Nedarim — Daf 61a

אילימא כדקתני למה לי למימרא אלא לאו דאמר שנה אלמא שנה כהשנה דמי ויום נמי כהיום דיניה

לא לעולם דאמר השנה ומהו דתימא הלך אחר רוב השנים ולא אית בהו עיבור קא משמע לן

איבעיא להו אמר יין שאני טועם יובל מאי שנת חמשים כלפני חמשים או כלאחר חמשים

ת"ש דתניא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן (ויקרא כה, י) וקדשתם את שנת החמשים שנה שנת החמשים אתה מונה ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת מכאן אמרו יובל אינו עולה למנין שבוע רבי יהודה אומר יובל עולה למנין שבוע

אמרו לו לרבי יהודה הרי הוא אומר (ויקרא כה, ג) שש שנים תזרע שדך ואין כאן אלא חמש

אמר להם לדבריכם הרי הוא אומר (ויקרא כה, כא) ועשת את התבואה לשלש השנים הרי כאן ארבע

אלא איכא לאוקמה בשאר שני שבוע דילי נמי איכא לאוקמה בשאר שני שבוע:

עד הפסח אסור כו': למימרא דרבי מאיר סבר לא מעייל איניש נפשיה

The scholars propounded: What if one vows, 'Konam, if I taste wine a Jubilee':  Is the fiftieth year [counted] as before the fiftieth or as after?  Come and hear: For a conflict of R. Judah and the Rabbis has been taught: And ye shall hallow the fiftieth year:  you must count it as the fiftieth year, but not as the fiftieth and as the first year [of the following jubilee].  Hence they [the Sages] said: The Jubilee is not part of the [following] septennate. R. Judah maintained: The Jubilee is counted as part of the septennate. Said they to R. Judah, But Scripture saith, six years shalt thou sow thy field,  whereas here there are only five!  He replied: But on your view, Surely it is said, and it shall bring forth fruit for three years.'  whereas here there are four!  But it can be referred to other Sabbatical years; hence mine too  must be thus explained. 'UNTIL PASSOVER', HE IS FORBIDDEN etc. Shall we say that R. Meir holds that a man does not place himself.