Megillah — Daf 11a

(עזרא ט, ט) כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס אימתי בזמן המן

רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (תהלים סו, יב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים באש בימי נבוכדנצר הרשע ובמים בימי פרעה ותוציאנו לרויה בימי המן

רבי יוחנן פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (תהלים צח, ג) זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר

ריש לקיש פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (משלי כח, טו) ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל ארי נוהם זה נבוכדנצר הרשע דכתיב ביה (ירמיהו ד, ז) עלה אריה מסובכו דוב שוקק זה אחשורוש דכתיב ביה (דניאל ז, ה) וארו חיוה אחרי תניינה דמיה לדוב ותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלין ושותין כדוב ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב

מושל רשע זה המן על עם דל אלו ישראל שהם דלים מן המצות

ר' אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (קהלת י, יח) בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך ואין מך אלא עני שנאמר (ויקרא כז, ח) ואם מך הוא מערכך ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר (תהלים קד, ג) המקרה במים עליותיו

רב נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (תהלים קכד, א) שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם (תהלים קכד,ב) אדם ולא מלך

רבא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא (משלי כט, ב) ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם ברבות צדיקים ישמח העם זה מרדכי ואסתר דכתיב והעיר שושן צהלה ושמחה ובמשול רשע יאנח עם זה המן דכתיב והעיר שושן נבוכה

רב מתנה אמר מהכא (דברים ד, ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו רב אשי אמר מהכא (דברים ד, לד) או הנסה אלהים וגו'

ויהי בימי אחשורוש אמר רב ויי והי הדא דכתיב (דברים כח, סח) והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות וגו'

ושמואל אמר (ויקרא כו, מד) לא מאסתים ולא געלתים לכלותם לא מאסתים בימי יוונים ולא געלתים בימי נבוכדנצר לכלותם בימי המן להפר בריתי אתם בימי פרסיים כי אני ה' אלהיהם בימי גוג ומגוג

במתניתא תנא לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה ולא געלתים בימי יוונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיה כה"ג לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר להפר בריתי אתם בימי פרסיים שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם

רבי לוי אמר מהכא (במדבר לג, נה) ואם לא תורישו את יושבי הארץ

רבי חייא אמר מהכא (במדבר לג, נו) והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם

אחשורוש אמר רב אחיו של ראש ובן גילו של ראש אחיו של ראש אחיו של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש שנאמר (דניאל ב, לח) אנת הוא רישא די דהבא בן גילו של ראש הוא הרג הוא ביקש להרוג הוא החריב הוא ביקש להחריב שנאמר (עזרא ד, ו) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם

ושמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה ורבי יוחנן אמר כל שזוכרו אמר אח לראשו ורבי חנינא אמר שהכל נעשו רשין בימיו שנאמר (אסתר י, א) וישם המלך אחשורוש מס

הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו (בראשית לו, מג) הוא עשו הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו (במדבר כו, ט) הוא דתן ואבירם הן ברשען מתחילתן ועד סופן (דברי הימים ב כח, כב) הוא המלך אחז הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו

(דברי הימים א א, כז) אברם הוא אברהם הוא בצדקו מתחילתו ועד סופו (שמות ו, כו) הוא אהרן ומשה הן בצדקן מתחילתן ועד סופן (שמואל א יז, יד) ודוד הוא הקטן הוא בקטנותו מתחילתו עד סופו כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה

המולך אמר רב שמלך מעצמו אמרי לה לשבח ואמרי לה לגנאי אמרי לה לשבח דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה ואמרי לה לגנאי דלא הוה חזי למלכותא וממונא יתירא הוא דיהב וקם

מהודו ועד כוש רב ושמואל חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו

כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים א ה, ד) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם וחד אמר תפסח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי כשם שמלך על תפסח ועל עזה כך מלך על כל העולם כולו

שבע ועשרים ומאה מדינה אמר רב חסדא בתחילה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה אלא מעתה (שמות ו, כ) ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה מאי דרשת ביה שאני הכא דקרא יתירא הוא מכדי כתיב מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה למה לי ש"מ לדרשה:

תנו רבנן שלשה מלכו בכיפה ואלו הן אחאב ואחשורוש ונבוכדנצר אחאב דכתיב (מלכים א יח, י) חי ה' אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדוני שם לבקשך וגו' ואי לא דהוה מליך עלייהו היכי מצי משבע להו

נבוכדנצר דכתיב (ירמיהו כז, ח) והיה הגוי והממלכה אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל אחשורוש הא דאמרן

For we are bondmen; yet hath God not forsaken us in our bondage, but hath extended mercy unto us in the sight of the kings of Persia.1 When was this? In the time of Haman. R. Hanina b. Papa introduced his discourse on this section with the following text: Thou hast caused men to ride over our heads, we went through fire and through water:2 through fire in the days of the wicked Nebuchadnezzar, and through water in the days of Pharaoh. But thou didst bring us out into abundance,2 in the days of Haman. R. Johanan introduced his discourse on this section with the following text: He hath remembered his mercy and his faithfulness to the house of Israel, all the ends of the earth have seen the salvation of our Lord.3 When did all the ends of the earth see the salvation of our Lord? In the days of Mordecai and Esther.4 Resh Lakish introduced his discourse on this section with the following text: As a roaring lion and a ravenous bear, so is a wicked ruler over a poor people.5 ‘A roaring lion’: this is the wicked Nebuchadnezzar, of whom it is written, A lion is gone up from his thicket.6 ‘A ravenous bear’: this is Ahasuerus, of whom it is written, And behold another beast, a second, like to a bear’,7 and R. Joseph learnt: These are the Persians, who eat and drink like bears, and are coated with flesh like bears, and are hairy like bears, and can never keep still like bears.8 ‘A wicked ruler’: this is Haman. ‘Over a poor people’: this is Israel, who are poor in [the observance of] precepts. R. Eleazar introduced his discourse on this with the following text: By slothfulness he that lays beams9 becomes poor [yimak], and through idleness of the hands the house leaketh.10 Through the slothfulness in which Israel indulged, not busying themselves with the Torah, the enemy of11 the Holy One, blessed be He, became poor. The meaning of ‘mak’ is poor, as it says, And if he is too mak for thy valuation,12 and mekoreh means only the Holy One, blessed be He, as it says, Who layest the beams [ha-mekareh] of thy upper chambers in the waters.13 R. Nahman b. Isaac introduced his discourse on this section with the following text: A Song of Ascents: If it had not been for the Lord who was for us, let Israel now say If it had not been the Lord who was for us when a man14 rose up against us15 — ‘a man’ and not a king.16 Raba introduced his discourse on this section from here: When the righteous are increased the people rejoice, but when the wicked beareth rule the people sigh.17 ‘When the righteous are increased the people rejoice’ — this is illustrated by Mordecai and Esther, as it is written, and the city of Shushan shouted and was glad.18 ‘But when the wicked beareth rule the people sigh’ — this is illustrated by Haman, as it is written, but the city of Shushan was perlexed.19 R. Mattenah made his introduction20 from this verse: For what great nation is there that hath God so nigh to them.21 R. Ashi made it from this verse: Or hath God assayed etc.22 And it came to pass [wa-yehi] in the days of Ahasuerus23 etc. Rab said, [The word wa-yehi is equivalent to] ‘wai and hi’ [woe and mourning]. With reference to this it is written, and there ye shall sell yourselves unto your enemies for bondmen and for bondwomen, and no man shall buy you.24 Samuel quoted: I did not reject them, neither did I abhor them to destroy them utterly.25 ‘I did not reject them’ in the days of the Greeks; ‘neither did I abhor them’ — in the days of Nebuchadnezzar;26 ‘to destroy them utterly’ — in the days of Haman; ‘and to break my covenant with them’ — in the days of the Persians;27 ‘for I am the Lord their God’ — in the days of Gog and Magog.28 In a Baraitha It was taught: ‘I have not rejected them’ — in the days of the Chaldeans, when l raised up for them Daniel, Hananiah, Mishael and Azariah; ‘neither did I abhor them’ — in the days of the Greeks, when I raised up for them Simeon the Righteous and Hasmonai and his sons, and Mattathias the High Priest;29 ‘to destroy them utterly’ — in the days of Haman, when I raised up for them Mordecai and Esther; ‘to break my covenant with them’ — in the days of the Persians,30 when I raised up for them the members of the house of Rabbi and the Sages of the various generations. ‘For I am the Lord their God’ — in the time to come, when no nation or people31 will be able to subject them. R. Levi introduced [his discourse] from this verse: But if ye will not drive out the inhabitants of the land before you.32 R. Hiyya introduced [his discourse] from this verse: And it shall come to pass that as I thought to do unto them, so will I do unto you.33 Ahasuerus: Rab said: He was [as his name implies], the brother of the head34 and the counterpart of the head — ‘The brother of the head’: the brother of Nebuchadnezzar the wicked who was called head, as it is written, Thou art the head of gold.35 ‘The counterpart of the head’: the one slew, the other sought to slay; the one laid waste, the other sought to lay waste, as it is written, And in the reign of Ahasuerus, in the beginning of his reign, wrote they an accusation against the inhabitants of Judah and Jerusalem.36 Samuel said that [as his name indicates], the face of Israel was blackened37 in his days like the sides of a pot. R. Johanan said that [his name indicates that] everyone who thought of him said ‘alas for my head’.38 R. Hanina said, [it indicates that] all became poor39 in his days, as it says, And the king Ahasuerus laid a tribute. 40 That [hu] is Ahasuerus. — [this means that] he persisted in his wickedness from beginning to end — [Similarly] this is [hu] Esau:41 the same in his wickedness from beginning to end. [Similarly], These are that [hu] Dathan and Abiram:42 the same in their wickedness from the beginning to the end. [Similarly], this same [hu] king Ahaz:43 the same in his wickedness from the beginning to the end. [Similarly], Abram, the same [hu] is Abraham:44 the same in his righteousness from the beginning to the end. [Similarly], These are that [hu] Aaron and Moses:45 the same in their righteousness from the beginning to the end. [Similarly], And David, he was [hu] the smallest;46 he persisted in his humility47 from the beginning to the end; just as in his youth he humbled himself before anyone who was his superior in Torah, so in his kingship he humbled himself before anyone who was his superior in wisdom. Who reigned: Rab said: this indicates that he raised himself to the throne.48 Some interpret this to his credit, and some to his discredit. Some interpret it to his credit, holding that there was no other man equally fitted for the throne. Others interpret it to his discredit, holding that he was not fitted for the throne, but that he was very wealthy, and by means of lavish distribution of money rose to the throne. From Hodu to Cush.49 Rab and Samuel gave different interpretations of this. One said that Hodu is at one end of the world and Cush at the other, and the other said that Hodu and Cush adjoin one another, and that [the meaning is that] as he ruled over Hodu and Cush, so he ruled from one end of the world to the other. A similar difference occurs with reference to the words, For he had dominion over all the region on this side of the River, from Tiphsah even unto Gaza.50 Here again Rab and Samuel interpreted differently. One said that Tiphsah is at one end of the world and Gaza at the other, and the other said that Tiphsah and Gaza are near one another [and that what is meant is that] as he [Solomon] ruled over Tiphsah and over Gaza, so he ruled over the whole world.51 Seven and twenty and a hundred provinces. R. Hisda said: At first he ruled over seven, then over twenty [more], and finally over a hundred [more]. But if you interpret thus, what of the verse, And the years of the life of Amram were seven and thirty and a hundred years?52 What lesson will you derive from that? — There is a difference here, because the whole text is superfluous. See now: it is written, from Hodu to Cush. Why then do I require, seven and twenty and a hundred provinces? You must conclude that it is for a special lesson . Our Rabbis taught: Three [potentates] ruled over the whole globe,53 namely, Ahab, Ahasuerus and Nebuchadnezzar.54 Ahab, as it is written, As the Lord thy God liveth, there is no nation or kingdom whither my lord hath not sent to seek thee etc.55 Now if he was not king over them, how could he make them take an oath? Nebuchadnezzar, as it is written: And it shall come to pass that the nation and the kingdom which will not serve the same Nebuchadnezzar king of Babylon and will not put their neck under the yoke of the King of Babylon.56 Ahasuerus, as we have pointed out above V. Maharsha.]