Nedarim — Daf 14a

לאו אתה שומע הן ואלא רבי יהודה היינו רישא

איידי דקתני כבשר חזיר כעבודת כוכבים להכי קתני חולין

רבינא אמר הכי קתני אלו מותרין כחולין כבשר חזיר כעבודת כוכבים ואי לא תנא חולין הוה אמינא בעי שאלה

ומי איכא לאסוקי על דעתא הכי הא מדקתני סיפא האומר לאשתו הרי את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר מכלל דרישא לא בעיא שאלה אלא מחוורתא חולין ממילא נסבה

מנא הני מילי אמר קרא איש כי ידור נדר לה' עד שידור בדבר הנדור

אי הכי אפילו בדבר האסור נמי דהא כתיב לאסור איסר על נפשו לאסור איסר מבעי ליה לכדתניא איזהו איסר האמור בתורה וכו':

האומר לאשתו הרי את עלי כאימא וכו': ורמינהו הרי את עלי כבשר אימא כבשר אחותי כערלה וככלאי הכרם לא אמר כלום

אמר אביי לא אמר כלום מדאורייתא וצריך שאלה מדרבנן רבא אמר הא בתלמידי חכמים הא בעם הארץ

והתניא הנודר בתורה לא אמר כלום ואמר רבי יוחנן וצריך שאלה לחכם ואמר רב נחמן ותלמיד חכם אינו צריך שאלה

Whence do we know it?  — Scripture states, If a man vow a vow unto the Lord:  This teaches that one must vow by what is [itself] forbidden through a vow.  If so, even [if one vows] by a [Divinely] interdicted object too, since it is written, to bind his soul with a bond?  — That is necessary for what was taught: Which is the bond referred to in the Torah etc. HE WHO SAYS TO HIS WIFE, BEHOLD! THOU ART UNTO ME AS MY MOTHER', etc. But a contradiction is shewn: If one says to his wife, 'Behold! thou art unto me as the flesh of my mother, as the flesh of my sister, as 'orlah,  as kil'ayim  of the vineyard, his words are of no effect.  — Said Abaye: His words are of no effect by Biblical law, yet absolution is required by Rabbinical law. Raba answered: One refers to a scholar; the other refers to an 'am haarez.  And it was taught even so: If one vows by the Torah,  his words are of no effect. Yet R. Johanan commented: He must retract [his vow] before a Sage; while R. Nahman observed: A scholar does not need absolution.