Gittin — Daf 30a

כי משוו ב"ד שליח בפניו או שלא בפניו הדר פשטה בין בפניו בין שלא בפניו שלחו מתם בין בפניו בין שלא בפניו:

ההוא דאמר אי לא אתינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא אתא ופסקיה מברא אמר להו חזו דאתאי חזו דאתאי אמר שמואל לא שמיה מתיא

ההוא דאמר להו אי לא פייסנא לה עד תלתין יומין ליהוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסא אמר רב יוסף מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא

איכא דאמרי אמר רב יוסף מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה הא פייסה ולא איפייסא

הא כמאן דאמר יש אונס בגיטין הא כמאן דאמר אין אונס בגיטין:

מתני׳ המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי או העשיר העני

מתו צריך ליטול רשות מן היורשים אם הלוון בפני ב"ד אינו צריך ליטול רשות מן היורשין:

גמ׳ ואף על גב דלא אתו לידיה

אמר רב במכרי כהונה ולויה ושמואל אמר במזכה להם ע"י אחרים עולא אמר הא מני ר' יוסי היא דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה

כולהו כרב לא אמרי במכרי לא קתני כשמואל לא קאמרי במזכה לא קתני כעולא נמי לא אמרי כיחידאה לא מוקמינן

ת"ר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין

ופוסק עמהן כשער הזול ואין בו משום רבית ואין שביעית משמטתו

ואם בא לחזור אינו חוזר נתייאשו הבעלים אין מפריש עליהם לפי שאין מפרישין על האבוד

אמר מר פוסק עמהם כשער הזול פשיטא הא קא משמע לן אף על פי שלא פסק כמי שפסק דמי

ואין בו משום רבית מאי טעמא כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי אין בו משום רבית

ואין שביעית משמטתו דלא קרינא ביה (דברים טו, ב) לא יגוש

ואם בא לחזור אינו חוזר אמר רב פפא לא שנו אלא בעל הבית בכהן אבל כהן בבעל הבית אם בא לחזור חוזר דתנן נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו:

נתייאשו הבעלים אין מפריש עליהן לפי שאין מפרישין על האבוד: פשיטא לא צריכא דאקון מהו דתימא אקנתא מילתא היא קמ"ל:

תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי בב"ד ומתו מפריש עליהן בחזקת אותו השבט ואת העני בבית דין ומת מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ר' אחי אומר בחזקת עניי עולם

מאי בינייהו

When the Beth din appoint an agent, do they do so in the presence of the original agent or not in his presence? He himself decided the matter [saying]: They can do so either in his presence or not. [A message] was sent from there [Eretz Yisrael]: [They may do so] either in his presence or not in his presence. A certain man once said: This shall be a Get if I do not come within thirty days. He did come, but could not get across the river, so he cried out, 'See, I have come, see, I have come.' Samuel said: This is no 'coming'. A certain man said to the Beth din, If I do not make it up with her in thirty days, it will be a Get. He went and tried to make up with her, but she would not be reconciled. Said R. Joseph: Has he offered her a bag  of gold coins and yet not been able to appease her?  According to another version, R. Joseph said: Must he offer her a bag of gold coins? He has done his best to make it up with her, but she would not be reconciled. [The latter version] fits in with the view that in the matter of a Get allowance is made for circumstances over which one has no control,  and the [former] with the view that no such allowance is made. MISHNAH. IF A MAN LENDS MONEY TO A PRIEST OR A LEVITE OR A POOR MAN ON CONDITION THAT HE CAN RECOUP HIMSELF FROM THEIR DUES,  HE MAY DO SO, IN THE PRESUMPTION THAT THEY ARE STILL ALIVE, AND HE DOES NOT TAKE INTO ACCOUNT THE CHANCE THAT THE PRIEST OR THE LEVITE MAY HAVE DIED OR THE POOR MAN MAY HAVE BECOME RICH. IF [HE KNOWS THAT] THEY HAVE DIED, HE MUST OBTAIN THE PERMISSION OF THE HEIRS. IF HE MADE THE LOAN IN THE PRESENCE OF THE BETH DIN, HE NEED NOT OBTAIN PERMISSION FROM THE HEIRS. GEMARA. [Can he do this] even if the dues have not come into the hands [of those who are entitled to them]?  — Rab said: [The Mishnah speaks of] priests and Levites with whom he is familiar.  Samuel says: He conveys possession to them through a third party.  'Ulla said: This ruling is based on the view of R. Jose, who said that [in many places] possession is reckoned to have been acquired though strictly speaking it has not been acquired.  [The reason why] all [the authorities] do not concur with Rab is because the Mishnah does not mention [the man's] acquaintance. [The reason why] all do not concur with Samuel is because the Mishnah does not mention transferring possession. [The reason why] all do not concur with 'Ulla is because we do not base a ruling on the opinion of an individual [Rabbi]. Our Rabbis have taught: 'If a man lends money to a priest or a Levite or a poor man, on condition that he may recoup himself from their dues, he may do so in the presumption that they are still alive. He may stipulate with them to get the benefit of a lower market price,  and this is not reckoned as taking interest. The seventh year does not release it. If he desires to retract, he is not permitted to do so. If he gave up all hope of recovering  [but afterwards found that he could recover],  he does not appropriate any dues [in payment of the debt]. because dues are not set aside from that which has been given up as lost.' The Master says: 'He may stipulate to get the benefit of a lower market price.' Surely this is self-evident?  — He informs us that even though he did not stipulate this expressly, he is reckoned as having done so. 'This is not reckoned as interest': why so? — Since when he has nothing he does not give, when he has something [and gives less]  this is not counted as interest. 'The seventh year does not release it': because we do not apply here the verse, he shall not press. 'If he desires to retract, he is not permitted': R. Papa said: This rule applies only to the owner vis-a-vis the priest, but if the priest wants to retract, he may, as we have learnt:  If he [the purchaser] has given him [the seller] money but has not yet pulled into his possession the produce, he can retract. 'If the owner has given up all hope of recovering he does not appropriate any dues, because dues are not set aside from that which has been given up as lost': Is not this obvious? — It required to be stated for the case where the corn was in stalk [before it was blighted]. You might think that in that case the corn is counted as something [of value].  Now I know [that this is not so]. It has been taught: R. Eleazar b. Jacob says: If a man lends a priest or a Levite money in the presence of the Beth din and they die [before repaying], he sets aside dues for them as belonging to the whole tribe [and recovers therefrom].  [If he lent] to a poor man before the Beth din and he died, he sets aside dues for him as belonging to the poor of Israel [and recovers therefrom]. R. Ahi said: As belonging to all the poor.  What is the practical difference between them?