Kiddushin — Daf 13b

מי כתיב ופרצו פרצו כתיב

הדור יתבי וקאמרי הא דתנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שהפרישתה מחיים אבל לא הפרישתה מחיים לא

אלמא קסבר שיעבודא לאו דאורייתא אמר רב אסי א"ר יוחנן אע"ג שלא הפרישה מחיים אלמא קסבר שיעבודא הוה דאורייתא

והא פליגי בה חדא זימנא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו מלוה על פה אינה גובה מן היורשין ולא מן הלקוחות ור' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו מלוה על פה גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות

צריכא דאי איתמר בהא בהך קאמר שמואל משום דלא מלוה כתובה בתורה היא אבל בהך אימא מודה להו לרבי יוחנן ולר"ל

ואי אשמעינן בהא בהא קאמר ר' יוחנן דמלוה כתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא אבל בהך אימא מודה ליה לשמואל צריכא

אמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות גובה מן היורשין שיעבודא דאורייתא ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא:

וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל: בשלמא גט דכתיב (דברים כד, א) וכתב לה ספר כריתות

אלא מיתת הבעל מנלן סברא הוא הוא אסרה והוא שרתה

והא עריות דאסר להו ולא שרי להו אלא מדאמר רחמנא יבמה שאין לה בנים אסורה הא יש לה בנים מותרת

ודילמא אין לה בנים אסורה לעלמא ושריא ליבם ויש לה בנים לכולי עלמא נמי אסורה אלא מדאמר רחמנא אלמנה לכה"ג אסורה הא לכהן הדיוט שריא

ודילמא לכה"ג בלאו לכולי עלמא בעשה האי עשה מאי עבידתיה אי דאהניא מיתת הבעל תישתרי לגמרי אי דלא אהניא מיתת הבעל תוקמה במילתא קמייתא

אלמה לא אפיקתה ממיתה ואוקימתה על עשה מידי דהוה אפסולי המוקדשים

דמעיקרא אית בהו מעילה ואסירי בגיזה ועבודה פרקינהו מעילה לית בהו בגיזה ועבודה אסירי

אלא מדאמר קרא (דברים כ, ז) פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי אימא מאן אחר יבם

א"ר אשי ב' תשובות בדבר חדא דיבם לא איקרי אחר ועוד כתיב (דברים כד, ג) ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות או כי ימות האיש האחרון ואיתקש מיתה לגירושין מה גירושין שריא וגומרת אף מיתה שריא וגומרת:

והיבמה נקנית בביאה כו': בביאה מנלן אמר קרא

— Is it then written ‘and they spread forth’: 1 ‘they spread forth is written.2 Again they sat and related: In reference to what we learnt: If a woman brought her sin-offering [after childbirth] and then died, her heirs must bring her burnt-offering,3 Rab Judah said in Samuel's name: Providing that she had separated it4 during her lifetime, but not otherwise; thus proving that in his opinion the hypothecary obligation5 is not Biblical.6 [But] R. Assi said in R. Johanan's name: Even if she did not separate it during her lifetime, thus proving that he holds that hypothecary obligation is Biblical.7 But they have already disputed this matter once. For Rab and Samuel both maintained: A debt [contracted] by word of mouth cannot be collected from heirs or purchasers;8 while R. Johanan and Resh Lakish both rule: A debt [contracted] by word of mouth can be collected both from heirs and purchasers? — Both are necessary. For if it were stated in the latter case [alone]: Only there [I would say] did Samuel rule [thus] because it is not a debt decreed in Scripture; but in the former instance I might say that he agrees with R. Johanan and Resh Lakish.9 And if we were taught this [dispute] in the former instance: only there, [I would say,] did R. Johanan rule [thus], because a debt decreed in Scripture is as one indited in a bond; but in the latter case, I might say that he agrees with Samuel. Hence both are necessary. R. Papa said: The law is: A debt [contracted] by word of mouth can be collected from heirs, but not from purchasers. It can be collected from heirs: because the hypothecary obligation involved is Biblical. And it cannot be collected from the purchasers: because it [the debt] is not generally known.10 AND SHE ACQUIRES HER FREEDOM BY DIVORCE OR HER HUSBAND'S DEATH. As for divorce, It is well, since it is written, then he shall write her a bill of divorcement;11 but whence do we know [that she is freed by] her husband's death? — It is logic: he [the husband] bound her; hence he frees her. But what of consanguineous relations, whom he binds, and nevertheless does not free?12 — But since Scripture decreed that a yebamah without children is forbidden [to the outside world], it follows that if she has children she is permitted. Yet perhaps, if she has no children she is forbidden to the world but permitted to the yabam, whereas if she has children she is forbidden to all? — But since Scripture states that a widow is forbidden to a High Priest,13 it follows that she is permitted to an ordinary priest.14 Yet perhaps [she is forbidden] to a High Priest by a negative injunction, and to all others by an affirmative precept?15 — What business has this [alleged] affirmative precept? If her husband's death has effect, let her be entirely free; and if not, let her remain in her original status!16 Why not? It [sc. her husband's death] withdraws her from [the penalty of] death and places her under [the interdict of] an affirmative precept. For this may be analogous to consecrated animals rendered unfit [for sacrifice], which originally [before they became unfit] involved a trespass-offering17 and might not be sheared or worked with; yet when they are redeemed, they no longer involve a trespass-offering, but may still not be sheared or worked with?18 — But [it is known] since Scripture said, [And what man is there . . . his house,] lest he die in the battle and another man take her.19 To this R. Shisha son of R. Idi demurred: Perhaps who is meant by ‘another man: the yabam?20 — Said R. Ashi, There are two answers to this: firstly, the yabam is not designated ‘another man’: and furthermore, it is written. And if the latter husband hate her, and write her a bill of divorcement . . . or if the latter husband die:21 thus death is compared to divorce: just as divorce completely frees22 her, so does death completely free her. A YEBAMAH IS ACQUIRED BY INTERCOURSE. Whence do we know [that she is acquired] by intercourse? — Scripture saith, the event of his death his heirs are Biblically liable, since they inherit mortgaged property, unless the debtor explicitly mortgages his goods in a bond, v. B.B. 175b. For here too, the woman is under an obligation to God to bring a sacrifice, yet since she did not separate an animal for it, no obligation lies on the heirs. the vendees. her by marriage remains even when he dies. whereas that of an affirmative precept goes unpunished by Biblical law. Tosaf.: the affirmative precept may be the verse: Therefore shall a man . . . cleave to his wife (Gen. II, 24). implying, but not to his neighbour's wife (cf. Sanh. 58a). — An interdict implied by an affirmative precept is itself regarded as such, and not as a negative command. Deut. XXII, 22); there are no grounds for supposing that her husband's death leaves the interdict but changes its nature. to the husband's death.