Berakhot — Daf 36a

דכולהו שלקי

א"כ הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל ותנן זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה

הכא במאי עסקינן בחושש בגרונו דתניא החושש בגרונו לא יערענו בשמן תחלה בשבת אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע

פשיטא מהו דתימא כיון דלרפואה קא מכוין לא לבריך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי:

קמחא דחיטי רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ורב נחמן אמר שהכל נהיה בדברו

א"ל רבא לרב נחמן לא תפלוג עליה דרב יהודה דר' יוחנן ושמואל קיימי כוותיה דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ אלמא אע"ג דאשתני במלתיה קאי ה"נ אע"ג דאשתני במלתיה קאי

מי דמי התם לית ליה עלויא אחרינא הכא אית ליה עלויא אחרינא בפת

וכי אית ליה עלויא אחרינא לא מברכינן עליה בורא פרי האדמה אלא שהכל והא"ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל אקרא חייא וקמחא דשערי מברכינן עלייהו שהכל נהיה בדברו מאי לאו דחיטי בורא פרי האדמה

לא דחיטי נמי שהכל נהיה בדברו

ולשמעינן דחיטי וכ"ש דשערי

אי אשמעינן דחיטי הוה אמינא ה"מ דחיטי אבל דשערי לא לבריך עליה כלל קמ"ל

ומי גרע ממלח וזמית דתנן על המלח ועל הזמית אומר שהכל נהיה בדברו אצטריך סד"א מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה אבל קמחא דשערי הואיל וקשה לקוקיאני לא לבריך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי:

קורא רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו

רב יהודה אמר בורא פרי האדמה פירא הוא ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו הואיל וסופו להקשות

אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כוותך מסתברא דהא צנון סופו להקשות ומברכינן עליה בורא פרי האדמה ולא היא צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא

וכל היכא דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי לא מברכינן עליה והרי צלף דנטעי אינשי אדעתא דפרחא ותנן על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ

אמר רב נחמן בר יצחק צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא ואע"ג דקלסיה שמואל לרב יהודה הלכתא כותיה דשמואל:

אמר רב יהודה אמר רב צלף של ערלה בחוצה לארץ זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין למימרא דאביונות פירי וקפריסין לאו פירי ורמינהו על מיני נצפה על העלים ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ

הוא דאמר כר"ע דתנן רבי אליעזר אומר צלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין ר"ע אומר אין מתעשר אלא אביונות בלבד מפני שהוא פרי

ונימא הלכה כרבי עקיבא אי אמר הלכה כרבי עקיבא הוה אמינא אפי' בארץ קמ"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ אבל בארץ לא

ונימא הלכה כרבי עקיבא בחוצה לארץ דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אי אמר הכי הוה אמינא הנ"מ גבי מעשר אילן דבארץ גופא מדרבנן אבל גבי ערלה דבארץ מדאורייתא אימא בח"ל נמי נגזור קמ"ל

רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דקא זריק אביונות וקאכיל קפריסין א"ל מאי דעתך כר' עקיבא דמיקל ולעביד מר כב"ש דמקילי טפי דתנן צלף ב"ש אומרים כלאים בכרם וב"ה אומרים אין כלאים בכרם אלו ואלו מודים שחייב בערלה

הא גופא קשיא אמרת צלף ב"ש אומרים כלאים בכרם אלמא מין ירק הוא והדר תני אלו ואלו מודים שחייב בערלה אלמא מין אילן הוא

הא לא קשיא ב"ש ספוקי מספקא להו ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא מ"מ לב"ש הוה ליה ספק ערלה ותנן ספק ערלה בא"י אסור ובסוריא מותר ובח"ל יורד

all other boiled vegetables.) In that case the elaiogaron would be the main thing and the oil subsidiary, and we have learnt: This is the general rule: If with one article of food another is taken as accessory, a blessing is said over the main article, and this suffices for the accessory! — What case have we here in mind?  The case of a man with a sore throat, since it has been taught: If one has a sore throat, he should not ease it directly with oil on Sabbath,  but he should put plenty of oil into elaiogaron and swallow it.  This is obvious!  — You might think that since he intends it as a medicine he should not say any blessing over it. Therefore we are told that since he has some enjoyment from it he has to say a blessing. Over wheaten flour  Rab Judah says that the blessing is 'who createst the fruit of the ground' '  while R. Nahman says it is, 'By whose word all things exist'. Said Raba to R. Nahman: Do not join issue with Rab Judah, since R. Johanan and Samuel would concur with him. For Rab Judah said in the name of Samuel, and likewise R. Isaac said in the name of R. Johanan: Over olive oil the blessing said is 'that createst the fruit of the tree', which shows that although it has been transformed it is fundamentally the same. Here too, although it has been transformed, it is fundamentally the same. But are the two cases alike? In that case [of olive oil] the article does not admit of further improvement, in this case it does admit of further improvement, by being made into bread; and when it is still capable of further improvement we do not say over it the blessing 'that createst the fruit of the ground', but 'by whose word all things exist'! — But has not R. Zera said in the name of R. Mattena reporting Samuel: Over raw cabbage and barley-flour we say the blessing 'by whose word all things exist', and may we not infer from this that over wheat-flour we say 'who createst the fruit of the ground'? — No; over wheat-flour also we say 'by whose word all things exist'. Then let him state the rule for wheat-flour, and it will apply to barley-flour as a matter of course?  — If he had stated the rule as applying to wheat-flour, I might have said: That is the rule for wheat-flour, but over barley-flour we need say no blessing at all. Therefore we are told that this is not so. But is barley-flour of less account than salt or brine, of which we have learnt:  Over salt and brine one says 'by whose word all things exist'? — It was necessary [to lay down the rule for barley-flour]. You might argue that a man often puts a dash of salt or brine into his mouth [without harm], but barley-flour is harmful in creating tapeworms, and therefore we need say no blessing over it. We are therefore told that since one has some enjoyment from it he must say a blessing over it. Over the palm-heart,  Rab Judah says that the blessing is 'that createst the fruit of the ground', while Samuel says that it is 'by whose word all things exist'. Rab Judah says it is 'that createst the fruit of the ground', regarding it as fruit, whereas Samuel says that it is 'by whose word all things exist', since subsequently it grows hard. Said Samuel to Rab Judah: Shinnena!  Your opinion is the more probable, since radish eventually hardens and over it we say 'who createst the fruit of the ground'. This, however, is no proof; radishes are planted for the sake of the tuber,  but palms are not planted for the sake of the heart. But [is it the case that] wherever one thing is not planted for the sake of another [which it later becomes], we do not say the blessing [for that other]?  What of the caper-bush which is planted for the sake of the caper-blossom, and we have learnt: In regard to the various edible products of the caper-bush, over the leaves and the young shoots, 'that createst the fruit of the ground' is said, and over the berries and buds,  'that createst the fruit of the tree'! — R. Nahman b. Isaac replied: Caper-bushes are planted for the sake of the shoots, but palms are not planted for the sake of the heart. And although Samuel commended Rab Judah, the halachah is as laid down by Samuel. Rab Judah said in the name of Rab: In the case of an 'uncircumcised'  caper-bush outside of Palestine,  one throws away the berries and may eat the buds. This is to say that the berries are fruit but the buds are not fruit — A contradiction was pointed out [between this and the following]: In regard to the various edible articles produced by the caper-bush, over the leaves and the young shoots 'that createst the fruit of the ground' is said; over the buds and the berries 'that createst the fruit of the tree' is said! — [Rab Judah] followed R. Akiba, as we have learnt: R. Eliezer says: From the caper-bush tithe is given from the berries and buds. R. Akiba, however, says that the berries alone are tithed, because they are fruit.  Let him then say that the halachah is as laid down by R. Akiba? — Had he said that the halachah is as laid down by R. Akiba, I should have thought that this was so even in the Holy Land. He therefore informs us that if there is an authority who is more lenient in regard to [uncircumcised products in] the Holy Land, the halachah follows him in respect of [such products] outside of the Holy Land, but not in the Land itself. But let him then say that the halachah is as laid down by R. Akiba for outside the Holy Land, because if an authority is more lenient with regard to the Land, the halachah follows him in the case of outside the Land? — Had he said so, I should have argued that this applies to tithe of fruit which in the Holy Land itself was ordained only by the Rabbis,  but that in the case of 'orlah, the law for which is stated in the Torah, we should extend it to outside the Land. Therefore he tells us that we do not do so. Rabina once found Mar b. R. Ashi throwing away [uncircumcised] caper-berries and eating the buds. He said to him: What is your view? Do you agree with R. Akiba who is more lenient?  Then follow Beth Shammai, who are more lenient still, as we have learnt: With regard to the caper-bush, Beth Shammai say that it constitutes kil'ayim  in the vineyard, whereas Beth Hillel hold that it does not constitute kil'ayim in the vineyard, while both agree that it is subject to the law of 'orlah. Now this statement itself contains a contradiction. You first say that Beth Shammai hold that a caper-bush constitutes kil'ayim in a vineyard, which shows that it is a kind of vegetable,  and then you say that both agree that it is subject to the law of 'orlah, which shows that it is a kind of tree!  — This is no difficulty; Beth Shammai were in doubt [whether it was a fruit or a vegetable], and accepted the stringencies of both. In any case,  Beth Shammai regard it [the caper-bush] as a doubtful case of 'orlah, and we have learnt: Where there is a doubt if a thing is subject to 'orlah, in the Land of Israel, it is prohibited, but in Syria it is allowed; and outside of Palestine one may go down