Ketubot — Daf 109b

אבל הדיינין חותמים אע"פ שלא קראוהו:

עשאה סימן לאחר: אמר אביי לא שנו אלא לאחר אבל לעצמו לא איבד את זכותו

דאמר אי דלא עבדי ליה הכי לא הוה מזבין לה ניהלי מאי אית לך למימר איבעי לי למימסר מודעא חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה

ההוא דעשאה סימן לאחר ערער ושכיב ואוקים אפוטרופא אתא אפוטרופוס לקמיה דאביי א"ל עשאה סימן לאחר איבד את זכותו

אמר אי הוה אבוהון דיתמי קיים הוה טעין ואמר תלם אחד עשיתי לך א"ל שפיר קאמרת דאמר ר' יוחנן אם טען ואמר תלם אחד עשיתי לך נאמן זיל הב ליה מיהת תלם אחד

הוה עלה ריכבא דדיקלי אמר ליה אי הוה אבוהון דיתמי קיים הוה טעין ואמר חזרתי ולקחתי ממנו א"ל שפיר קאמרת דא"ר יוחנן אם טען ואמר חזרתי ולקחתיו ממנו נאמן אמר אביי האי מאן דמוקים אפוטרופא נוקים כי האי דידע לאפוכי בזכותא דיתמי:

מתני׳ מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו אדמון אומר ילך לו בקצרה וחכמים אומרים יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר:

גמ׳ מ"ט דרבנן שפיר קאמר אדמון אמר רב יהודה אמר רב כגון שהקיפוה ארבעה בני אדם מארבע רוחותיה אי הכי מאי טעמא דאדמון

אמר רבא בארבעה דאתו מכח ארבעה וארבעה דאתו מכח חד כולי עלמא לא פליגי דמצי מדחי ליה כי פליגי בחד דאתי מכח ארבעה

אדמון סבר מכל מקום דרכא אית לי גבך ורבנן סברי אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו

ההוא דאמר להו דיקלא לברת אזול יתמי פלוג לנכסי לא יהבו לה דיקלא סבר רב יוסף למימר היינו מתניתין

א"ל אביי מי דמי התם כל חד וחד מצי מדחי ליה הכא דיקלא גבייהו הוא מאי תקנתייהו ליתבו לה דיקלא וליהדרו וליפלגו מרישא:

ההוא דאמר להו דיקלא לברת שכיב ושביק תרי פלגי דדיקלא

יתיב רב אשי וקא קשיא ליה מי קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי דיקלא או לא אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי דיקלא:

but judges  may sign even though they have not read it. IF [THE SELLER] MADE IT A [BOUNDARY] MARK FOR ANOTHER PERSON. Abaye said: This was taught Only [where it was] FOR ANOTHER PERSON, but [if it was made a boundary mark] for himself  he does not lose his right; for he can say, 'Had I not done that  for him he would not have sold the field to me'. What [possible objection can] you have?  That he should have made a declaration [to that effect]? Your friend [it can be retorted] has a friend, and the friend of your friend has a friend. A certain man once made a field  a [boundary] mark for another person,  [and one of the witnesses,] having contested [its ownership,]  died, when a guardian was appointed [over his estate].  The guardian came to Abaye  who quoted to him: 'IF [THE SELLER] MADE IT A [BOUNDARY] MARK FOR ANOTHER PERSON [THE CONTESTANT] HAS LOST HIS RIGHT'. 'If the father of the orphans had been alive', the other retorted, 'could he not have pleaded, "l have conceded to him  only one furrow"?'  — 'You speak well', he said, 'for R. Johanan stated, If he submitted the plea, "l have conceded to you only one furrow", he is believed'. 'Proceed at any rate [Abaye later  told the guardian] to give him one furrow'.  On that [furrow, however,] there was a nursery of palm trees, and [the guardian] said to him, 'Had the father of the orphans been alive, could he not have submitted the plea, "I have re-purchased it from him"?'  — 'You speak well', [Abaye] said to him, 'for R. Johanan ruled, If he submitted the plea, "I have re-purchased it from him" he is believed'.  Said Abaye: Anyone who appoints a guardian should appoint one like this man who understands how to turn [the scales]  in favour of orphans. MISHNAH. IF A MAN WENT TO A COUNTRY BEYOND THE SEA AND [IN HIS ABSENCE] THE PATH TO HIS FIELD WAS LOST,  ADMON RULED: LET HIM WALK [TO HIS FIELD]  BY THE SHORTEST WAY.  THE SAGES, HOWEVER, RULED: LET HIM EITHER PURCHASE A PATH FOR HIMSELF EVEN THOUGH IT [COST HIM] A HUNDRED MANEH OR FLY THROUGH THE AIR. GEMARA. What is the Rabbis'  reason? Does not Admon speak well?  — Rab Judah replied in the name of Rab: [The ruling  refers to a field], for instance, which [the fields of] four persons surrounded on its four sides.  If that be so, what can be Admon's reason?  — Raba explained: Where four persons  succeeded  [to the adjacent fields] by virtue of the rights of four [persons respectively]  or where four persons succeeded  [to them]  by virtue of one,  all agree that these may turn him away.  They  only differ where one person succeeded  [to all the surrounding fields] by virtue of four persons.  Admon is of the opinion that [the claimant can say to that person,] 'At all events  my path is in your territory'; and the Rabbis hold the opinion [that the defendant might retort,] 'If you will keep quiet, well and good,  but if not I will return the deeds to their respective original owners whom you will have no chance of calling to law'. A [dying man]  once instructed [those around him] that a palm tree shall be given to his daughters but the orphans proceeded to divide the estate and gave her no palm tree. R. Joseph [in considering the case] intended to lay down that it involved the very same principle as that of our Mishnah.  But Abaye said to him: Are [the two] alike? There,  each one can send [the claimant to the path] away;  but here, the palm tree is in their common possession.  What is their way out?  — They must give her a palm tree and divide [the estate] all over  again. A [dying man]  once instructed [those around him] that a palm tree shall be given to his daughter. When he died he left  two halves of a palm tree.  Sat R. Ashi [discussing the case] and grappled with this difficulty; Do people call two halves of palms trees a palm tree' or not? — Said R. Mordecai to R. Ashi, Thus said Abimi of Hagronia  in the name of Raba: People do call two halves of palm trees 'a palm tree'.