Nazir — Daf 4b

ואינו מביא קרבן טומא'

קרבן הוא דלא מייתי אבל נזירות חיילא עליה

מני מתני' לא רבי יהודה ולא ר"ש דתניא ר' יהודה אומר נזיר שמשון מותר ליטמא למתים שכן מצינו בשמשון שנטמא ר"ש אומר האומר נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו

מני אי ר' יהודה האמר אפילו לכתחילה ומתניתין קתני אם נטמא אי ר' שמעון האמר לא חיילא עליה נזירות כלל

לעולם ר' יהודה היא ואיידי דקתני גבי נזיר עולם אם נטמא תנא נמי גבי נזיר שמשון אם נטמא

לימא בפלוגתא דהני תנאי קמיפלגי דתנן הרי עלי כבכור רבי יעקב אוסר ור' יוסי מתיר

מאי לאו ר' יהודה סבר לה כר' יעקב דאמר לא בעינן דבר הנידר ור' שמעון סבר לה כר' יוסי דאמר בעינן דבר הנידר

לא דכולי עלמא בעינן דבר הנידר ושאני גבי בכור דכתיב ביה (במדבר ל, ג) לה' לרבות את הבכור

ור' יוסי אמר לך ההוא לה' מיבעי ליה לרבות חטאת ואשם

ומה ראית לרבות חטאת ואשם ולהוציא את הבכור מרבה אני חטאת ואשם שכן מתפיסן בנדר ומוציא אני את הבכור שאין מתפיסו בנדר

ור' יעקב אמר לך בכור נמי מתפיסו בנדר הוא דתניא של בית רבינו אמרו מנין לנולד לו בכור בתוך עדרו שמצוה עליו להקדישו שנאמר (דברים טו, יט) הזכר תקדיש

ור' יוסי אמר לך נהי דמצוה להקדישו אי לא מקדיש ליה מי לא קדוש

גבי נזיר נמי הכתיב (במדבר ו, ב) לה'

ההוא מיבעי ליה לכדתניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה

אמר לי רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם אמרתי לו ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולע' העבודה שאגלחך לשמי'

עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו כמותך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב אומר (במדבר ו, ב) איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'

ושמשון לאו נזיר הוה והכתיב (שופטים יג, ה) כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא דקאמר

ומנלן דאיטמי למתים אילימא מדכתיב (שופטים טו, טז) בלחי החמור הכיתי אלף איש דילמא גרויי גרי בהו ולא נגע בהו

אלא מהכא (שופטים יד, יט) ויך מהם שלשים איש ויקח את חליצותם דילמא אשלחינון ברישא והדר קטלינן ויך ויקח כתיב

ודילמא גוססין שוינן אלא גמרא גמירי לה

ונזיר עולם היכא כתיב דתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה שנאמר (שמואל ב טו, ז) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון ומגלח אחד לשנים עשר חדש שנא' (שמואל ב יד, כו) ויהי מקץ ימים לימים

[You say that the nazirite like Samson] does not have to offer the sacrifice [prescribed] for defilement,  enabling me to infer that he is subject to the nazirite obligation [which forbids him to defile himself]. Who then is [the author of] our Mishnah, [seeing that] it can be neither R. Judah nor R. Simeon? For it has been taught: R. Judah said that a nazirite like Samson is permitted to defile himself [deliberately, by contact] with the dead, for Samson himself did so; R. Simeon says that if a man declares. '[I intend to be] a nazirite like Samson,' his statement is of no effect, since we are not aware that Samson personally ever pronounced a nazirite vow.  [We ask then:] Who [is the author of our Mishnah]? It cannot be R. Judah, for he says that [a nazirite like Samson] may even [defile himself] intentionally. whereas our Mishnah [merely] states [that no sacrifice need be offered] if he has become defiled [accidentally]; nor can it be R. Simeon since he says that the vow does not become operative at all! — Actually it is R. Judah [and the nazirite like Samson is permitted to defile himself] but because in referring to the life-nazirite,  the Mishnah uses the expression 'SHOULD HE BE [RITUALLY] DEFILED.' the same expression is used in referring to the nazirite like Samson. May we say that the difference [of R. Judah and R. Simeon] is essentially the same as that of the following Tannaim? For it has been taught: [If a man says.] 'This [food] shall be [as forbidden] for me as a firstling,'  R. Jacob says he may not eat it, but R. Jose says he may.  May we not say then that R. Judah agrees with R. Jacob in holding that the object [with which the comparison is made,]  need not itself be one forbidden as the result of a vow, whilst R. Simeon agrees with R. Jose in holding that the object [with which comparison is made] must be one forbidden as the result of a vow? — This is not so. Both [R. Judah and R. Simeon] are agreed that it is necessary for the object [with which comparison Is made] to be one forbidden as the result of a vow, but the case of the firstling is different, since in the verse, [When a man voweth a vow]  unto the Lord,  [the superfluous words 'unto the Lord'] include the firstling  [as a legitimate object of comparison]. What does R. Jose reply [to this argument]? — He will say that the expression 'unto the Lord' serves to include the sin-offering and the guilt-offering  [but not the firstling]. [We may ask him:] On what ground, then, are the sin-offering and the guilt-offering included rather than the firstling? — [He would reply:] The sin-offering and the guilt-offering are included because they have to be expressly dedicated,  but the firstling is excluded since it need not be expressly dedicated. And R. Jacob? — He can rejoin: Firstlings too, are expressly dedicated, for it has been taught: [The members] of our Teacher's household  used to say: How do we know that when a firstling is born in a man's flock, it is his duty to dedicate it expressly [for the altar]? Because it says, The males shalt thou dedicate.  And R. Jose? — He can reply: Granted that it is a religious duty to dedicate it [expressly], yet if he fails to do so, is it not nevertheless sacred? [It may be said:] In the case of the nazirite, too, is there not a phrase 'Into the Lord'?  — This is required for the purpose taught [in the following passage]: Simon the Just  said: In the whole of my life, I ate of the guilt-offering of a defiled nazirite [only once].  This man who came to me from the South country, had beauteous eyes and handsome features with his locks heaped into curls. I asked him: 'Why, my son, didst thou resolve to destroy such wonderful hair?' He answered: 'In my native town. I was my father's shepherd, and, on going down to draw water from the well, I used to gaze at my reflection [in its waters]. Then my evil inclination assailed me, seeking to compass my ruin,  and so I said to it, "Base wretch! Why dost thou plume thyself on a world that is not thine own, for thy latter end is with worms and maggots. I swear  I shall shear these locks to the glory of Heaven!"' Then I rose, and kissed him upon his head. and said to him: 'Like unto thee, may there be many nazirites in Israel. Of such as thou art, does the verse say, When a man shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite to consecrate himself unto the Lord.' But was not Samson a nazirite [in the ordinary sense]?  Surely the verse states, For the child shall be a nazirite into God from the womb!  — It was the angel who said this. How do we know that [Samson] did defile himself [by contact] with the dead? Shall I say, because it is written, With the jawbone of an ass have I smitten a thousand men,  but it is possible that he thrust it at them without touching them? But [we know it] again from the following. And smote thirty men of then and took their spoil.  But it is possible that he stripped them first and slew them afterwards? — It says clearly [first]. And he smote, [and then,] And took. But it is still possible that he [merely] wounded them mortally  [before stripping them]! — [We must say], therefore, that it was known by tradition [that he did come into contact with them]. Where does it state [in the Scriptures] that a life-nazirite [may thin his hair]? — It has been taught: Rabbi said that Absalom was a life-nazirite, for it says, And it came to pass at the end of forty years that Absalom said to the king: [pray thee, let me go and pay my vow which I have vowed unto the Lord in Hebron.  He used to cut his hair every twelve months, for it says. [And when he polled his head,] now it was at every year's [yamim] end [that he polled it],