Berakhot — Daf 22b

בקילעא דרב אושעיא אתו ושאלו לרב אסי אמר להו לא שנו אלא לחולה המרגיל אבל לחולה לאונסו פטור מכלום א"ר יוסף אצטמיד חצביה דרב נחמן

מכדי כולהו אמוראי ותנאי בדעזרא קמיפלגי ונחזי עזרא היכי תקן

אמר אביי עזרא תקן לבריא המרגיל מ' סאה ובריא לאונסו ט' קבין ואתו אמוראי ופליגי בחולה מר סבר חולה המרגיל כבריא המרגיל וחולה לאונסו כבריא לאונסו ומר סבר חולה המרגיל כבריא לאונסו וחולה לאונסו פטור מכלום

אמר רבא נהי דתקן עזרא טבילה נתינה מי תקן והאמר מר עזרא תקן טבילה לבעלי קריין אלא אמר רבא עזרא תקן טבילה לבריא המרגיל מ' סאה ואתו רבנן והתקינו לבריא לאונסו ט' קבין ואתו אמוראי וקא מיפלגי בחולה מר סבר חולה המרגיל כבריא המרגיל וחולה לאונסו כבריא לאונסו ומר סבר לבריא המרגיל מ' סאה וחולה המרגיל כבריא לאונסו ט' קבין אבל לחולה לאונסו פטור מכלום

אמר רבא הלכתא בריא המרגיל וחולה המרגיל ארבעים סאה ובריא לאונסו תשעה קבין אבל לחולה לאונסו פטור מכלום:

ת"ר בעל קרי שנתנו עליו ט' קבין מים טהור בד"א לעצמו אבל לאחרים ארבעים סאה ר' יהודה אומר מ' סאה מכל מקום

ר' יוחנן וריב"ל ור"א ור' יוסי בר' חנינא חד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא ארישא חד אמר הא דאמרת במה דברים אמורים לעצמו אבל לאחרים מ' סאה לא שנו אלא לחולה המרגיל אבל לחולה לאונסו ט' קבין וחד אמר כל לאחרים אפילו חולה לאונסו עד דאיכא מ' סאה

וחד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא אסיפא חד אמר הא דאמר רבי יהודה מ' סאה מכל מקום לא שנו אלא בקרקע אבל בכלים לא וחד אמר אפי' בכלים נמי

בשלמא למ"ד אפי' בכלים היינו דקתני ר' יהודה אומר מ' סאה מכל מקום אלא למ"ד בקרקע אין בכלים לא מכל מקום לאתויי מאי

לאתויי מים שאובין

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ורבא (ברבי) בר שמואל כריכו ריפתא בהדי הדדי א"ל רב פפא הבו לי לדידי לברוך דנפול עילואי ט' קבין אמר להו רבא (ברבי) [בר] שמואל תנינא במה דברים אמורים לעצמו אבל לאחרים מ' סאה אלא הבו לי לדידי לברוך דנפול עילואי ארבעים סאה אמר להו רב הונא הבו לי לדידי לברוך דליכא עילואי לא האי ולא האי

רב חמא טביל במעלי יומא דפסחא להוציא רבים ידי חובתן ולית הלכתא כוותיה:

מתני׳ היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר

ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא ולא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים וכמה ירחיק מהן ומן הצואה ד' אמות:

גמ׳ ת"ר היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי אינו מפסיק ועולה אלא מגמגם וקורא ר"מ אומר אין בעל קרי רשאי לקרות בתורה יותר מג' פסוקים

תניא אידך היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ד' אמות והתניא לצדדין ל"ק הא דאפשר הא דלא אפשר

היה מתפלל ומצא צואה במקומו אמר רבה אע"פ שחטא תפלתו תפלה מתקיף ליה רבא והא (משלי כא, כז) זבח רשעים תועבה אלא אמר רבא הואיל וחטא אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה:

ת"ר היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל להיכן חוזר רב חסדא ורב המנונא חד אמר חוזר לראש וחד אמר למקום שפסק

לימא בהא קמיפלגי

in the anteroom of R. Oshaia. They came and asked R. Assi, and he said to them, This rule was laid down only for a sick person whose emission is voluntary, but a sick person whose emission is involuntary requires nothing at all. Said R. Joseph: R. Nahman's ewer has been repaired again. Let us see! The dispute between all these Tannaim and Amoraim is as to the ordinance of Ezra. Let us see then what Ezra did ordain! Abaye said: Ezra ordained that a healthy man whose emission is voluntary must immerse in forty se'ahs, and a healthy man whose emission is involuntary must use nine kabs, and the Amoraim came and differed over the sick person.  One held that a sick person whose emission is voluntary is on the same footing as a healthy person whose emission is voluntary, and a sick person whose emission is involuntary as a healthy person whose emission is involuntary; while the other held that a sick person whose emission is voluntary is on the same footing as a healthy person whose emission is involuntary and a sick person whose emission is involuntary requires nothing at all. Raba said: Granted that Ezra ordained immersion, did he ordain throwing? Has not a master said: Ezra ordained immersion for persons who have had a seminal emission? Rather, said Raba, Ezra ordained for a healthy person whose emission is voluntary forty se'ahs, and the Rabbis [after Ezra] came and ordained for a healthy person whose emission is involuntary nine kabs. and the [Tannaim and]  Amoraim came and differed with regard to a sick person,  one holding that a sick person whose emission is voluntary is on the same footing as a healthy person whose emission is voluntary and a sick person whose emission is involuntary as a healthy person whose emission is involuntary, while the other held that a healthy person whose emission is voluntary requires forty se'ahs and a sick person whose emission is voluntary is on the same footing as a healthy person whose emission is involuntary and requires nine kabs, while a sick person whose emission is involuntary requires nothing at all. Raba said: The law is that a healthy person whose emission is voluntary and a sick person whose emission is voluntary require forty se'ahs, a healthy person whose emission is involuntary requires nine kabs, and a sick person whose emission is involuntary requires nothing at all. Our Rabbis taught: A ba'al keri over whom nine kabs of water have been thrown is clean. When is this the case? When it is for himself;  but when it is for others,  he requires forty se'ahs. R. Judah says: Forty se'ahs in all cases. R. Johanan and R. Joshua b. Levi and R. Eleazar and R. Jose son of R. Hanina [made pronouncements]. One of the first pair and one of the second pair dealt with the first clause of this statement. One said: This statement of yours, 'When is this the case? When it is for himself, but for others he requires forty se'ahs', was meant to apply only to a sick person whose emission is voluntary, but for a sick person whose emission is involuntary nine kabs are enough. The other said: Wherever it is for others, even if he is a sick person whose emission is involuntary, there must be forty se'ahs. One of the first pair and one of the second pair differed as to the second clause of the statement. One said: When R. Judah said that 'forty se'ahs are required in all cases', he was speaking only of water in the ground,  but not in vessels. The other said: Even in vessels. On the view of the one who says 'even in vessels', there is no difficulty, that is why R. Judah taught: 'Forty se'ahs in all cases'. But on the view of the one who says 'in the ground, yes, in vessels, no', what is added by the words 'in all cases'? — They add drawn water. R. Papa and R. Huna the son of R. Joshua and Raba b. Samuel were taking a meal together. Said R. Papa to them: Allow me to say the grace [on your behalf] because nine kabs of water have been thrown on me. Said Raba b. Samuel to them: We have learnt: When is this the case? When it is for himself; but if it is for others, forty se'ahs are required. Rather let me say the grace, since forty se'ahs have been thrown on me. Said R. Huna to them: Let me say the grace since I have had neither the one nor the other on me.  R. Hama bathed on the eve of Passover in order [that he might be qualified] to do duty on behalf of the public,  but the law is not as stated by him. MISHNAH. IF A MAN WAS STANDING SAYING THE TEFILLAH AND HE REMEMBERS THAT HE IS A BA'AL KERI, HE SHOULD NOT BREAK OFF BUT HE SHOULD SHORTEN [THE BENEDICTIONS].  IF HE WENT DOWN TO IMMERSE HIMSELF, IF HE IS ABLE TO COME UP AND COVER HIMSELF AND RECITE THE SHEMA' BEFORE THE RISING OF THE SUN, HE SHOULD GO UP AND COVER HIMSELF AND RECITE, BUT IF NOT HE SHOULD COVER HIMSELF WITH THE WATER AND RECITE. HE SHOULD, HOWEVER, NOT COVER HIMSELF EITHER WITH FOUL WATER  OR WITH WATER IN WHICH SOMETHING  HAS BEEN STEEPED UNTIL HE POURS FRESH WATER INTO IT. HOW FAR SHOULD HE REMOVE HIMSELF FROM IT  AND FROM EXCREMENT? FOUR CUBITS. GEMARA. Our Rabbis taught: If a man was standing saying the Tefillah and he remembered that he was a ba'al keri, he should not break off but shorten the benedictions. If a man was reading the Torah and remembered that he was a ba'al keri, he should not break off and leave it but should go on reading in a mumbling tone. R. Meir said: A ba'al keri is not permitted to read more than three verses in the Torah. Another [Baraitha] taught: If a man was standing saying the Tefillah and he saw excrement in front of him, he should go forward until he has it four cubits behind him. But it has been taught: He should move to the side? — There is no contradiction; one statement speaks of where it is possible for him [to go forward], the other of where it is not possible.  If he was praying and he discovered some excrement where he was standing, Rabbah says, even though he has sinned,  his prayer is a valid one. Raba demurred to this, citing the text, The sacrifice of the wicked is an abomination?  No, said Raba: Since he has sinned, although he said the Tefillah, his prayer is an abomination. Our Rabbis taught: If a man was standing saying the Tefillah and water drips over his knees, he should break off until the water stops and then resume his Tefillah. At what point should he resume? — R. Hisda and R. Hamnuna gave different replies. One said that he should go back to the beginning, the other said, to the place where he halted. May we say that the ground of their difference is this,