Berakhot — Daf 60a

מכלל דכי קנה וחזר וקנה דברי הכל אין צריך לברך

וא"ד אמר רב הונא לא שנו אלא שלא קנה וחזר וקנה אבל קנה וחזר וקנה אין צריך לברך ור' יוחנן אמר אפילו קנה וחזר וקנה צריך לברך מכלל דכי יש לו וקנה דברי הכל צריך לברך

מיתיבי בנה בית חדש ואין לו כיוצא בו קנה כלים חדשים ואין לו כיוצא בהם צריך לברך יש לו כיוצא בהם אין צריך לברך דברי ר"מ ר' יהודה אומר בין כך ובין כך צריך לברך

בשלמא ללישנא קמא רב הונא כר"מ ורבי יוחנן כרבי יהודה אלא ללישנא בתרא בשלמא רב הונא כרבי יהודה אלא רבי יוחנן דאמר כמאן לא כר"מ ולא כרבי יהודה

אמר לך רבי יוחנן הוא הדין דלרבי יהודה קנה וחזר וקנה נמי צריך לברך והא דקא מיפלגי ביש לו וקנה להודיעך כחו דר"מ דאפי' קנה ויש לו אין צריך לברך וכל שכן קנה וחזר וקנה דאין צריך לברך

וליפלגו בקנה וחזר וקנה דאין צריך לברך להודיעך כחו דר' יהודה כח דהתירא עדיף ליה:

מברך על הרעה כו':

היכי דמי כגון דשקל בדקא בארעיה אף על גב דטבא היא לדידיה דמסקא ארעא שירטון ושבחא השתא מיהא רעה היא:

ועל הטובה כו':

היכי דמי כגון דאשכח מציאה אף על גב דרעה היא לדידיה דאי שמע בה מלכא שקיל לה מיניה השתא מיהא טובה היא:

היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו' הרי זו תפלת שוא:

ולא מהני רחמי מתיב רב יוסף (בראשית ל, כא) ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאי ואחר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנא' ותקרא את שמה דינה אין מזכירין מעשה נסים

ואיבעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה כדתניא שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש רחמים שלא יהא סנדל משלשה חדשים ועד ששה יבקש רחמים שלא יהא נפל מששה ועד תשעה יבקש רחמים שיצא בשלום

ומי מהני רחמי והא"ר יצחק בריה דרב אמי איש מזריע תחלה יולדת נקבה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר שנאמר (ויקרא יב, ב) אשה כי תזריע וילדה זכר הכא במאי עסקינן כגון שהזריעו שניהם בבת אחת:

היה בא בדרך:

ת"ר מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר אמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי ועליו הכתוב אומר (תהלים קיב, ז) משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' אמר רבא כל היכי דדרשת להאי קרא מרישיה לסיפיה מדריש מסיפיה לרישיה מדריש מרישיה לסיפיה מדריש משמועה רעה לא יירא מה טעם נכון לבו בטוח בה' מסיפיה לרישיה מדריש נכון לבו בטוח בה' משמועה רעה לא יירא

ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון חזייה דקא מפחיד אמר ליה חטאה את דכתיב (ישעיהו לג, יד) פחדו בציון חטאים אמר ליה והכתיב (משלי כח, יד) אשרי אדם מפחד תמיד אמר ליה ההוא בדברי תורה כתיב

יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא אתנח אמר ליה יסורים בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב (איוב ג, כה) כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבא לי והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בדברי תורה כתיב:

הנכנס לכרך:

תנו רבנן בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לכרך זה לשלום נכנס אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לכרך זה לשלום בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום יצא אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כך תוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך

אמר רב מתנא ל"ש אלא בכרך שאין דנין והורגין בו אבל בכרך שדנין והורגין בו לית לן בה

א"ד אמר רב מתנא אפילו בכרך שדנין והורגין בו זימנין דלא מתרמי ליה אינש דיליף ליה זכותא

ת"ר הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתצילני מזה ומכיוצא בו ואל יארע בי דבר קלקלה ועון ואם יארע בי דבר קלקלה ועון תהא מיתתי כפרה לכל עונותי

אמר אביי לא לימא אינש הכי דלא לפתח פומיה לשטן דאמר ר"ל וכן תנא משמיה דר' יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן

אמר רב יוסף מאי קראה דכתיב (ישעיהו א, ט) כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו מאי אהדר להו נביא שמעו דבר יי' קציני סדום וגו'

כי נפיק מאי אומר א"ר אחא מודה אני לפניך יי' אלהי שהצלתני מן האור

ר' אבהו על לבי בני אפחית בי בני מתותיה אתרחיש ליה ניסא קם על עמודא שזיב מאה וחד גברי בחד אבריה אמר היינו דר' אחא

דאמר רב אחא הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו

אמר אביי לא לימא אינש הכי דתני דבי רבי ישמעאל (שמות כא, יט) ורפא ירפא מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות

כי קאי מאי אומר אמר רב אחא ברוך רופא חנם

We infer from this that if one bought things, and then bought some more, all agree that he need not say a blessing.  Some say: R. Huna said, This rule applies only where he does not buy again after already buying; but if he buys again after already buying, he need not say the blessing. R. Johanan, however, says: Even if he buys again after already buying, he must make a blessing. We infer from this that if he buys a kind of thing which he has already,  all agree that he has to say a blessing. An objection was raised: If one builds a new house, not having one like it already, he must say a blessing. If he already has any like them, he need not say a blessing. So R. Meir. R. Judah says: In either case he must make a blessing. Now this accords well with the first version, R. Huna following R. Meir and R. Johanan following R. Judah. But if we take the second version, it is true that R. Huna follows R. Judah, but whom does R. Johanan follow? It is neither R. Meir nor R. Judah!  — R. Johanan can reply: The truth is that according to R. Judah also If one buys again after already buying, he must make a blessing, and the reason why they join issue over the case of his buying something of a kind which he has already is to show you how far R. Meir is prepared to go, since he says that even if he buys something of a kind which he already has, he need not make a blessing, and all the more so if he buys again after already buying, he need not make a blessing. But should they rather not join issue over the case of buying again after already buying, where there is no need to say a blessing,  to show how far he [R. Judah] is prepared to go?  — He prefers that the stronger instance should be a case of permission. OVER EVIL A BLESSING IS SAID etc. How is this to be understood? — For instance, if a freshet flooded his land. Although it is [eventually] a good thing for him, because his land is covered with alluvium and becomes more fertile, nevertheless for the time being it is evil. AND OVER GOOD etc. How can we understand this? — If for instance he found something valuable. Although this may [eventually] be bad for him, because if the king hears of it he will take it from him, nevertheless for the time being it is good. IF A MAN'S WIFE IS PREGNANT AND HE SAYS, MAY [GOD] GRANT THAT MY WIFE BEAR etc. THIS IS A VAIN PRAYER. Are prayers then [in such circumstances] of no avail? R. Joseph cited the following in objection: And afterwards she bore a daughter and called her name Dinah.  What is meant by 'afterwards'? Rab said: After Leah had passed judgment on herself, saying, 'Twelve tribes are destined to issue from Jacob. Six have issued from me and four from the handmaids, making ten. If this child will be a male, my sister Rachel will not be equal to one of the handmaids'. Forthwith the child was turned to a girl, as it says, And she called her name Dinah!  — We cannot cite a miraculous event [in refutation of the Mishnah]. Alternatively I may reply that the incident of Leah occurred within forty days [after conception], according to what has been taught: Within the first three days a man should pray that the seed should not putrefy; from the third to the fortieth day he should pray that the child should be a male; from the fortieth day to three months he should pray that it should not be a sandal;  from three months to six months he should pray that it should not be still-born; from six months to nine months he should pray for a safe delivery. But does such a prayer  avail? Has not R. Isaac the son of R. Ammi said: If the man first emits seed, the child will be a girl; if the woman first emits seed, the child will be a boy?  — With what case are we dealing here? If, for instance, they both emitted seed at the same time. IF HE WAS COMING FROM A JOURNEY. Our Rabbis taught: It once happened with Hillel the elder that he was coming from a journey, and he heard a great cry in the city, and he said: I am confident that this does not come from my house. Of him Scripture says: He shall not be afraid of evil tidings; his heart is steadfast, trusting in the Lord.  Raba said: Whenever you expound this verse you may make the second clause explain the first, or the first clause explain the second. 'You may make the second clause explain the first', thus: 'He will not fear evil tidings'. Why? Because 'his heart is steadfast, trusting in the Lord'. 'You may explain the second clause by the first', thus: 'His heart is steadfast trusting in the Lord'; therefore, 'he shall not be afraid of evil tidings'. A certain disciple was once following R. Ishmael son of R. Jose in the market place of Zion. The latter noticed that he looked afraid, and said to him: You are a sinner, because it is written: The sinners in Zion are afraid.  He replied: But it is written: Happy is the man that feareth alway?  — He replied: That verse refers to words of Torah.  R. Judah b. Nathan used to follow R. Hamnuna. Once he sighed, and the other said to him: This man wants to bring suffering on himself, since it is written; For the thing which I did fear is come upon me, and that which I was afraid of hath overtaken me.  But [he replied] it is written: 'Happy is the man who feareth alway'? — He replied: That is written in connection with words of Torah. ONE WHO GOES THROUGH A CAPITAL CITY. Our Rabbis taught: What does he say on entering? 'May it be Thy will O Lord, my God, to bring me into this city in peace'. When he is inside he says: 'I give thanks to Thee, O Lord, my God, that Thou hast brought me into this city in peace'. When he is about to leave he says: 'May it be Thy will, O Lord, my God, and God of my fathers, to bring me out of this city in peace'. When he is outside he says: 'I give thanks to Thee, O Lord, my God, that Thou hast brought me out of this city in peace, and as Thou hast brought me out in peace, so mayest Thou guide me in peace and support me in peace and make me proceed in peace and deliver me from the hands of all enemies and liers-in-wait by the way'. R. Mattena said: This applies only to a city where criminals are not tried and sentenced:  but in a city where criminals are tried and sentenced, this is unnecessary. Some report: R. Mattena said: Even in a city where criminals are tried and sentenced, for sometimes he may happen not to find a man who can plead in his defence. Our Rabbis taught: On entering a bath-house one should say: 'May it be Thy will O Lord, my God, to deliver me from this and from the like of this, and let no humiliation or iniquity befall me; and if I do fall into any perversity or iniquity, may my death be an atonement for all my iniquities'. Abaye said: A man should not speak thus, so as not to open his mouth for the Satan.  For Resh Lakish said-and so it was taught in the name of R. Jose: A man should never open his mouth for the Satan. R. Joseph said: What text proves this? Because it is written, We should have been as Sodom, we should have been like unto Gomorrah.  What did the prophet answer them? Hear the word of the Lord, ye rulers of Sodom, etc.  On leaving the bath-house what does he say? R. Aha said: 'I give thanks unto Thee, O Lord, my God, that Thou hast delivered me from the fire'. R. Abbahu once went into the bathhouse and the floor of the bath-house gave way beneath him, and a miracle was wrought for him, and he stood on a pillar and rescued a hundred and one men with one arm. He said: This is what R. Aha meant. On  going in to be cupped one should say: 'May it be Thy will, O Lord, my God, that this operation may be a cure for me, and mayest Thou heal me, for Thou art a faithful healing God, and Thy healing is sure, since men have no power to heal, but this is a habit with them'.  Abaye said: A man should not speak thus, since it was taught in the school of R. Ishmael: [It is written], He shall cause him to be thoroughly healed.  From this we learn that permission has been given to the physician to heal. When he gets up [after cupping] what does he say? — R. Aha said: Blessed be He who heals without payment.