Kiddushin — Daf 63b

על מנת שישתוק אבא אימא סיפא מת הבן מלמדין את האב לומר שאינו רוצה אמאי והא שתיק אלא אמר לה על מנת שלא ימחה אבא

רישא בחד טעמא ומציעתא וסיפא בחד טעמא א"ר ינאי אין אמר ריש לקיש ש"מ לדרבי ינאי דחקינן ומוקמינן מתני' בתרי טעמא ואליבא דחד תנא ולא מוקמינן בתרי תנאי ובחד טעמא

רב יוסף בר אמי אמר לעולם חד טעמא הוא ומאי על מנת שירצה אבא ע"מ שלא ימחה אבא מכאן ועד שלשים יום

מתני׳ קדשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה ובא אחד ואמר אני קידשתיה נאמן זה אמר אני קידשתיה וזה אמר אני קידשתיה שניהם נותנים גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס

גמ׳ אמר רב נאמן ליתן גט ואין נאמן לכנוס נאמן ליתן גט אין אדם חוטא ולא לו ואין נאמן לכנוס אימא יצרו תוקפו

רב אסי אמר אף נאמן לכנוס ומודה רב אסי באומרת נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי ובא אחד ואמר קידשתיה שאין נאמן לכנוס

תנן רצו אחד נותן גט ואחד כונס תיובתא דרב אמר לך רב שאני התם דכיון דאיכא אחר בהדיה אירתותי מירתת

תניא כוותיה דרב אסי קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה ובא אחד ואמר קידשתיה אף נאמן לכנוס כנסה ובא אחר ואמר אני קדשתיה לא כל הימנו לאוסרה עליו

האשה שאמרה נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי ובא אחד ואמר אני קידשתי אין נאמן לכנוס מפני שהיא מחפה עליו

איבעיא להו מהו לסקול על ידו רב אמר אין סוקלין ורב אסי אמר סוקלין

רב אמר אין סוקלין כי הימניה רחמנא לאב לאיסורא לקטלא לא הימניה רב אסי אמר סוקלין לכולה מילתיה הימניה רחמנא לאב אמר רב אסי ומודינא באומרת נתקדשתי שאין סוקלים

ואמר רב אסי הני שמעתתא דידי מרפסן איגרי השתא ומה במקום שאם בא לכנוס כונס אמרת סוקלים מקום שאם בא לכנוס אין כונס אינו דין שסוקלין

ולא היא לאב הימניה רחמנא לדידה לא הימנה

ורב חסדא אמר אחד זה ואחד זה אין סוקלין ואזדא רב חסדא לטעמיה דאמר רב חסדא בני זה בן תשע שנים ויום אחד בתי זו בת ג' שנים ויום אחד נאמן לקרבן אבל לא למכות ולא לעונשין

תניא כוותיה דרב חסדא בני זה בן י"ג שנה ויום אחד בתי זו בת י"ב שנה ויום אחד

‘on condition that my father is silent.’1 Then consider the last clause: IF THE SON DIES. THE FATHER IS INSTRUCTED TO SAY THAT HE DOES NOT CONSENT: yet why, seeing that he was silent?2 Hence [it must mean that] he said to her, on condition that my father does not [explicitly] object’: thus the first clause has one meaning, while the middle and the last clauses have a different meaning? — Said R. Jannai. Even so, Resh Lakish observed: This proves that in R. Jannai's opinion we strain the Mishnah by giving two different connotations [to the same phrase], so that it agrees with one Tanna, rather than give it one connotation by making it reflect [the views of] two Tannaim.3 R. Joseph b. Ammi said: After all, it has one connotation, and what is meant by ‘ON CONDITION THAT [MY] FATHER CONSENTS’? On condition that he does not protest within thirty days from now.4 MISHNAH. [IF A MAN DECLARES,] ‘I HAVE GIVEN MY DAUGHTER IN BETROTHAL, BUT DO NOT KNOW TO WHOM I HAVE BETROTHED HER,’ AND THEN ONE COMES AND STATES, I BETROTHED HER, HE IS BELIEVED. IF ONE SAYS, I HAVE BETROTHED HER,’ AND ANOTHER [ALSO] SAYS, ‘I BETROTHED HER,’ BOTH MUST GIVE A DIVORCE;5 BUT IF THEY WISH, ONE GIVES A DIVORCE AND THE OTHER MARRIES HER. GEMARA. Rab said: HE IS BELIEVED to give her a divorce, but he is not believed to take her. He is believed to give her a divorce: no man sins without profit.6 But he is not believed to take her: passion may have mastered him. R. Assi said: He is even believed to take her. Yet R. Assi admits that if she declares, ‘I have been betrothed, but do not know to whom,’ and one comes and says: ‘I betrothed her,’ he is not believed to take her.7 We learnt: BUT IF THEY WISH, ONE GIVES A DIVORCE AND THE OTHER TAKES HER: this refutes Rab! — Rab can answer you. There it is different: since another is with him, he is indeed afraid.8 It was taught as R. Assi: ‘I have given my daughter in betrothal, but do not know to whom I betrothed her,’ and one comes and says: ‘I betrothed her,’ he is believed, even to take her. If he takes her and [then] another comes and says: ‘I betrothed her,’ it does not rest with the latter to forbid her to him [the first]. [But] if a woman says: ‘I have been betrothed, but do not know to whom,’ and one comes and declares, ‘I betrothed her,’ he is not trusted to take her, because she will shield him.9 The Scholars propounded: Can we stone [her] on his statement?10 — Rab said: We do not stone [her]; R. Assi said: We stone [her]. Rab said: We do not stone [her]: the Divine Law gave credence to the father in respect of an interdict11 but not of execution. R. Assi maintained, We stone [her]: The Divine Law gave credence to the father in the whole matter. R. Assi said: Yet I admit that if she herself says: ‘I was betrothed,’ we do not stone [her].12 R. Assi said further: These rulings of mine break roofs!13 [For one may argue:] If you say that we stone her where one who comes to take her may take her,14 how much the more should she be stoned where one who comes to take her may not take her!15 Yet it is not so. The Divine Law gave credence to the father, but it gave no credence to her.16 But R. Hisda ruled: In both cases we do not stone. Now, R. Hisda follows his opinion [elsewhere]. For R. Hisda said: [If a man declares,] ‘This my son is nine years and a day.’ [or] ‘this my daughter is three years and a day,’ he is believed in respect of sacrifice, but not in respect of flagellation or [other] punishment.17 It was taught as R. Hisda: [If a man declares,] ‘This my son is thirteen years and a day,’ [or] this my daughter is twelve years and a day,’ 18 and last clauses represent two differing views as to its meaning: the Tanna of the first explains it to mean that his father is silent; whereas the one of the middle and last, that his father does not explicitly object. other, and thus expose him]. the man; hence he is believed. But a woman, in her eagerness for marriage, may conceal his falsehood, and he may count upon this: hence he is disbelieved. unchaste, is he believed to the extent of stoning the daughter for adultery? V. Deut. XXII, 21. take her shews that the father is not so absolutely believed as to render her forbidden to all, including the claimant; yet she is stoned for unchastity. her, we evidently regard her as a married woman absolutely. Surely then we should stone her for unchastity? declaration, forbidden to all. etc. Now, if these were committed unintentionally, so that a sacrifice is incurred, the father's statement is accepted. But if intentionally and attested by witnesses, thus involving flagellation or death, according to the nature of the offence, the father's uncorroborated statement is not believed. They themselves, being minors, are in any case exempt, but the reference is to their adult partners.