Nedarim — Daf 16a

גמ׳ מני מתניתין רבי מאיר היא דאי רבי יהודה לא שני ליה קרבן ולא שני ליה הקרבן

אימא סיפא לקרבן לא אוכל לך מותר והתנן לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר ואמר רבי אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך

לא קשיא הא דאמר לקרבן הא דאמר לא לקרבן דלא הוי קרבן קאמר:

מתני׳ שבועה לא אוכל לך הא שבועה שאוכל לך לא שבועה לא אוכל לך אסור:

גמ׳ מכלל דהא שבועה שאוכל לך דלא אכילנא משמע ורמינהו שבועות שתים שהן ארבע שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי מדקאמר שלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי מכלל דשאוכל לך דאכילנא משמע

אמר אביי שאוכל שתי לשונות משמע היו מסרבין בו לאכול ואמר אכילנא אכילנא ותו שבועה שאוכל דאכילנא משמע אבל אמר לא אכילנא לא אכילנא ותו אמר שבועה שאוכל דלא אכילנא קאמר

רב אשי אמר שאוכל דשבועה שאי אוכל קאמר אם כן פשיטא מאי למימרא מהו דתימא מיקם לישנא היא דאיתקיל ליה קא משמע לן

אביי לא אמר טעם כרב אשי דלא קתני שאי אוכל

ורב אשי נאדי מן טעם דאביי קסבר שלא אוכל נמי משמע שתי לשונות היו מסרבין בו לאכול ואמר לא אכילנא לא אכילנא ואמר נמי שבועה בין שאוכל בין שלא אוכל הדין אכילנא משמע דאמר

ואיכא לתרוצה נמי לישנא שבועה שלא אוכל שבועה דלא אכילנא קאמר אלא תנא פסקה שאוכל דאכילנא משמע ושלא אוכל לא אוכל משמע:

מתני׳ זה חומר בשבועות מבנדרים וחומר בנדרים מבשבועות כיצד אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח בנדרים אסור בשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצות:

GEMARA. Whose view is taught in our Mishnah? — R. Meir's; for if R. Judah's, he recognises no distinction between a korban and Oh, korban.  Then consider the latter clause [IF HE SAYS,]. 'WHAT I MIGHT NOT EAT OF YOURS BE NOT A KORBAN UNTO ME,' HE IS PERMITTED. But we learnt: [If one says,] 'That which I might not eat of yours be not for a korban unto me': R. Meir forbids [him]. And R. Abba observed thereon: It is as though he said, 'let it [i.e., your food] be for a korban, therefore I may not eat of yours.  — There is no difficulty: in the latter case he said, 'le-korban' [for a korban]; but here [in our Mishnah] he said, 'la'-korban,'  which means: let it not be a korban. MISHNAH. [IF HE SAYS, 'I TAKE] AN OATH [THAT] I WILL NOT EAT OF YOURS,' [OR] 'OH OATH THAT  I EAT OF YOURS,' [OR 'I TAKE] NO OATH [THAT] I WILL NOT EAT OF YOURS,'  HE IS FORBIDDEN. GEMARA. This proves that 'Oh oath that I eat of yours implies that I will not eat. Now this contradicts the following: Oaths are of two categories, which are extended to four, viz., '[I swear] that I will eat,' 'that I will not eat,' 'that I have eaten, 'that I have not eaten'.  Now, since he enumerates, 'that I will eat,' 'that I will not eat,' 'that I have eaten.' 'that I have not eaten, it follows that [the phrase,] 'that I eat of yours' implies, 'I will eat'? — Abaye answered: 'That I eat' has two meanings. If one was being urged to eat, and he replied: 'I will eat, I will eat, moreover. [I take] an oath that I eat,' it implies, 'I will eat.' But if he said, 'I will not eat, I will not eat,' and then added: '[I take] an oath that I eat,' it implies, 'I will not eat'.  R. Ashi answered: 'That I eat,' in connection with an oath,  really means that he [actually] said, 'I will not eat'.  If so, it is obvious: why state it? — I might think it is a mispronunciation  which caused him to stumble;  we are therefore taught [otherwise]. Abaye does not give R. Ashi's reason, because it is not stated, 'That I will not eat.' R. Ashi rejects Abaye's interpretation: he holds, 'that I will not eat' may also bear two meanings. [Thus: —] if one was being urged to eat, and he said, 'I will not eat, I will not eat, and then added, 'I [swear by] an oath', whether [he concluded] 'that I eat,' or, 'that I do not eat,' it implies, 'I will eat'. While the language, 'An oath that I will not eat,' may also be explained as meaning, 'I swear [indeed] that I will not eat.'  But the Tanna  states a general rule: she-'okel [always] means that I will eat, and she-lo 'okel, that I will not eat.  MISHNAH. IN THESE INSTANCES OATHS ARE MORE RIGOROUS THAN VOWS.  YET THERE IS [ALSO] GREATER STRINGENCY IN VOWS THAN IN OATHS. E.G., IF ONE SAYS, 'KONAM BE THE SUKKAH THAT I MAKE,' OR, 'THE LULAB THAT I TAKE, OR, THE TEFILLIN  THAT I PUT ON:' [WHEN EXPRESSED] AS VOWS THEY ARE BINDING, BUT AS OATHS THEY ARE NOT, BECAUSE ONE CANNOT SWEAR TO TRANSGRESS THE PRECEPTS.