Meilah — Daf 10a

וסיפא רבנן אמר רב גביהא דבי כתיל לרב אשי הכי אמר אביי רישא רבי שמעון וסיפא רבנן

אמר רבא הכל מודים שאם נהנה מבשר קדשי קדשים שנטמא (קודם זריקה) ומאימורי קדשים קלין לאחר שהעלן דפטור

פשיטא מאי קא מפסיד

מהו דתימא בשר קדשי קדשים שנטמא אית ליה מצות שריפה לכהנים אימורי קדשים קלין איכא מצוה להפוכי בצינורא קמ"ל דלא

אמר רבא הא דאמרת כבר קרבה חטאת ילכו לים המלח הני מילי דאתידע ליה קמי כפרה אבל לאחר כפרה יפלו לנדבה מאי טעמא אין מפרישין מתחלה לאיבוד

מתני׳ הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים מועלין בהם משהוקדשו

קדשן בכלי הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה וחייבין עליו משום נותר ומשום טמא ופיגול אין בה

זה הכלל כל שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא עד שיקריבו מתירין

וכל שאין לו מתירין כיון שקידש בכלי חייבין עליו משום נותר וטמא ופיגול אין בה:

while the latter clause is in accordance with the Sages. Said R. Gebiha of Be Kathil to R. Ashi: [Indeed] thus said Abaye: ‘The former clause reflects R. Simeon's view and the latter that of the Sages’. Said Raba: All agree that if he enjoyed of the flesh of Most Holy sacrifices which was defiled, or of the emurim of sacrifices of a minor degree of holiness after they had been placed upon the altar, he is free [from the payment of indemnity]. Is this not obvious? For what loss did he cause? — I might have thought that since the flesh of most holy sacrifices became defiled there is still attached to it the duty of being burnt by the priests, and with the emurim of sacrifices of a minor degree of holiness [placed on the altar fire] the duty of turning it over by the poker. We are therefore informed [that he is free]. Said Raba: The statement,’If the sin-offering has already been offered the money is to be taken to the Dead Sea’, holds good only in the case where he became aware of his transgression [of the Law of Sacrilege] before this atonement, but if after his atonement, it goes to the nedabah fund. Why? Because one may not at the outset set aside [holy things] for destruction. MISHNAH. THE LAW OF SACRILEGE APPLIES TO THE HANDFUL [OF A MEAL-OFFERING], THE FRANKINCENSE, THE INCENSE, THE MEAL-OFFERING OF A PRIEST, THE MEAL-OFFERING OF THE ANOINTED HIGH PRIEST AND THE MEALOFFERING THAT IS ACCOMPANIED BY A LIBATION FROM THE MOMENT OF THEIR DEDICATION. ONCE THEY HAVE BECOME SACRED BY BEING PUT IN THE VESSEL [OF MINISTRY], THEY BECOME SUSCEPTIBLE FOR UNFITNESS THROUGH CONTACT WITH A TEBUL YOM OR ‘ONE WHO STILL REQUIRES ATONEMENT’, OR BY REMAINING OVERNIGHT, AND THEY ARE SUBJECT TO [THE TRANSGRESSION OF THE LAWS OF] NOTHAR AND DEFILEMENT, BUT [THE LAW OF] PIGGUL DOES NOT APPLY TO THEM. THIS IS THE GENERAL RULE: WHATSOEVER HAS THAT WHICH RENDERS IT PERMISSIBLE [FOR THE ALTAR OR FOR THE USE OF THE PRlests] IS NOT SUBJECT TO [THE LAWS OF] PIGGUL, NOTHAR AND DEFILEMENT UNTIL THAT ACT HAS BEEN PERFORMED. AND WHATSOEVER HAS NOT THAT WHICH RENDERS IT PERMISSIBLE BECOMES SUBJECT [TO THE LAWS OF] NOTHAR AND DEFILEMENT AS SOON AS IT HAS BECOME SACRED BY BEING PUT IN THE VESSEL [OF MINISTRY], BUT [THE LAW OF] PIGGUL DOES NOT APPLY TO IT.