Nedarim — Daf 7b

במנודה אני לך דרבי עקיבא סבר לישנא דנידויא הוא ורבנן סברי לישנא דמשמתנא הוא

ופליגא דרב חסדא דההוא גברא דאמר משמתנא בנכסיה דבריה דרב ירמיה בר אבא אתא לקמיה דרב חסדא א''ל לית דחש לה להא דרבי עקיבא קסבר במשמתנא פליגי

אמר רבי אילא אמר רב נדהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו נדהו שלא בפניו מתירין לו בין בפניו בין שלא בפניו

אמר רב חנין אמר רב השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי שכל מקום שהזכרת השם מצויה שם עניות מצויה

ועניות כמיתה שנאמר (שמות ד יט) כי מתו כל האנשים ותניא כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני

אמר רבי אבא הוה קאימנא קמיה דרב הונא שמעה להך איתתא דאפקה הזכרת השם לבטלה שמתה ושרא לה לאלתר באפה ש''מ תלת ש''מ השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו וש''מ נידהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו וש''מ אין בין נידוי להפרה ולא כלום

א''ר גידל אמר רב תלמיד חכם מנדה לעצמו ומיפר לעצמו פשיטא מהו דתימא אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין קמ''ל

היכי דמי כי הא דמר זוטרא חסידא כי מחייב בר בי רב שמתא משמית נפשיה ברישא והדר משמת בר בי רב וכי עייל לביתיה שרי לנפשיה והדר שרי ליה

ואמר רב גידל א''ר

R. Elai said in the name of Rab. If [a Rabbi] places a person under a ban in his presence, the ban can be revoked only in his presence; if in his absence, it can be revoked both in his presence and in his absence. R. Hanin said in Rab's name. One who hears his neighbour utter God's name in vain  must place him under a ban; otherwise he himself must be under a ban,  because the unnecessary utterance of the Divine Name always leads to poverty, and poverty leads to death, as it is written, [And the Lord said unto Moses in Midian, Go, return unto Egypt]. For all the men are dead [which sought thy life];  and it was taught: Wherever the Sages cast their eyes [in disapproval] death or poverty has resulted. R. Abba said: I was standing in the presence of R. Huna, when he heard a woman utter God's name in vain. Thereupon he banned her, but immediately lifted the ban in her presence. This proves three things: [i] He who hears his neighbour utter the Divine Name unnecessarily must excommunicate him; [ii] If [a Rabbi] bans a person in his presence, the ban must be lifted in his presence too. [iii] No time need elapse between the imposition and the lifting of a ban. R. Giddal said in Rab's name: A scholar may utter a ban against himself, and lift it himself. But is this not obvious? — I would think that a prisoner cannot free himself from prison; hence we are taught otherwise. Now, how can such a thing occur? — As in the case of Mar Zutra the Pious:  when a disciple incurred a ban,  [Mar Zutra] first excommunicated himself and then the disciple.  On arriving home, he lifted the ban from himself and then from the disciple. R. Giddal also said in Rab's name: