Ketubot — Daf 96b

נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל אלמנה להביא ראיה או דלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה

ת"ש דתני לוי אלמנה כל זמן שלא ניסת על היתומים להביא ראיה ניסת עליה להביא ראיה

א"ר שימי בר אשי כתנאי מוכרת וכותבת אלו למזונות מכרתי ואלו לכתובה מכרתי דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר מוכרת וכותבת סתם וכן כחה יפה

מאי לאו בהא קמיפלגי לר' יהודה דאמר בעי לפרושי סבר נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל האלמנה להביא ראיה ורבי יוסי סבר לא בעי לפרושי נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה

ממאי דלמא דכולי עלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה ורבי יהודה עצה טובה קמ"ל דלא ליקרו לה רעבתנותא

דאי לא תימא הכי הא דבעי ר' יוחנן תפשוט ליה ממתני' מוכרת למזונות שלא בבית דין וכותבת אלו למזונות מכרתי אלא ממתני' ליכא למשמע מינה דעצה טובה קמ"ל ה"נ עצה טובה קמ"ל

א"נ דכולי עלמא נכסי בחזקת יתמי קיימי והיינו טעמא דר' יוסי כדאביי קשישא דאמר אביי קשישא משל דר' יוסי למה הדבר דומה לשכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי רצה בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן

Is the estate [of the deceased man] in the presumptive possession of the orphans  and consequently it is the widow who must produce the proof, or is the estate rather in the presumptive possession of the widow  and the proof must be produced by the orphans? Come and hear what Levi taught: [In a dispute on the maintenance of] a widow, the orphans must produce the proof  so long as she is unmarried,  but if she was married  the proof must be produced by her. R. Shimi b. Ashi said: [This point  is a matter in dispute between] the following  Tannaim: She  may sell [portions of her deceased husband's estate] but should specify in writing,  'These I have sold for maintenance,' and 'These I have sold for the kethubah' [as the case may be]; so R. Judah. R. Jose, however, ruled: She  may sell [such portions] and need not specify the purpose  in writing, for in this manner she gains an advantage.  They  thus apparently  differ on the following point: R. Judah, who ruled that it is necessary to specify  the purpose,  holds that the [deceased man's] estate is in the presumptive possession of the orphans and that it is the widow who must produce the proof,  whilst R. Jose, who ruled that it was not necessary to specify the purpose, upholds the view that the estate is in the presumptive possession of the widow and that it is the orphans who must produce the proof.  Whence [is this  made so obvious]? It is quite possible that all  agree that the [deceased man's] estate is in the presumptive possession of his widow and that the orphans must produce the proof,  but R. Judah  is merely tendering good advice [by following which the widow] would prevent people from calling  her a glutton.  For were you not to admit this,  could not the question  raised by R. Johanan  be answered from the Mishnah:  She may sell [her deceased husband's estate] for her maintenance out of court but should enter [in the deed of sale,] 'I have sold these for maintenance'?  Consequently  It must be concluded  that no deduction may be made from the Mishnah  because therein only good advice was tendered;  and so also here  [it may similarly be submitted that R. Judah] was only tendering good advice.  Or else: All  may agree that the estate [of the deceased] is in the presumptive possession of the orphans, but R. Jose's reason  is exactly the same as [that given by] Abaye the Elder who stated: To what may the ruling  of R. Jose be compared? To [the instructions of] a dying man who said, 'Give two hundred zuz  to So-and-so, my creditor,  who may take them, if he wishes, in settlement of his debt or, if he prefers, he may take then, as a gift',