Berakhot — Daf 47a

ולא בידים מזוהמות

רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא אמר ליה ניזיל מר אמר מדסליק האי מרבנן ממערבא גס ליה דעתיה כי מטא לפתחא דבי כנישתא אמר ליה ניעל מר אמר ליה ועד השתא לאו מר אנא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה

דאית בה מזוזה אין דלית בה מזוזה לא אלא מעתה בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה הכי נמי דאין מכבדין אלא אימא בפתח הראוי למזוזה

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע יתיב רב ספרא וקאמר לטעום איתמר

למאי נפקא מינה שחייב אדם לומר בלשון רבו

ת"ר שנים ממתינין זה לזה בקערה שלשה אין ממתינין הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו הרשות בידו

רבה בר בר חנה הוה עסיק ליה לבריה בי רב שמואל בר רב קטינא קדים ויתיב וקמתני ליה לבריה אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי העונים רב חסדא אמר מפי רוב העונים

א"ל רמי בר חמא מ"ש רובא דאכתי לא כליא ברכה מיעוטא נמי לא כליא ברכה

א"ל שאני אומר כל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה:

ת"ר אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו

בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים חטופה יתחטפו ימיו קטופה יתקטפו ימיו וכל המאריך באמן מאריכין לו ימיו ושנותיו

רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא אתא רב שימי בר חייא הוה קמסרהב ואכיל א"ל רב מה דעתך לאיצטרופי בהדן אנן אכילנא לן א"ל שמואל אלו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן

תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא על רב אחא אמרי אתא גברא רבא דמברך לן אמר להו מי סבריתו דגדול מברך עיקר שבסעודה מברך והלכתא גדול מברך אע"ג דאתא לבסוף:

אכל דמאי וכו': הא לא חזי ליה כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי ואמר רב הונא תנא ב"ש אומרים אין מאכילין את העניים ואת האכסניא דמאי:

מעשר ראשון שנטלה תרומתו: פשיטא לא צריכא אלא שהקדימו בשבלים והפריש ממנו תרומת מעשר ולא הפריש ממנו תרומה גדולה וכדר' אבהו דאמר ר' אבהו אמר ריש לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה שנאמר (במדבר יח, כו) והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר

אמר ליה רב פפא לאביי אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי אמר ליה עליך אמר קרא

or in the washing of the greasy hands [at the end of a meal]. Once Rabin and Abaye were on the road and the ass of Rabin got in front of Abaye, and he [Rabin] did not say to him, Will your honour proceed. Said Abaye: Since this student has come up from the West,  he has grown proud. When he arrived at the door of the synagogue, he said, Will your honour please enter. He said to him: Was I not 'Your honour', up to now? — He replied: Thus said R. Johanan: One gives precedence only in a doorway in which there is a mezuzah.  [You say] only where there is a mezuzah, but not where there is no mezuzah. If that is so, then in the case of a synagogue and Beth hamidrash also where there is no mezuzah we do not give precedence? What you must say is, in a doorway which is suitable for a mezuzah. R. Judah the son of R. Samuel b. Shilath said in the name of Rab: The guests may not eat anything until the one who breaks bread has tasted. R. Safra sat and stated: The statement was, 'May not taste'.  What difference does it make [in practice]? — [It teaches that] one must repeat the exact words of his teacher. Our Rabbis taught: Two wait for one another  before commencing on the dish,  but three need not wait.  The one who has broken bread stretches out his hand first, but if he wishes to show respect to his teacher or to anyone senior to himself, he may do so. Rabbah b. Bar Hanah made a marriage feast for his son in the house of R. Samuel son of R. Kattina, and he first sat down and taught his son: The one who acts as host  may not break the bread until the guests have finished responding, Amen. R. Hisda said: The bulk of the guests. Rama b. Hama said to him: Why should this be the case only with the majority? Presumably it is because the benediction had not yet been completed.  The same should apply also to a minority, for the benediction has not yet been completed? — He replied: What I say is that whoever [draws out] the response of Amen longer than necessary is in error. Our Rabbis taught: The Amen uttered in response should be neither hurried  nor curtailed  nor orphaned,  nor should one hurl the blessing, as it were, out of his mouth.  Ben 'Azzai says: If a man says an 'orphaned' Amen in response, his sons will be orphans; if a hurried Amen, his days will be snatched away; if a curtailed Amen, his days will be curtailed. But if one draws out the Amen, his days and years will be prolonged. Once Rab and Samuel were sitting at a meal and R. Shimi b. Hiyya joined them and ate very hurriedly.  Said Rab to him: What do you want? To join us? We have already finished. Said Samuel to him: If they were to bring me mushrooms, and pigeon to Abba,  would we not go on eating?  The disciples of Rab were once dining together when R. Aha entered. They said: A great man has come who can say grace for us. He said to them: Do you think that the greatest present says the grace? One who was there from the beginning must say grace! The law, however, is that the greatest says grace even though he comes in at the end. ONE WHO HAD EATEN DEMAI etc. But this is not a proper food for him?  — If he likes he can declare his possessions hefker  in which case he becomes a poor man, and it is suitable for him. For we have learnt: Demai may be given to the poor to ear and also to billeted soldiers.  And R. Huna said: A Tanna taught: Beth Shammai say that demai is not given to the poor and to billeted soldiers to eat. OR FIRST TITHE FROM WHICH TERUMAH HAS BEEN REMOVED. This is obvious! — This had to be stated, for the case in which the Levite came beforehand [and thus obtained the first tithe] in the ear and he separated the terumah of the tithe,  but not the great terumah.  And the rule stated follows R. Abbahu; for R. Abbahu said in the name of Resh Lakish: First tithe for which [the Levite] has come beforehand [and obtained] in the ear is not liable to great terumah, since it says, ye shall offer up an heave offering of it for the Lord, even a tenth part of the tithe.  I bid you offer a tithe from the tithe, not the great terumah plus the terumah of the tithe from the tithe. Said R. Papa to Abaye: If that is so, the same should be the case even if he anticipates it at the heap?  — He replied: It was in anticipation of your question that the text says,