זבחים

אם לא נאמרו חמורות הייתי אומר על החמורות במיתה הא מטומאת שרץ קאתיא ודיו לבא מן הדין להיות כנדון

אמר זעירי קלות טומאת שרץ חמורות טומאת מת והכי קאמר אילו נאמר טומאת שרץ ונאמר מעשר ותרומה ולא נאמרה טומאת מת הייתי אומר [קלות] על הקלות בלאו ועל החמורות במיתה

ומדקלות על החמורות במיתה חמורות נמי על הקלות במיתה לכך נאמרו חמורות:

כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פיגול:

תנו רבנן או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים. מה שלמים מיוחדים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף כל נאכל לשני ימים ולילה אחד

נאכל ליום ולילה מנין תלמוד לומר מבשר כל ששירין נאכלין עולה שאין שיריה נאכלין מנין תלמוד לומר זבח

מנין לרבות העופות והמנחות עד שאני מרבה לוג שמן של מצורע תלמוד לומר (ויקרא כב, ב) אשר הם מקדישים לי

ואתי נותר חילול חילול מטומאה ואתי פיגול עון עון מנותר.

ומאחר שסופו לרבות כל דבר למה נאמר שלמים מעתה? לומר לך מה שלמים מיוחדים שיש להן מתירין בין לאדם בין למזבח אף כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליהן משום פיגול.

העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה לכהנים עולת העוף דמה מתיר את בשרה למזבח; חטאת העוף דמה מתיר את בשרה לכהנים; פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים דמם מתיר את אימוריהן ליקרב.

ומוציא אני את הקומץ ואת הלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים והדם.

ר"ש אומר מה שלמים מיוחדין שיש בו על מזבח החיצון וחייבין עליו אף כל שישנן על מזבח החיצון חייבין עליו משום פיגול. יצאו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים הואיל שאין על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול.

[אמר מר] כיוצא בשלמים מאי ניהו בכור דנאכל לשני ימים ולילה אחד. במאי אתי אי במה מצינו איכא למיפרך

מה לשלמים שהן טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק

אלא (ויקרא ז, יח) מאם האכל יאכל

הני תרי כללי דסמיכי אהדדי נינהו אמר רבא כדאמרי במערבא כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה לזה - הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט.

עד שאני מרבה לוג שמן של מצורע: הא מני רבי מאיר היא דתניא לוג שמן של מצורע חייבין עליו משום פיגול דברי רבי מאיר אימא סיפא ומוציא אני מנחת נסכים והדם אתאן לרבנן

דתניא נסכי בהמה חייבין עליהן משום פיגול מפני שדם הזבח מתירן ליקרב דברי רבי מאיר. אמרו לו והלא אדם מביא את זבחיו היום ונסכין מיכן עד עשרה ימים? אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בבאין עם הזבח.

אמר רב יוסף הא מני רבי היא דאמר לוג שמן של מצורע מתנותיו שרו ליה. ומדמתנותיו שרו ליה -- מתנותיו מפגלי ליה,

דתניא לוג שמן של מצורע מועלין בו עד שיזרוק הדם. נזרק הדם - לא נהנין ולא מועלין.

רבי אומר מועלין עד שיתן מתנותיו. ושוין שאסור באכילה עד שיתן מתן שבע ומתן בהונות.

אמרוה קמיה דרבי ירמיה אמר גברא רבא כרב יוסף לימא כי הא מילתא