Berakhot — Daf 17a

בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ובין התלמידים העוסקים בתורתך בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה וכל העוסקין שלא לשמה יהי רצון שיהו עוסקין לשמה.

ר' אלכסנדרי בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתעמידנו בקרן אורה ואל תעמידנו בקרן חשכה ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו איכא דאמרי הא רב המנונא מצלי לה ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.

רבא בתר צלותיה אמר הכי אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי עפר אני בחיי ק"ו במיתתי הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אחטא עוד ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא ע"י יסורין וחלאים רעים והיינו וידוי דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי.

מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני.

ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה (קהלת ז, א) טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו.

מרגלא בפומיה דר"מ גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון ואני אהיה עמך בכל מקום.

מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.

מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה (משלי טו, א) מענה רך משיב חמה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק.

מרגלא בפומיה דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין שנאמר (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם לעושים לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא.

מרגלא בפומיה דרב [לא כעולם הזה העולם הבא] העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר (שמות כד, יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו:

גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנא' (ישעיהו לב, ט) נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי

א"ל רב לר' חייא נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן.

כי הוו מפטרי רבנן מבי ר' אמי ואמרי לה מבי ר' חנינא אמרי ליה הכי עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העולם הבא ותקותך לדור דורים לבך יהגה תבונה פיך ידבר חכמות ולשונך ירחיש רננות עפעפיך יישירו נגדך עיניך יאירו במאור תורה ופניך יזהירו כזוהר הרקיע שפתותיך יביעו דעת וכליותיך תעלוזנה מישרים ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין.

כי הוו מפטרי רבנן מבי רב חסדא ואמרי לה מבי ר' שמואל בר נחמני אמרו ליה הכי (תהלים קמד, יד) אלופינו מסובלים וגו'

אלופינו מסובלים רב ושמואל ואמרי לה רבי יוחנן ור' אלעזר חד אמר אלופינו בתורה ומסובלים במצות וחד אמר אלופינו בתורה ובמצות ומסובלים ביסורים

among the celestial family,  and among the earthly family,  and among the disciples who occupy themselves with Thy Torah whether for its own sake or for other motives; and may it please Thee that all who do so for other motives may come to study it for its own sake! R. Alexandri on concluding his prayer added the following: May it be Thy will, O Lord our God, to station us in an illumined corner and do not station us in a darkened corner, and let not our heart be sick nor our eyes darkened! According to some this was the prayer of R. Hamnuna, and R. Alexandri on concluding his prayer used to add the following: Sovereign of the Universe, it is known full well to Thee that our will is to perform Thy will, and what prevents us? The yeast in the dough  and the subjection to the foreign Powers. May it be Thy will to deliver us from their hand, so that we may return to perform the statutes of Thy will with a perfect heart! Raba on concluding his prayer added the following: My God, before I was formed I was not worthy [to be formed], and now that I have been formed I am as if I had not been formed. I am dust in my lifetime, all the more in my death. Behold I am before Thee like a vessel full of shame and confusion. May it be Thy will, O Lord my God, that I sin no more, and the sins I have committed before Thee wipe out in Thy great mercies, but not through evil chastisements and diseases! This was the confession of R. Hamnuna Zuti on the Day of Atonement. Mar the son of Rabina on concluding his prayer added the following: My God, keep my tongue from evil and my lips from speaking guile. May my soul be silent to them that curse me and may my soul be as the dust to all. Open Thou my heart in Thy law, and may my soul pursue Thy commandments, and deliver me from evil hap, from the evil impulse and from an evil woman and from all evils that threaten to come upon the world. As for all that design evil against me, speedily annul their counsel and frustrate their designs!  May the words of my mouth and the meditation of my heart be acceptable before Thee, O Lord, my rock and my redeemer! When R. Shesheth kept a fast, on concluding his prayer he added the following: Sovereign of the Universe, Thou knowest full well that in the time when the Temple was standing, if a man sinned he used to bring a sacrifice, and though all that was offered of it was its fat and blood, atonement was made for him therewith. Now I have kept a fast and my fat and blood have diminished. May it be Thy will to account my fat and blood which have been diminished as if I had offered them before Thee on the altar, and do Thou favour me. When R. Johanan finished the Book of Job,  he used to say the following: The end of man is to die, and the end of a beast is to be slaughtered, and all are doomed to die. Happy he who was brought up in the Torah and whose labour was in the Torah and who has given pleasure to his Creator and who grew up with a good name and departed the world with a good name; and of him Solomon said: A good name is better than precious oil, and the day of death than the day of one's birth. A favourite saying of R. Meir was: Study with all thy heart and with all thy soul to know My ways and to watch at the doors of My law. Keep My law in thy heart and let My fear be before thy eyes. Keep thy mouth from all sin and purify and sanctify thyself from all trespass and iniquity, and I will be with thee in every place. A favourite saying of the Rabbis of Jabneh was: I am God's creature and my fellow  is God's creature. My work is in the town and his work is in the country. I rise early for my work and he rises early for his work. Just as he does not presume to do my work, so I do not presume to do his work. Will you say, I do much  and he does little? We have learnt:  One may do much or one may do little; it is all one, provided he directs his heart to heaven. A favourite saying of Abaye was: A man should always be subtle in the fear of heaven.  A soft answer turneth away wrath,  and one should always strive to be on the best terms with his brethren and his relatives and with all men and even with the heathen in the street, in order that he may be beloved above and well-liked below and be acceptable to his fellow creatures. It was related of R. Johanan b. Zakkai that no man ever gave him greeting first, even a heathen in the street. A favourite saying of Raba was: The goal of wisdom is repentance and good deeds, so that a man should not study Torah and Mishnah and then despise  his father and mother and teacher and his superior in wisdom and rank, as it says, The fear of the Lord is the beginning of wisdom, a good understanding have all they that do thereafter.  It does not say, 'that do',  but 'that do thereafter', which implies, that do them for their own sake and not for other motives.  If one does them for other motives, it were better that he had not been created. A favourite saying of Rab was: [The future world is not like this world.]  In the future world there is no eating nor drinking nor propagation nor business nor jealousy nor hatred nor competition, but the righteous sit with their crowns on their heads feasting on the brightness of the divine presence, as it says, And they beheld God, and did eat and drink. [Our Rabbis taught]:  Greater is the promise made by the Holy One, blessed be He, to the women than to the men; for it says, Rise up, ye women that are at ease; ye confident daughters, give ear unto my speech.  Rab said to R. Hiyya: Whereby do women earn merit? By making their children go to the synagogue  to learn Scripture and their husbands to the Beth Hamidrash to learn Mishnah, and waiting for their husbands till they return from the Beth Hamidrash. When the Rabbis  took leave from the school of R. Ammi — some say, of R. Hanina — they said to him: May you see your requirements provided  in your lifetime, and may your latter end be for the future world and your hope for many generations; may your heart meditate understanding, your mouth speak wisdom and your tongue indite song; may your eyelids look straight before you,  may your eyes be enlightened by the light of the Torah and your face shine like the brightness of the firmament; may your lips utter knowledge, your reins rejoice in uprightness  and your steps run to hear the words of the Ancient of Days. When the Rabbis took leave from the school of R. Hisda — others Say, of R. Samuel b. Nahmani — they said to him: We are instructed, we are well laden  etc. 'We are instructed, we are well laden'. Rab and Samuel — according to others, R. Johanan and R. Eleazar — give different explanations of this. One Says: 'We are instructed' — in Torah, 'and well laden' — with precepts. The other says: 'We are instructed' — in Torah and precepts; 'we are well laden' — with chastisements.