Nazir — Daf 25a

והלא דמי חטאת מעורבין בהן א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר ר"ל אמר (ויקרא כב, יח) לכל נדריהם ולכל נדבותם התורה אמרה מותר נדר יהא לנדבה

בשלמא לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי סתומין אין מפורשין לא אלא לר"ל לכל נדריהם ולכל נדבותם מאי איריא סתומין אפי' מפורשין

אמר רבא מפורשין לא מצית אמרת כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל (דברים יב, כו) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך בולדי קדשים ובתמורתם הכתוב מדבר

מה תקנתן (דברים יב, כו) תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה' יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו ת"ל (דברים יב, כז) ועשית עולותיך הבשר והדם

לומר לך כדרך שאתה נוהג בעולה נהוג בתמורתה כדרך שאתה נוהג בשלמים נהוג בולדיהם יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן ת"ל רק דברי ר' ישמעאל

ר"ע אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא בהוייתו יהא

קתני יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו ת"ל ועשית עולותיך אמאי הא ולד חטאת הוא דגמירין בה מיתה אי לאו קרא ה"א ולד חטאת בכל מקום

Now if we accept the view of R. Johanan who says that this ruling concerning the nazirite is traditional, we can understand why it [applies only to] a lump sum of money and not to earmarked money.  But on Resh Lakish's view that it is derived from the verse, Whether it be any of their vows, or any of their freewill offerings, why should it apply only to money in a lump sum? Surely it should also apply to earmarked monies? — Raba replied: You cannot maintain that the reference is also to specific monies, for a Tanna of the School of R. Ishmael has already given a [different] decision [as follows]: The verse, Only thy holy things which thou hast and thy vows,  speaks of the offspring and substitutes  of sacred animals. What is to be done with them? Thou shalt take [them] and go unto the place which the Lord shall choose.  It might be thought [from this] that they are to be taken to the Temple and kept without food and drink until they perish, but Scripture continues, And thou shalt offer thy burnt-offerings, the flesh and the blood,  as much as to say, as you do with the burnt-offering so do with its substitute,  as you do with the peace-offering so do with its offspring [and substitutes]. It might further be thought that the same applies to the offspring [and substitutes] of a sin-offering and the substitute of a guiltoffering,  but the text states 'only' [precluding these].  The above is the opinion of R. Ishmael. R. Akiba says that it is unnecessary [to use this argument for the guilt-offering], for it says. It is a guiltoffering,  which shows that it retains its status. [The above passage] states: 'It might be thought that they are to be taken to the Temple and kept without food and drink until they perish, but Scripture continues, And thou shalt offer thy burnt-offerings, the blood and the flesh.' But why [should one think this]; seeing that only in regard to the sin-offering is there a traditional teaching that it is left to perish?  — Were it not for the verse, it might have been thought that the offspring of the sin-offering [may be allowed to perish] anywhere,