Ketubot — Daf 70b

נעשה כאומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ואם איתא להא דרב הונא אמר רב דא"ר הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה קונם שאני עושה לפיך אמאי אינו צריך להפר לימא מתוך שיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה נעשה כמי שאומרת לו איני ניזונת ואיני עושה

אלא לא תימא נעשה אלא באומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך

אי הכי פרנס למה לה בדלא ספקה אי בדלא ספקה הדר קושיין לדוכתיה א"ר אשי במספקת לדברים גדולים ואינה מספקת לדברים קטנים

הני דברים קטנים היכי דמי אי דרגילה בהו הא רגילה בהו ואי לא רגילה בהו פרנס למה לה לא צריכא דרגילה בבית נשא וקא מגלגלא בהדיה דאמרה ליה עד האידנא דלא אדרתן גלגילנא בהדך השתא דאדרתן לא מצינא דאיגלגל בהדך

ומאי שנא עד ל' יום עד ל' יום לא שמעי בה אינשי ולא זילא בה מילתא טפי שמעי בה אינשי וזילא בה מילתא

איבעית אימא שהדירה כשהיא ארוסה ארוסה מי אית לה מזוני שהגיע זמן ולא נשאו דתנן הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה

ומאי שנא עד שלשים יום עד שלשים יום עביד שליח שליחותיה טפי לא עביד שליח שליחותיה

ואיבעית אימא שהדירה כשהיא ארוסה ונישאת נישאת הא סברה וקבלה דאמרה כסבורה אני שאני יכולה לקבל עכשיו אין אני יכולה לקבל

אימר דאמרינן הכי גבי מומין לענין מזוני מי אמרינן הכי אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא:

עד שלשים יום יעמיד פרנס: ופרנס לאו שליחותיה קא עביד אמר רב הונא באומר כל הזן אינו מפסיד

וכי אמר הכי לאו שליחותיה קעביד והתנן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו

הכי השתא התם קאמר יכתוב הכא מי קאמר יזון כל הזן קאמר

והא אמר ר' אמי בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד בדליקה למעוטי מאי לאו למעוטי כי האי גוונא לא למעוטי שאר איסורים דשבת

מתיב רבה המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני הרגיל אצלו ויאמר לו איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו הוא נותן לו ובא ונוטל מזה הכי הוא דשרי אבל כל הזן אינו מפסיד לא

לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא כל הזן אינו מפסיד דלעלמא קאמר אבל האי כיון דרגיל אצלו וקאזיל קאמר ליה כמאן דאמר ליה זיל הב ליה את דמי קמ"ל:

גופא המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו הוא נותן לו ובא ונוטל מזה ביתו לבנות וגדירו לגדור ושדהו לקצור הולך אצל פועלין הרגילין אצלו ואומר להן איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו הן עושין עמו ובאין ונוטלים שכרן מזה

היו מהלכין בדרך ואין עמו מה יאכל נותן לאחר לשום מתנה והלה נוטל ואוכל ומותר ואם אין שם אחר מניח על גבי הסלע או על גבי הגדר ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל ומותר ורבי יוסי אוסר אמר רבא מ"ט דר' יוסי גזירה משום

he [in making his vow] is regarded  as having said to her, 'Deduct [the proceeds of] your handiwork for your maintenance'. If, however, one is to adopt the ruling R. Huna gave in the name of Rab, for R. Huna stated in the name of Rab: A wife may say to her husband, 'I would neither be maintained by, nor work [for you]', why should there be no need to annul [her vow] when she said 'Konam, if I do aught for your mouth'? Let it rather be said that as she is entitled to say, 'I would neither be maintained by nor work [for you]' she [in making her vow] might be regarded  as having said, 'I would neither be maintained by, nor work [for you]'?  — [The fact,] however, [is that] the explanation is not that 'he is regarded'  but that he actually said to her, 'Deduct your handiwork for your maintenance.' If so,  what need has she of a steward?  — [She needs one] where [the proceeds of her handiwork] do not suffice.  If, [however, her handiwork] does not suffice,  our original question arises again!  R. Ashi replied: [This is a case] where [her handiwork] suffices for major requirements but does not suffice for minor requirements. How is one to understand these 'minor requirements'? If the woman is in the habit of having them, they are, surely, a part of her regular requirements,  and if she is not used to them  what need has she for a steward?  — [The law concerning a steward] is required only where she was used [to them] in her father's house but consented to dispense with them when with her husband.  In such a case she can say to him, 'Hitherto, before you forbade me by a vow [to have any benefit from you], I was willing to put up with your [mode of living], but now that you have forbidden me [to enjoy any benefit from you] I am not able to put up [any longer] with your [mode of living]'. And wherein lies the difference [between a vow for more, and one for] NOT MORE THAN THIRTY DAYS? — [Within a period of] NOT MORE THAN THIRTY DAYS people would not become aware of it, and the matter would be no degradation to her; but after a longer period  people would hear of it, and the matter would be degrading to her. If you prefer I might reply: [His vow  is valid] only if he vowed while she was merely betrothed to him.  But has a betrothed woman, however, any claim to maintenance?  — [Yes], if the time [for the celebration of the marriage] arrived and she was  not married. For we have learned: If the respective periods expired  and they were not married,  they  are entitled to maintenance  out of the man's estate, and [if he is a priest] may also eat terumah.  Wherein then lies the difference [between a vow for more, and one for] NOT MORE THAN THIRTY DAYS? — [During a period of] NOT MORE THAN THIRTY DAYS an agent  performs his mission; for a longer period no agent performs his mission. And if you prefer I might reply: [The husband's vow  is valid] when he made it while she was betrothed to him and she was [afterwards] married. But if she was married [afterwards] she must obviously have understood her position and accepted it!  — [It is a case] where she pleaded, 'I thought I shall be able to bear it but now I cannot bear it'. But granted that such a plea  is properly admissible  in respect of bodily defects;  is it admissible, however, in respect of maintenance?  — Clearly, then, we can only explain as we explained at first. HE MAY, [IF THE PROHIBITION IS TO LAST] NOT MORE THAN THIRTY DAYS, APPOINT A STEWARD. Does not the steward, however, act on his  behalf?  — R. Huna replied: [Our Mishnah refers] to one who declared, 'Whoever will maintain [my wife] will not suffer any loss'.  But, even if be spoke in such a manner, is not the steward acting on his behalf? Have we not learned: If a man who was thrown into a pit cried that whosoever should hear his voice should write a letter of divorce for his wife, [the hearers]  may lawfully  write, and deliver [it to his wife]?  — How now! there  the man said, 'should write';  but did the man here  say, 'should maintain'? All he said was, 'whoever will maintain'. But surely R. Ammi said: In [the case of] a fire [breaking] out on the Sabbath]  permission was given to make the announcement 'Whosoever shall extinguish it will suffer no loss'.  Now what does [the expression] 'In a fire'  exclude? Does it not exclude a case of this kind?  — No; [it was meant] to exclude other acts that are forbidden on the Sabbath. Rabbah raised an objection: If a man is forbidden by a vow to have any benefit from another man, and he has nothing to eat [the other] may go to a shopkeeper with whom he is familiar and say to him, 'So-and-so is forbidden by a vow to have any benefit from me, and I do not know what to do for him'. [The shopkeeper] may then give to the one and recover the cost from the other.  Only such [a suggestion]  is permitted but not that of 'whoever will maintain [my wife] will not suffer any loss'?  — [The formula,] 'There is no question' is here implied:  There is no question [that a man may announce,] 'whoever will maintain [my wife] will not suffer any loss', since he is speaking to no one in particular;  but even in this case where, since he is familiar with him  and goes and speaks to him directly, [it might have been thought that his mere suggestion is] the same as if he had expressly told him,  'You go and give him',  hence we were taught [that this also is permitted]. [To revert to] the main text.  If a man is forbidden by a vow to have any benefit from another man, and he has nothing to eat, [the other] may go to a shopkeeper with whom he is familiar and say to him, 'So-and-so is forbidden by a vow to have any benefit from me, and I do not know what to do for him'. [The shopkeeper] may then give to the one and recover the cost from the other.  If his  house is to be built, his wall to be put up or his field to be harvested [the other] may go to labourers with whom he is familiar and say to them, 'So-and-so is forbidden by a vow to have any benefit from me, and I do not know what to do for him'. They may then work for him and recover  their wages from the other. If they were going on the same journey and the one had with him nothing to eat, [the other]  may give [some food] to a third  person as a gift and the first may take it [from that person] and eat it.  If no third person  is available, he  may put the food upon a stone or a wall, and say, 'Behold this is free  for all who desire [to take it]', and the other  may take it and eat it.  R. Jose, however, forbids this.  Raba said: What is R. Jose's reason? — [It is forbidden as] a preventive measure against