Megillah — Daf 10b

השתא [הא] אמרי לא צריכא לקדושי אלא מצאו את אלו ומנאום

ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל המצות הללו נוהגין בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא קשיא דר' ישמעאל אדר' ישמעאל

תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל בר' יוסי ואיבעית אימא הא ר' אלעזר בר יוסי אמרה דתניא ר' אלעזר בר' יוסי אמר אשר לוא חומה (ויקרא כה, ל) אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן:

ויהי בימי אחשורוש אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער

ויהי בימי אחשורוש (אסתר א, א) הוה המן ויהי בימי שפוט השופטים (רות א, א) הוה רעב ויהי כי החל האדם לרוב (בראשית ו, א) וירא ה' כי רבה רעת האדם (בראשית ו, ה)

ויהי בנסעם מקדם (בראשית יא, ב) הבה נבנה לנו עיר (בראשית יא, ד) ויהי בימי אמרפל (בראשית יד, א) עשו מלחמה (בראשית יד, ב) ויהי בהיות יהושע ביריחו (יהושע ה, יג) וחרבו שלופה בידו ויהי ה' את יהושע (יהושע ו, כז) וימעלו בני ישראל (יהושע ז, א) ויהי איש אחד מן הרמתים (שמואל א א, א) כי את חנה אהב וה' סגר רחמה (שמואל א א, ה)

ויהי (כי) זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו (שמואל א ח, ג) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל [וה' עמו] (שמואל א יח, יד) ויהי שאול עוין את דוד (שמואל א יח, ט) ויהי כי ישב המלך בביתו (שמואל ב ז, א) רק אתה לא תבנה הבית (מלכים א ח יט)

והכתיב (ויקרא ט, א) ויהי ביום השמיני ותניא אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם (בראשית א, ה) ויהי (בקר) יום אחד

הא שכיב נדב ואביהוא

והכתיב (מלכים א ו, א) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה והכתיב (בראשית כט, י) ויהי כאשר ראה יעקב את רחל והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והאיכא שני והאיכא שלישי והאיכא טובא

אמר רב אשי כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי ויהי בימי אינו אלא לשון צער

חמשה ויהי בימי הוו ויהי בימי אחשורוש ויהי בימי שפוט השופטים ויהי בימי אמרפל (ישעיהו ז, א) ויהי בימי אחז (ירמיהו א, ג) ויהי בימי יהויקים

(א"ר) לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוו מאי קמ"ל

כי הא דא"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר דכתיב (בראשית לח, טו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה

אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה ולא הוה ידע לה זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים מלכים מדוד נביאים דא"ר לוי מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים היו וכתיב (ישעיהו א, א) חזון ישעיהו בן אמוץ

וא"ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה

תניא נמי הכי ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח וכתיב (מלכים א ו, כ) ולפני הדביר עשרים אמה אורך וכתיב כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות ארון גופיה היכא הוה קאי אלא לאו שמע מינה בנס היה עומד

ר' יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ישעיהו יד, כב) וקמתי עליהם וגו' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ה' שם זה הכתב שאר זה לשון נין זה מלכות ונכד זו ושתי

רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ישעיהו נה, יג) תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס

תחת הנעצוץ תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז דכתיב (ישעיהו ז, יט) ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים

יעלה ברוש זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים שנאמר (שמות ל, כג) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דכי

תחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה' דכתיב (שיר השירים ג, י) רפידתו זהב

יעלה הדס זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה שנאמר (אסתר ב, ז) ויהי אומן את הדסה והיה לה' לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא יכרת אלו ימי פורים

ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (דברים כח, סג) והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם

ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים והא כתיב (דברי הימים ב כ, כא) בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו וא"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים

ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב (שמות יד, כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה

אמר רבי אלעזר הוא אינו שש אבל אחרים משיש ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש ש"מ

רבי אבא בר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (קהלת ב, כו) לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי הצדיק ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן

רבה בר עופרן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (ירמיהו מט, לח) ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים מלך זו ושתי ושרים זה המן ועשרת בניו

רב דימי בר יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא

now, [say you]! Do we not say that they did not require to be sanctified?1 What [you should say is], they found these and enumerated them. And not only in these alone, but in every one in regard to which you shall find a tradition from your ancestors that it was walled from the days of Joshua son of Nun, all these precepts2 are to be observed, because the first holiness was conferred for the time being and for all future time. There is thus a contradiction between two statements of R. Ishmael! — Two Tannaim report R. Ishmael son of R. Jose differently.Or if you like, I can say that the latter dictum emanates from R. Eleazar b. Jose, as it has been taught: ‘R. Eleazar b. Jose says: That has [no] wall;3 even though it has not now, but it had in previous times.’ And it came to pass in the days of Ahasuerus.4 R.Levi, or some say R. Jonathan said: The following remark is a tradition handed down to us from the Men of the Great Assembly:5 wherever in the Scripture we find the term wa-yehi[and it was, and it came to pass], it indicates [the approach of] trouble.6 Thus, and it came to pass in the days of Ahasuerus — there was Haman. And it came to pass in the days when the Judges judged7 — ‘there was a famine’. And it came to pass when man began to multiply8 — then ‘God Saw that the wickedness of man was great’. And it came to pass, as they journeyed east9 — then ‘they said, come let us build a city’. And it came to pass in the days of Amrafel10 — then ‘they made war’. And it came to pass when Joshua was in Jericho11 — then ‘his [the angel's] sword was drawn in his hand’.12 And the Lord was [wa-yehi] with Joshua13 — then, ‘the children of Israel committed a trespass’, And there was a certain man of Ramathaim-Zophim14 — then, for he loved Hannah but the Lord had shut up her womb’. And it came to pass when Samuel was old15 — then, ‘his sons walked not in his ways’. And David had [wa-yehi] great success in all his ways16 — then, ‘And Saul eyed David’.17 And it came to pass when the king dwelt in his house18 — then, ‘Nevertheless thou shalt not build the house’.19 But is it not written, — And it came to pass on the eighth day,20 and it has been taught, ‘On that day there was joy before the Holy One, blessed be He, as on the day when heaven and earth were created. For it is written, And it came to pass [wa-yehi] on the eighth day, and it is written in the other place, And there was [wa-yehi] one day’?21 Nadab and Abihu died on that day. But is it not written, And it came to pass in the four hundred and eightieth year,22 And it came to pass when Jacob saw Rachel,23 and it is also written, And there there was evening and there was morning one day, and there is the second day and the third, and there are many other cases? — R. Ashi replied: The fact is that ‘wa-yehi’ sometimes has this signification and sometimes not, but the expression ‘and it came to pass in the days of’ always indicated trouble. Five times we find the expression ‘and it came to pass in the days of’; viz., ‘And it came to pass in the days when the Judges judged’, ‘and it came to pass in the days of Amrafel’, ‘and it came to pass in the days of Ahaz’,24 ‘and it came to pass in the days of Jehoiakim’.25 R. Levi further said: The following is a tradition that we have from our ancestors, that Amoz26 and Amaziah27 were brothers. What does this tell us?28 — It confirms what was said by R. Samuel b. Nahmani in the name of R. Jonathan: Every bride who is modest in the house of her father-in-law is rewarded by having kings and prophets among her descendants. How do we prove this? From Tamar, as it is written, And Judah saw her and thought her to be a harlot; for she had covered her face.29 Now because she had covered her face did he think her to be a harlot? Rather, what it means is that because she had covered her face in the house of her father-in-law and he did not know her, she was rewarded by having among her descendants kings and prophets; kings from David, and prophets — as R. Levi said, ‘It is a tradition handed down to us from our ancestors that Amoz and Amaziah were brothers’, and it is written, The vision of Isaiah son of Amoz.30 R. Levi further said: We have a tradition from our ancestors that the ark took up no room.31 It has been taught to the same effect: ‘The ark which Moses made had round it an [empty] space of ten cubits on every side’. Now it is written, And in front of the Sanctuary was twenty cubits in length [and twenty cubits in breadth],32 and it is also written, And the wing of the one cherub was ten cubits and the wing of the other cherub was ten cubits.33 Where then was the ark itself? We must therefore conclude that it stood by a miracle [without occupying any room].34 R. Jonathan prefaced his discourse on this section35 with the text,36 And I will rise against them, saith the Lord, and cut off from Babylon name and remnant’, and offshoot and offspring, saith the Lord,37 [which he expounded as follows]: ‘Name’ means script; ‘remnant is language;38 ‘offshoot’ is kingdom, and ‘offspring’ is Vashti. R. Samuel b. Nahmani introduced his discourse on this section with the following text: Instead of the thorn shall come up the cypress, and instead of the brier shall come up the myrtle:39 ‘Instead of the thorn’: instead of the wicked Haman who put himself up as an object of worship, as it is written, and upon all thorns and upon all brambles40 ‘shall come up the cypress’: this is Mordecai who was called the chief of all spices, as it is said, And do thou take to thee the chief spices,flowing myrrh,41 which [last words] we translate [in Aramaic], mar deki.42 ‘Instead of the brier’: instead of the wicked Vashti, the daughter of the wicked Nebuchadnezzar who burnt the ceiling of the house of the Lord; as it is written, its top was gold,43 ‘the myrtle shall come up’: this is the virtuous Esther who is called Hadassah,44 as it is said, And he brought up Hadassah.45 ‘And it shall be to the Lord for a name’: this is the reading of the Megillah; ‘and for an everlasting sign which shall not be cut off’: these are the days of Purim. R. Joshua b. Levi introduced his discourse on this section with the following text: And it shall come to pass that as the Lord rejoiced over you to do you good, so the Lord will rejoice over you to cause you to perish.46 Now does the Holy One, blessed be He, rejoice in the downfall of the wicked? Is it not written, as they went out before the army, and say, Give thanks unto the Lord, for his mercy endureth for ever’,47 and R. Johanan said, Why are the words ‘for he is good’ omitted from this thanksgiving? Because the Holy One, blessed be He, does not rejoice in the downfall of the wicked? And R. Johanan further said, What is the meaning of the verse, And one came not near the other all the night?48 The ministering angels wanted to chant their hymns, but the Holy One, blessed be He, said, The work of my hands is being drowned in the sea, and shall you chant hymns? — R. Eleazar replied: He himself does not rejoice, but he makes others rejoice. This is indicated also by the text, which writes yasis and not yasus;49 which proves [what we said]. R. Abba b. Kahana introduced his discourse on this section with the following text: For to the man that is good in his sight he giveth wisdom, and knowledge and joy.50 This, he said, is the righteous Mordecai. But to the sinner He giveth the task, to gather and to heap up;50 this is Haman. That he may leave it to him, that is good in the sight of God;50 this refers to Mordecai and Esther, as it is written, And Esther set Mordecai over the house of Haman.51 Rabbah b. ‘Ofran introduced his discourse on this section with the following text: And I will set my throne in Elam, and will destroy from thence king and princes.52 ‘King’ indicates Vashti, and ‘princes’ indicates Haman and his ten sons. R. Dimi b. Isaac introduced his discourse on this section with the following text: year. meanings, he being of the opinion that the first holiness is retained for all times, in contradistinction to R. Ishmael. These then are the two Tannaim who differ on this point. Maharsha. yasus rejoice’.