Kiddushin — Daf 8b

מנה אין כאן משכון אין כאן איתיביה רבא לרב נחמן קידשה במשכון מקודשת התם במשכון דאחרים וכדרבי יצחק

דאמר רבי יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר (דברים כד, יג) ולך תהיה צדקה אם אינו קונה צדקה מנין מכאן לבעל חוב שקונה משכון

בני רב הונא בר אבין זבון ההיא אמתא בפריטי לא הוו בהדייהו אותיבי נסכא עליה לסוף אייקר אמתא אתו לקמיה דרבי אמי אמר להו פריטי אין כאן נסכא אין כאן

ת"ר התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד אינה מקודשת הא שדיתינהו קמיה הוו קידושין הא קאמרה ליה שקיל לא בעינא

לא מיבעיא קא אמר לא מיבעיא שדיתינהו קמיה דלא הוו קידושין אבל זרקתו לים או לאור אימא כיון דמיחייבא בהו קדושי קדיש נפשה והא דקא עבדא הכי סברא איבדקיה להאי גברא אי רתחנא הוא או לא קמ"ל

תנו רבנן התקדשי לי במנה תנם לאבא ולאביך אינה מקודשת על מנת שיקבלום לי מקודשת

תנא אבא להודיעך כח דרישא תנא אביך להודיעך כח דסיפא

התקדשי לי במנה תנם לפלוני אינה מקודשת על מנת שיקבלם לי מקודשת וצריכא

דאי אשמעינן אבא ואביך התם הוא דכי אמרה על מנת שיקבלום לי הוו קידושין דסמכה דעתה עילייהו סברה עבדין לי שליחותאי אבל פלוני לא

ואי אשמעינן פלוני הכא הוא דכי אמרה תנם לפלוני לא הוו קידושי דלא מקרבא דעתה לגביה למיתבה ליה במתנה אבל אבא ואביך דמקרבא דעתה לגבייהו אימא במתנה יהביתיה ניהלייהו צריכא

ת"ר התקדשי לי במנה תנם על גבי סלע אינה מקודשת ואם היה סלע שלה מקודשת בעי רב ביבי סלע של שניהם מהו תיקו

התקדשי לי בככר תנהו לכלב אינה מקודשת ואם היה כלב שלה מקודשת בעי רב מרי כלב רץ אחריה מהו

בההוא הנאה דקא מצלה נפשה מיניה גמרה ומקניא ליה נפשה או דלמא מצי אמרה ליה מדאורייתא חיובי מחייבת לאצולן תיקו

התקדשי לי בככר תנהו לעני אינה מקודשת אפילו עני הסמוך עלה מאי טעמא אמרה ליה כי היכי דמחייבנא ביה אנא הכי מחייבת ביה את

ההוא גברא דהוה קא מזבין

here is neither a maneh nor a pledge.1 Raba raised an objection against R. Nahman: ‘If he betroths her with a pledge she is betrothed’? — There the reference is to a pledge belonging to others, and it is in accordance with R. Isaac. For R. Isaac said: How do we know that a creditor has a title to a pledge? Because it is written, [And if the man be poor, thou shalt not sleep with his pledge: thou shalt surely restore to him the pledge when the sun goeth down . . .] and it shall be accounted unto thee a charitable deed:2 if he has no title thereto, whence is his charity? This proves that the creditor has a title to the pledge.3 The sons of R. Huna b. Abin bought a female slave for copper coins. Not having them [the coins] at hand, they gave a silver ingot in pledge. Subsequently the slave's value increased,4 so they came before R. Ammi. Said he to them: There are neither coins nor an ingot.5 Our Rabbis taught: [If a man says to a woman,] ‘Be thou betrothed unto me with a maneh,’ and she takes and throws it into the sea, the fire, or into anything where it is lost, she is not betrothed. Then if she throws it down before him — it is valid kiddushin? But she [thereby] declares to him, ‘Take it: I do not want it!’ — He [the Tanna] proceeds to a climax.6 [Thus:] It is unnecessary [to state that] if she throws it down before him it is not kiddushin; but if she throws it into the sea or the fire, I might argue, Since she is now liable for it, she has certainly permitted herself to be betrothed: and the reason that she acted thus was because she thought, ‘I will test this man, whether he is hot-tempered or not.’ Therefore we are informed [otherwise]. Our Rabbis taught: [If a man says to a woman,] ‘Be thou betrothed unto me with a maneh,’ [and she replies,] ‘Give it to my father’ or ‘thy father,’ she is not betrothed; ‘on condition that they accept it for me,’ she is betrothed. ‘My father’ is mentioned to shew you how far-reaching is the first clause;7 ‘your father,’ to shew how far-reaching is the second.8 [If he says] ‘Be thou betrothed unto me with a maneh’, [and she replies] ‘Give it to So-and-so’, she is not betrothed. ‘On condition that So-and-so accepts it for me’, she is betrothed. And both these cases are necessary. For if we were taught the law with respect to ‘my father’ and ‘thy father’, [I might have thought that] only there is she betrothed when she replies, on condition that they accept it for me,’ because she relies upon them, thinking, ‘They will [certainly] act as agents for me’; but in the case of ‘So-and-so,’ it is not thus. While if we were taught the case of ‘So-and-so’, [I might have thought that] only there is the kiddushin invalid when she says: ‘Give it to So-and-so,’ because she Is not sufficiently intimate with him to present it [the maneh] to him as a gift.9 But as for ‘my father’ or ‘thy father,’ with whom she is intimate, I might think that she was making a gift of it to them. Thus both are necessary. Our Rabbis taught: [If he says,] ‘Be thou betrothed unto me with a maneh,’ [and she replies,] ‘Place it on a rock’, she is not betrothed; but if the rock was hers, she is betrothed. R. Bibi asked: What if the rock belonged to both of them? The question stands over. [If he says,] ‘Be thou betrothed unto me for a loaf of bread’, [and she replies,] ‘Give it to the dog’, she is not betrothed; but if it was her dog, she is betrothed. R. Mari asked: What if the dog was pursuing her? [Do we say that] in return for the benefit of saving herself from it she resolves and cedes herself to him; or perhaps she can say to him, ‘By Biblical law you were indeed bound to save me’? The question stands over. [If he says,] ‘Be thou betrothed unto me with a loaf,’ [and she replies,] ‘Give it to the poor man’: she is not betrothed, even if he was a poor man who relies on her. Why? — She can say to him, ‘Just as I have a duty towards him, so hast thou a duty to him’. A man was selling Asheri: Where there is no liability there can be no pledge, for no man can pledge himself for something which he does not owe. Similarly here, since he does not owe her the maneh, for he may retract if he wishes to do so, the pledge is no pledge.] can be cancelled.