Nedarim — Daf 19a

כל שכן דלא מעייל לספיקא

אמר ליה אביי במאי אוקימתא לספק נזירות להקל כרבי אליעזר אימא סיפא ספק בכורות אחד בכורי אדם ואחד בכורי בהמה בין טמאה בין טהורה המוציא מחבירו עליו הראייה

ותני עלה ואסורים בגיזה ועבודה

אמר ליה אמאי קא מדמית קדושה הבאה מאליה לקדושה הבאה בידי אדם

אלא אי קשיא הא קשיא ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור דברי רבי מאיר וכן היה רבי אלעזר אומר כדבריו

ומי סבירא ליה לרבי אלעזר ליטמא טמא

והתניא רבי אלעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר תדע שהרי העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא דכן ועל משקין בית מטבחיא דכן

הניחא לשמואל דאמר דכן מלטמא אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן שפיר

אלא לרב דאמר דכן ממש מאי איכא למימר

אלא הא רבי יהודה והא רבי שמעון

דתניא הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד רבי יהודה מתיר ורבי שמעון אוסר

ורמי דרבי יהודה אדרבי יהודה מי אמר רבי יהודה לא מעייל איניש נפשיה לספיקא ורמינהי רבי יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת שאין אנשי הגליל מכירין את תרומת הלשכה טעמא דאין מכירין

Now, R. Judah is self-contradictory. Did he say that one does not place himself in a doubtful position?  Then a contradiction is shewn: R. JUDAH SAID: AN UNSPECIFIED REFERENCE TO TERUMAH IN [JUDEA IS BINDING, BUT NOT IN GALILEE, BECAUSE THE GALILEANS ARE UNFAMILIAR WITH THE TERUMAH OF THE TEMPLE-CHAMBER. Thus the reason is that they are unfamiliar,