Kiddushin — Daf 9a

חומרי פתכייתא אתאי ההיא איתתא אמרה ליה הב לי חד שוכא אמר לה אי יהבינא ליך מיקדשת לי אמרה ליה הבה מיהבה אמר רב חמא כל הבה מיהבה לאו כלום הוא

ההוא גברא דהוה קא שתי חמרא בחנותא אתאי ההיא איתתא אמרה ליה הב לי חד כסא אמר לה אי יהיבנא ליך מיקדשת לי אמרה ליה אשקויי אשקיין אמר רב חמא כל אשקויי אשקיין לאו כלום הוא

ההוא גברא דהוה קא שדי תמרי מדקלא אתאי ההיא איתתא א"ל שדי לי תרתי אמר לה אי שדינא ליך מיקדשת לי אמרה ליה שדי מישדא אמר רב זביד כל שדי מישדא לאו כלום הוא

איבעיא להו הב אשקי ושדי מהו אמר רבינא מקודשת רב סמא בר רקתא אמר תגא דמלכא אינה מקודשת והלכתא אינה מקודשת

והלכתא שיראי לא צריכי שומא והלכתא כר"א והלכתא כרבא אמר רב נחמן:

ת"ר בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאינתו הרי זו מקודשת

מתקיף לה ר' זירא בר ממל הא לא דמי האי שטרא לשטר זביני התם מוכר כותב לו שדי מכורה לך הכא בעל כותב בתך מקודשת לי

אמר רבא התם מעניינא דקרא והכא מעניינא דקרא התם כתיב (ויקרא כה, כה) ומכר מאחוזתו במוכר תלה רחמנא הכא כתיב (דברים כב, יג) כי יקח בבעל תלה רחמנא

התם נמי כתיב (ירמיהו לב, מד) שדות בכסף יקנו קרי ביה יקנו מאי טעמא קרית ביה יקנו משום דכתיב ומכר ה"נ קרי ביה כי יקח דכתיב (דברים כב, טז) את בתי נתתי לאיש הזה

אלא אמר רבא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי ואיבעית אימא התם נמי כתיב (ירמיהו לב, יא) ואקח את ספר המקנה

ואמר רבא אמר רב נחמן כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאינתו בין ע"י אביה בין ע"י עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה

כתב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את לי לאינתו הרי את מאורסת לי מקודשת בין ע"י אביה בין ע"י עצמה מדעתה והוא שבגרה:

בעי ר' שמעון בן לקיש שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה מהו הויות ליציאות מקשינן מה

glass beads, when a woman came and said to him, ‘Give me a string [of these].’ ‘If I give it you,’ he replied: ‘will you become betrothed to me?’ ‘Oh, indeed do give it to me,’ she retorted. Said R. Hama: Every [such expression,] ‘Oh, indeed do give it to me’ means nothing.1 A man was drinking wine in a tavern, when a woman came and said to him, ‘Give me a cup.’ ‘If I give you,’ he replied: ‘will you become betrothed to me?’ ‘Oh, indeed do let me have a drink,’ she retorted. Said R. Hama: Every [such expression,] ‘Oh, indeed do let me have a drink’ means nothing. A man was throwing down dates from a palm tree, when a woman came and said to him, ‘Throw me down two’. ‘If I throw them down to you, he replied: ‘will you become betrothed to me?’ ‘Oh, indeed do throw them down,’ she retorted. Said R. Zebid: Every [such expression,] ‘Oh, indeed, do throw them down’ means nothing. The scholars propounded: What [if she replies,] ‘Give me,’ ‘let me drink,’ or ‘throw them down?’2 — Rabina ruled: She is betrothed;3 R. Sammia b. Raktha said: By the royal crown, she is not betrothed. And the law is: She is not betrothed. The law is also: the silk needs no valuation;4 and the law agrees with R. Eleazar;5 and the law agrees with Raba's dictum in R. Nahman's name.6 Our Rabbis taught: By deed: how so? If A writes for B on a paper or a shard, even if not intrinsically worth a perutah, ‘Thy daughter be consecrated unto me,’ ‘thy daughter be betrothed unto me,’ [or] ‘thy daughter be my wife,’ she is betrothed. R. Zera b. Mammel demurred: But this deed is dissimilar from a deed of purchase: there the vendor writes, ‘My field is sold to thee,’ whereas here the husband writes, ‘Thy daughter be consecrated unto me!’7 — Raba replied: There [the form is determined] by Scriptural context, and here [likewise] by Scriptural context. There it is written, and he sell some of his possessions:8 thus Scripture made it dependent on the vendor: whereas here it is written, when a man [taketh a woman],9 thus making it dependent upon the husband. But there too it is written, men shall buy fields for money?10 — Read: Men shall transmit [i.e., sell].11 Now, why do you read ‘transmit’? because it is written: ‘and he sell’! Then here too read: If a man be taken, for it is written: I gave my daughter unto this man for wife?12 — But said Raba: These are traditional laws, which the Rabbis supported by Scriptural verses.13 Alternatively, there too it is written, so I took the deed of the purchase. 14 Raba said in R. Nahman's name: If one writes on a paper or shard, even if not intrinsically worth a perutah, ‘Thy daughter be consecrated unto me,’ ‘thy daughter be betrothed unto me,’ [or] ‘thy daughter be my wife,’ whether [she accepts it] through her father or herself, she is betrothed by his [sc. her father's] consent,15 providing that she has not attained her majority.16 If he writes on a paper or a shard, even if not intrinsically worth a perutah, ‘Behold, thou art consecrated unto me,’ ‘Behold, thou art my wife,’ ‘Behold, thou art betrothed unto me,’ she is betrothed, whether [it is accepted] by her father or herself, with her consent, providing that she is of age. R. Simeon b. Lakish propounded: What if a deed of betrothal was not written expressly for her sake?17 Do we assimilate modes of betrothal18 to divorce:19 just as by the repetition of the verb, — an expression of impatience. and he must complete the amount. vendor. indites a divorce for his wife and does not use it, the same may not be used by another man to divorce his wife, even if all the relevant particulars, viz., names and places and date, coincide.