeed be so,  but here we might be dealing with one who observed the discharge near sunset?  — Could it then definitely be assumed that  the Scriptural text was written only [in regard to a discharge] near sunset? — Yes; you must indeed allow the text to be so explained, for it  forces this interpretation upon itself. Rami b. Hama enquired: If a woman  ejected some semen;  does she cause her counting  after a zibah to be void? Is she regarded as one who observed an emission of semen and causes, therefore, the counting  to be void