Ketubot — Daf 66b

שחתן פוסק הוא פוסק פחות חומש:

גמ׳ תנו רבנן אין צריך לומר ראשון תלמיד חכם ושני עם הארץ אלא אפילו ראשון עם הארץ ושני תלמיד חכם יכול לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן לך אי אפשי ליתן:

פסקה להכניס לו אלף דינר כו': היינו רישא תנא שומא רבה וקתני שומא זוטא תנא שומא דידיה וקתני שומא דידה:

מתני׳ פסקה להכניס לו כספים סלעה נעשה ששה דינרין החתן מקבל עליו עשרה דינרים לקופה לכל מנה ומנה רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה:

גמ׳ היינו פוסק כנגדם חמשה עשר מנה

תנא עסקא רבה ותנא עסקא זוטא וצריכא דאי תנא עסקא רבה דנפיש רווחא אבל עסקא זוטא דזוטר רווחא אימא לא צריכא ואי אשמעינן עסקא זוטא דזוטר זיונא אבל עסקא רבה דנפיש זיונא אימא לא צריכא:

החתן מקבל עליו עשרה דינר לקופה: מאי קופה אמר רב אשי קופה של בשמים ואמר רב אשי לא נאמרו דברים הללו אלא בירושלים

בעי רב אשי במנה הנישום או במנה המתקבל

את"ל מנה המתקבל יום ראשון או כל יום ויום את"ל כל יום ויום שבת ראשונה או כל שבת ושבת את"ל כל שבת ושבת חדש ראשון או כל חדש וחדש את"ל כל חדש וחדש שנה ראשונה או כל שנה ושנה תיקו

א"ר יהודה אמר רב מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום אמרה להם כך תפסקו לבנותיכם וענו אחריה אמן:

ת"ר מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו

אמרה לו רבי פרנסני אמר לה בתי מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד ושל בית חמיך היכן הוא אמרה לו בא זה ואיבד את זה

אמרה לו רבי זכור אתה כשחתמת על כתובתי אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה

ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו

A BRIDEGROOM ASSIGNS [TO HIS WIFE IN HER KETHUBAH] HE ASSIGNS AT ONE FIFTH LESS [THAN THE APPRAISED VALUE]. GEMARA. Our Rabbis taught: There was no need to state that where the first  was a scholar and the second an 'am ha-'arez [the father-in-law] can say, 'I WAS WILLING TO GIVE [THE MENTIONED SUM] TO YOUR BROTHER BUT I AM UNWILLING TO GIVE IT TO YOU, but even where the first was 'am ha-'arez and the second a scholar he may also say so. IF A WOMAN UNDERTOOK TO BRING TO HER HUSBAND ONE THOUSAND DENARII etc. Are not these  the same as the case in the first clause?  — He taught [first concerning a] large assessment  and then he taught also about a smaller assessment;  he taught about his assessment  and he also taught about her assessment. M I S H N A H. IF A WOMAN UNDERTOOK TO BRING TO HER HUSBAND  READY MONEY, EVERY SELA'  OF HERS COUNTS  AS SIX DENARII.  THE BRIDEGROOM MUST UNDERTAKE [TO GIVE HIS WIFE]  TEN DENARII FOR HER [PERFUME]  BASKET IN RESPECT OF EACH MANEH.  R. SIMEON B. GAMALIEL SAID: IN ALL MATTERS THE LOCAL USAGE SHALL BE FOLLOWED. GEMARA. This,  surely, is exactly [the same ruling as] 'He must assign to her a corresponding sum of fifteen maneh'.  — He taught first about a major transaction  and then taught about a minor transaction.  And [both rulings were] necessary. For had that of the major transaction only been taught it might have been assumed [that it applied to this only] because the profit [it brings in] is large but not to a minor transaction the profit from which is small; [hence it was] necessary [to state the latter]. And had we been informed of that of the minor transaction only it might have been said [to apply to this only] because the expenses and responsibility  are small but not to a large transaction where the expenses and responsibility are great; [hence it was] necessary [to state the former]. THE BRIDEGROOM MUST UNDERTAKE [TO GIVE HIS WIFE] TEN DENARII FOR HER BASKET. What is meant by BASKET? r. Ashi replied: The perfume basket. R. Ashi further stated: This ruling applies to Jerusalem  only. R. Ashi enquired: [Is the prescribed perfume allowance  made] in respect of each maneh valued or each maneh for which [obligation has been] accepted?  [And even]  if you could find [some reason] for stating: ['In respect of each] maneh for which [obligation has been] accepted'  [the question arises: Is the allowance to be made only on] the first day or every day? Should you find [some ground] for deciding: Every day, [the question still remains whether this applies only to the] first week or to every week. Should you find [some authority] for stating: Every week, [it may be asked whether this applies only to the] first month or to every month — And should you find [some argument] for saying: Every month, [It may still be questioned whether this is applicable only to the] first year or to every year. — All this remains undecided. Rab Judah related in the name of Rab: It once happened that the daughter of Nakdimon b. Gorion  was granted by the Sages  an allowance of four hundred gold coins in respect of her perfume basket for that particular day, and she  said to them, 'May you grant such allowances for your own daughters!' and they answered after her: Amen.  Our Rabbis taught: It once happened that R. Johanan b. Zakkai left Jerusalem riding upon an ass, while his disciples followed him, and he saw a girl picking barley grains in the dung of Arab cattle. As soon as she saw him she wrapped herself with her hair and stood before him. 'Master', she said to him, 'feed me'. 'My daughter', he asked her, 'who are you?' 'I am', she replied, 'the daughter of Nakdimon b. Gorion'. 'My daughter', he said to her, 'what has become  of the wealth of your father's house?' 'Master', she answered him, 'is there not a proverb current in Jerusalem: "The salt  of money is diminution?"'  (Others read: Benevolence).  'And where [the Master asked] is the wealth of your father-in-law's house?' 'The one', she replied, 'came and destroyed the other'.  'Do you remember, Master', she said to him, 'when you signed my kethubah?' 'I remember', he said to his disciples, 'that when I signed the kethubah of this [unfortunate woman], I read therein "A million gold denarii from her father's house" besides [the amount] from her father-in-law's house'.  Thereupon R. Johanan b. Zakkai wept and said: 'How happy are Israel;  when they do the will of the Omnipresent no nation nor any language-speaking group has any power over them; but when they do not do the will of the Omnipresent he delivers them into the hands of a low people, and not only in the hands of a low people but into the power of the beasts of a low people'. Did not Nakdimon b. Gorion, however, practice charity? Surely it was taught: It was said of Nakdimon b. Gorion that, when he walked from his house to the house of study, woollen clothes were