Nazir — Daf 26b

תניא כוותיה דרבא אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי דמי חטאת ילכו לים המלח והשאר יביא חציו לעולה וחציו לשלמים ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן

אלו לעולתי והשאר לשאר נזירותי דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן והשאר יפלו לנדבה ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן

א"ר הונא אמר רב לא שנו אלא מעות אבל בהמה הרי היא כמפורשת

אמר ר"נ הא דאמרי בהמה הרי היא כמפורשת לא שנו אלא תמימה אבל בעלת מום הרי היא כסתומה אבל נסכא לא

ור"נ בר יצחק אמר אפי' נסכא אבל סואר של קורות לא א"ל רב שימי בר אשי לרב פפא מאי טעמייהו דרבנן דאמרי מעות ולא בהמה ולא נסכא מעות ולא סוורא אלא מעתה מעות ולא עופות

וכי תימא ה"נ אלא הא דאמר רב חסדא אין הקינין מתפרשות אלא אי בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן

אמאי הא מעות גמירין לה

Rab Huna, citing Rab, said that [our rule]  applies only to money, but animals would be regarded as earmarked.  R. Nahman added that the animals that would be regarded as earmarked would only be unblemished animals, but not blemished ones.  [Three] bars of silver, on the other hand, would be counted as earmarked.  R. Nahman b. Isaac, however, considered even bars of silver as unspecified,  but not [three] piles of timber. R. Shimi b. Ashi asked R. Papa: What is the reason [for the distinctions made] by these Rabbis?  Is it that they interpret money',  as meaning neither animals, nor bars of silver, nor piles of timber [as the case may be]? For if so, they should also say money' but not birds.  Should you reply that they do make this distinction too, how comes R. Hisda to say that birds  do not become earmarked except [when earmarked] by the owner at their purchase, or by the priest at their preparation,  seeing that our tradition is that only money [is regarded as unspecified]? —