Berakhot — Daf 54b

עבדי להון נקירותא וטשו בהון אמרי כי חלפי ישראל הכא נקטלינון ולא הוו ידעי דארון הוה מסגי קמייהו דישראל והוה ממיך להו טורי מקמייהו כיון דאתא ארון אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון ונחת דמייהו לנחלי ארנון כי אתו את והב חזו דמא דקא נפיק מביני טורי אתו ואמרי להו לישראל ואמרו שירה היינו דכתיב (במדבר כא, טו) ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב.

אבני אלגביש מאי אבני אלגביש

תנא אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש עמדו על גב איש זה משה דכתיב (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאד וכתיב (שמות ט, לג) ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה ירדו על גב איש זה יהושע דכתיב (במדבר כז, יח) קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וכתיב (יהושע י, יא) ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות.

אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה ונחית בצואריה

הוה בעי למשלפה משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה והיינו דכתיב (תהלים ג, ח) שני רשעים שברת וכדר' שמעון בן לקיש דא"ר שמעון בן לקיש מאי דכתיב שני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבת

משה כמה הוה עשר אמות שקיל נרגא בר עשר אמין שוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה.

ואבן שישב עליה משה דכתיב (שמות יז, יב) וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה.

ואשתו של לוט שנאמר (בראשית יט, כו) ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח וחומת יריחו שנבלעה דכתיב (יהושע ו, כ) ותפול החומה תחתיה

בשלמא כולהו ניסא אלא אשתו של לוט פורענותא הוא דאמר ברוך דיין האמת

והא הודאה ושבח קתני תני על לוט ועל אשתו מברכים שתים על אשתו אומר ברוך דיין האמת ועל לוט אומר ברוך זוכר את הצדיקים א"ר יוחנן אפילו בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הצדיקים שנאמר (בראשית יט, כט) ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו':

וחומת יריחו שנבלעה: וחומת יריחו נבלעה והא נפלה שנאמר (יהושע ו, כ) ויהי כשמע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפל החומה תחתיה כיון דפותיה ורומה כי הדדי נינהו משום הכי אבלעה בלועי

אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא

יורדי הים מנלן דכתיב (תהלים קז, כג) יורדי הים באניות וגו' המה ראו מעשי ה' ואומר ויעמד רוח סערה יעלו שמים ירדו תהומות ואומר יחוגו וינועו כשכור ואומר ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם ואומר יקם סערה לדממה ואומר וישמחו כי ישתוקו ואומר יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם

הולכי מדברות מנלן דכתיב תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו ויצעקו אל ה' וידריכם בדרך ישרה יודו לה' חסדו

מי שחלה ונתרפא דכתיב אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו כל אוכל תתעב נפשם וגו' ויזעקו אל ה' בצר להם וגו' ישלח דברו וירפאם וגו' יודו לה' חסדו

מי שהיה חבוש בבית האסורין מנלן דכתיב יושבי חשך וצלמות וגו' כי המרו אמרי אל וגו' ואומר ויכנע בעמל לבם וגו' ואומר ויזעקו אל ה' בצר להם ואומר יוציאם מחשך וצלמות וגו' ואומר יודו לה' חסדו

מאי מברך אמר רב יהודה ברוך גומל חסדים טובים אביי אמר וצריך לאודויי קמי עשרה דכתיב (תהלים קז, לב) וירוממוהו בקהל עם וגו' מר זוטרא אמר ותרין מינייהו רבנן שנאמר (תהלים קז, לב) ובמושב זקנים יהללוהו

מתקיף לה רב אשי ואימא כולהו רבנן מי כתיב בקהל זקנים בקהל עם כתיב ואימא בי עשרה שאר עמא ותרי רבנן קשיא

רב יהודה חלש ואתפח על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא אמר להו פטרתון יתי מלאודויי

והא אמר אביי בעי אודויי באפי עשרה דהוו בי עשרה והא איהו לא קא מודה לא צריך דעני בתרייהו אמן:

אמר רב יהודה שלשה צריכין שימור ואלו הן חולה חתן וכלה במתניתא תנא חולה חיה חתן וכלה ויש אומרים אף אבל ויש אומרים אף תלמידי חכמים בלילה:

ואמר רב יהודה שלשה דברים [המאריך בהן] מאריכין ימיו ושנותיו של אדם המאריך בתפלתו והמאריך על שלחנו והמאריך בבית הכסא

והמאריך בתפלתו מעליותא היא והאמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן

and made cavities [in the rocks] and hid in them, saying, When Israel pass by here we will kill them. They did not know, however, that the Ark Was advancing in front of Israel and levelling the hills before them. When the Ark arrived there, the mountains closed together and killed them, and their blood flowed down to the streams of Arnon. When Eth and Heb came they saw the blood issuing from between the rocks  and they went and told the Israelites, who thereupon broke out into song. And so it is written, And he poured forth the streams  [from the mountain] which inclined toward the seat of Ar  and leaned upon the border of Moab. 'Hailstones [abne elgabish]'. What are 'abne elgabish'? A Tanna taught: Stones [abanim] which remained suspended for the sake of a man ['al gab ish] and came down for the sake of a man. 'They remained suspended for the sake of a man': this was Moses, of whom it is written, Now the man Moses was very meek,  and it is also written, And the soldiers and hail ceased, and the rain poured not upon the earth.  'They came down for the sake of a man': this was Joshua, of whom it is written, Take thee Joshua the son of Nun, a man in whom there is spirit,  and it is written, And it came to pass as they fled from before Israel, while they were at the descent of Beth-Horon, that the Lord cast down great stones. 'The stone which Og, king of Bashan wanted to throw at Israel'. This has been handed down by tradition. He said: How large is the camp of Israel? Three parasangs. I will go and uproot a mountain of the size of three parasangs and cast it upon them and kill them. He went and uprooted a mountain of the size of three parasangs and carried it on his head. But the Holy One, blessed be He, sent ants which bored a hole in it, so that it sank around his neck. He tried to pull it off, but his teeth projected on each side, and he could not pull it off. This is referred to in the text, Thou hast broken the teeth of the wicked,  as explained by R Simeon b. Lakish. For R. Simeon b. Lakish said: What is the meaning of the text, Thou hast broken the teeth of the wicked? Do not read, shibbarta [Thou hast broken], but shirbabta [Thou hast lengthened]. The height of Moses was ten cubits.  He took an axe ten cubits long, leapt ten cubits into the air, and struck him on his ankle and killed him. 'The stone on which Moses sat'. As it is written, But Moses' hands were heavy; and they took a stone and put it under hint and he sat thereon.  'Lot's wife'. As it says, But his wife looked back from behind him and she became a pillar of salt. 'And the wall of Jericho which sank into the ground'. As it is written, And the wall fell down flat. We understand [why this blessing should be said over] all the others, because they are miracles, but the transformation of Lot's wife was a punishment. One should say on seeing it, Blessed be the true Judge,  yet [the Baraitha] says: 'Thanksgiving and praise'? — Read: 'For Lot and his wife two blessings are said. For his wife we say, "Blessed be the true Judge", and for Lot we say, "Blessed be He who remembereth the righteous"'. R. Johanan said: Even in the hour of His anger the Holy One, blessed be He, remembers the righteous, as it says, And it came to pass when God destroyed the cities of the Plain, that God remembered Abraham and sent Lot out of the midst of the overthrow. 'And the wall of Jericho which sank [into the ground]'. But did the wall of Jericho sink [into the ground]? Surely it fell, as it says, And it came to pass when the people heard the sound of the horn, that the people shouted with a great shout and the wall fell down flat?  — Since its breadth and its height were equal, it must have sunk [into the ground]. Rab Judah said in the name of Rab: There are four [classes of people] who have to offer thanksgiving: those who have crossed the sea, those who have traversed the wilderness, one who has recovered from an illness, and a prisoner who has been set free. Whence do we know this of those who cross the sea? — Because it is written, They that go down to the sea in ships … these saw the works of the Lord … He raised the stormy wind … they mounted up to the heaven, they went down to the deeps … they reeled to and fro and staggered like a drunken man … they cried unto the Lord in their trouble, and He brought them out of their distresses. He made the storm a calm … then were they glad because they were quiet … Let them give thanks unto the Lord for His mercy, and for His wonderful works to the children of men.  Whence for those who traverse the desert? — Because it is written: They wandered in the wilderness in a desert way; they found no city of habitation … Then they cried unto the Lord … and He led them by a straight way … Let them give thanks unto the Lord for His mercy.  Whence for one who recovers from an illness? — Because it is written: Crazed because of the way of their transgressions and afflicted because of their iniquities, their soul abhorred all manner of food … They cried unto the Lord in their trouble. He sent His word unto them … Let them give thanks unto the Lord for His mercy.  Whence for a prisoner who was set free? — Because it is written: Such as sat in darkness and in the shadow of death … Because they rebelled against the words of God … Therefore He humbled their heart with travail … They cried unto the Lord in their trouble … He brought them out of darkness and the shadow of death … Let them give thanks unto the Lord for His mercy.  What blessing should he say? Rab Judah said: 'Blessed is He who bestows lovingkindnesses'. Abaye said: And he must utter his thanksgiving in the presence of ten, as it is written: Let them exalt Him in the assembly of the people.  Mar Zutra said: And two of them must be rabbis, as it says, And praise Him in the seat of the elders.  R. Ashi demurred to this: You might as well say [he remarked], that all should be rabbis! — Is it written, 'In the assembly of elders'? It is written, 'In the assembly of the people'! — Let us say then, in the presence of ten ordinary people and two rabbis [in addition]? — This is a difficulty. Rab Judah was ill and recovered. R. Hanna of Bagdad and other rabbis went to visit him. They said to him: 'Blessed be the All Merciful who has given you back to us and has not given you to the dust'. He said to them: 'You have absolved me from the obligation of giving thanks'. But has not Abaye said that he must utter his thanksgiving in the presence of ten! — There were ten present. But he did not utter the thanksgiving? — There was no need, as he answered after them, Amen. Rab Judah said: Three persons require guarding,  namely, a sick person, a bridegroom, and a bride. In a Baraitha it was taught: A sick person, a midwife, a bridegroom and a bride; some add, a mourner, and some add further, scholars at night-time. Rab Judah said further: There are three things the drawing out of which prolongs a man's days and years; the drawing out of prayer, the drawing out of a meal, and the drawing out of [easing in] a privy. But is the drawing out of prayer a merit? Has not R. Hiyya b. Abba said in the name of R. Johanan: