Nedarim — Daf 41a

ושטיח בחוסר כל (דברים כח, מח) אמר ר' אמי אמר רב בלא נר ובלא שלחן רב חסדא אמר בלא אשה רב ששת אמר בלא שמש רב נחמן אמר בלא דעה תנא בלא מלח ובלא רבב

אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעה במערבא אמרי דדא ביה כולא ביה דלא דא ביה מה ביה דא קני מה חסר דא לא קני מה קני

אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' חייא בר אבא אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו שנאמר (תהלים קג, ג) הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי רב המנונא אמר חוזר לימי עלומיו שנאמר (איוב לג, כה) רוטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו כל משכבו הפכת בחליו (תהלים מא, ד) אמר רב יוסף לומר דמשכח למודו

רב יוסף חלש איעקר ליה למודיה אהדריה אביי קמיה היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף לא שמיע לי הדא שמעתא אמר ליה אביי את אמריתה ניהלן ומהא מתניתא אמריתה ניהלן

כי הוה גמיר רבי תלת עשרי אפי הילכתא אגמריה לרבי חייא שבעה מנהון לסוף חלש רבי אהדר ר' חייא קמיה הנהו שבעה אפי דאגמריה שיתא אזדו הוה ההוא קצרא הוה שמיע ליה לרבי כדהוה גריס להו אזל ר' חייא וגמר יתהון קמי קצרא ואתא ואהדר יתהון קמי רבי כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא אמר ליה רבי אתה עשית אותי ואת חייא איכא דאמרי הכי קאמר ליה אתה עשית את חייא וחייא עשה אותי

ואמר ר' אלכסנדרי אמר ר' חייא בר אבא גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה של חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט והכל יכולים לכבותה וזו של חולה של שמים היא ומי יכול לכבותה

ואמר ר' אלכסנדרי אמר ר' חייא בר אבא ואמרי לה אמר ר' יהושע בן לוי כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו שנאמר (בראשית ד, יד) והיה כל מוצאי יהרגני רב אמר מן הדין קרא (תהלים קיט, צא) למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך

רבה בר שילא אמרו ליה שכיב גברא גבוה הוה רכיב גירדונא זוטרא מטא תיתורא איסתויט שדייה וקא שכיב קרי על נפשיה למשפטיך עמדו היום

שמואל חזייה לההוא (קרוקיתא דעקרבא) יתיבא על אקרוקתא ועברה נהרא טרקא גברא ומיית קרי עליה למשפטיך עמדו היום

אמר שמואל אין מבקרין את החולה אלא למי שחלצתו חמה לאפוקי מאי לאפוקי הא דתניא ר' יוסי בן פרטא אומר משום ר' אליעזר אין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מחושי הראש בשלמא חולי מעיים משום כיסופא אלא חולי העין ומחושי הראש מאי טעמא

משום דרב יהודה דאמר רב יהודה דיבורא קשיא לעינא ומעלי לאישתא אמר רבא האי אישתא אי לאו דפרוונקא דמלאכא דמותא מעלי

[And thou shalt serve thine enemies …] in want of all things.  R. Ammi said in Rab's name: This means without a lamp or table. R. Hisda said: Without a wife; R. Shesheth said: Without an attendant; R. Nahman said: Without knowledge. A Tanna taught: Without salt or fat. Abaye said: We have it on tradition that no one is poor save he who lacks knowledge. In the West [palestine] there is a proverb: He who has this, has everything; he who lacks this, what has he? Has one acquired this, what does he lack? Has he not acquired this, what does he possess? R. Alexandri said in the name of R. Hiyya b. Abba: A sick man does not recover from his sickness until all his sins are forgiven him, as it is written, Who forgiveth all thine iniquities; who healeth all thy diseases.  R. Hamnuna said: He [then] returns to the days of his youth, for it is written, His flesh shall be fresher than a child's: he shall return to the days of his youth. Thou host turned his bed in his sickness.'  R. Joseph said: This means that he forgets his learning. R. Joseph fell ill and forgot his learning; but Abaye restored it to him. Hence it is frequently stated that R. Joseph said, 'I have not heard this law,' and Abaye reminded him, 'You yourself did teach it to us and did deduce it from this particular Baraitha.' When Rabbi had studied his teaching in thirteen different interpretations, he taught R. Hiyya only seven of them. Eventually Rabbi fell sick [and forgot his learning]. Thereupon R. Hiyya restored to him the seven versions which he had taught him, but the other six were lost. Now, there was a certain fuller who had overheard Rabbi when he was studying them himself; so R. Hiyya went and learned them from the fuller, and then repeated these before Rabbi. When Rabbi met him, he said to him, 'Thou hast taught  both R. Hiyya and myself'. Others say that he spoke thus to him: 'Thou hast taught R. Hiyya, and he has taught me. R. Alexandri also said in the name of R. Hiyya b. Abba: Greater is the miracle wrought for the sick than for Hananiah, Mishael and Azariah. [For] that of Hananiah, Mishael and Azariah [concerned] a fire kindled by man, which all can extinguish; whilst that of a sick person is [in connection with] a heavenly fire,  and who can extinguish that? R. Alexandri also said in the name of R. Hiyya b. Abba, — others state, R. Joshua b. Levi said: When a man's end has come, all have dominion over him, for it is written, And it will be that whosoever findeth me will slay me.  Rab deduced it from this verse: They stand forth this day to receive thy judgments: for all are thy servants. Rabbah b. Shila was told that a tall man had died. [Now it happened thus:] This man was riding on a little mule and when he came to a bridge, the mule shied and threw the man, and he was killed. Thereupon Rabbah applied to him the verse, They stand forth this day to receive thy judgments etc. Samuel saw a scorpion borne by a frog across a river, and then stung a man, so that he died. Thereupon Samuel quoted, They stand forth this day to receive thy judgments etc. Samuel said: Only a sick person who is feverish  may be visited. What does this exclude? It excludes those concerning whom it has been taught by R. Jose b. Parta in R. Eliezer's name, viz., One must not visit those suffering with bowel [trouble], or with eye disease, or from headaches. Now the first is well, the reason being through embarrassment;  but what is the reason of the other two? — On account of Rab Judah's dictum, viz., Speech is injurious to the eyes and to [people suffering from] headaches. Raba said: Feverishness, were it not a forerunner of the angel of death,  it would be as salutary