Bava Metzia — Daf 74b

ימות הגשמים איכא בינייהו:

ופוסק עמו כשער הגבוה:

ההוא גברא דיהיב זוזי לנדוניא דבי חמוה לסוף זל נדוניא אתו לקמיה דרב פפא אמר ליה אי פסקת עמו כשער הגבוה שקיל כהשתא ואי לא שקיל כי מעיקרא

אמרו ליה רבנן לרב פפא ואי לא פסק שקיל כמעיקרא מעות נינהו ומעות לא קנו אמר להו אנא נמי לקבולי עליה מי שפרע קא אמינא אי פסק כשער הגבוה מוכר קא הדר ביה מקבל עליה מוכר מי שפרע אי לא פסק לוקח קא הדר ביה מקבל עליה לוקח מי שפרע

אמר ליה רבינא לרב פפא וממאי דרבנן היא דפליגי עליה דרבי שמעון דאמרי מעות לא קנו ואפילו הכי אי פסק כשער הגבוה שקיל כדהשתא אי לא פסק שקיל כדמעיקרא

דלמא ר' שמעון היא דאמר מעות קונות וכי פסק כשער הגבוה שקיל כי השתא אי לא פסק שקיל כמעיקרא משום דקני להו זוזי אבל לרבנן בין פסק בין לא פסק שקיל כי השתא דדעתיה דאיניש אתרעא זילא

אמר ליה אימור דאמר רבי שמעון בחד תרעא בתרי תרעי מי אמר דאי לא תימא הכי מי שפרע בלוקח לרבי שמעון לית ליה

וכי תימא הכי נמי והתניא מכל מקום כך הלכה אבל אמרו חכמים מי שפרע כו'

מאי מכל מקום לאו דלא שנא לוקח ולא שנא מוכר מקבל עליה מי שפרע אלא כי קאמר רבי שמעון בחד תרעא בתרי תרעי לא אמר

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ותיפוק ליה דשליח שוייה מעיקרא א"ל בתגרא דזבין ומזבין:

מתני׳ מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין לזרע אבל לא לאכול שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו חטין בחטין לזרע ביוקר והוזלו או בזול והוקרו נוטל מהן כשער הזול ולא מפני שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו:

גמ׳ תנו רבנן מלוה אדם את אריסיו חטים בחטים לזרע בד"א שלא ירד אבל ירד אסור מאי שנא תנא דידן דלא קא מפליג בין ירד ובין לא ירד ומאי שנא תנא ברא דקא מפליג בין ירד ובין לא ירד

אמר רבא ר' אידי אסברה ניהלי באתרא דתנא דידן אריסא יהיב ביזרא בין ירד ובין לא ירד כמה דלא יהיב ביזרא מצי מסליק ליה וכי קא נחית לבציר מהכי קא נחית

באתרא דתנא ברא מרי ארעא יהיב ביזרא אי לא ירד דמצי מסליק ליה כי קא נחית לבציר מהכי קא נחית אי ירד דלא מצי מסליק ליה אסור

תנו רבנן אומר אדם לחבירו

They differ with respect to winter. AND ONE MAY ALSO BARGAIN FOR THE LOWEST PRICE. A man once paid money [in advance] for his father-in-law's dowry,  [i.e., the trousseau comprised therein.] Subsequently the dowry fell in price.  So they came before R. Papa. Said he to him [the purchaser]: If you have contracted for the lowest price, you can take at present prices; if not, you must accept at the original price. But the Rabbis protested to R. Papa: Yet if he did not stipulate [thus], must he accept at previous prices? Surely it is only money [that has passed between them], and money gives no title! — He replied: I too spoke only with reference to submission to the curse. If he stipulated for the lowest price, and the vendor wishes to retract, the vendor must submit to the curse; if no stipulation has been made, and the purchaser wishes to retract, the purchaser must submit to the curse. Rabina said to R. Papa: Whence do you know that it [our Mishnah under discussion] accords even with the Rabbis who disagree with R. Simeon and maintain that money does not effect possession;  and yet even so, [only] if he stipulated for the lowest price does he receive at the present value, but if not, he must accept it at the previous price?  Perhaps it accords [only] with R. Simeon, who maintained that money effects possession,  so that, if he stipulated for the lowest price, he receives it at current values, but if not, he must accept it at previous prices, because his money has effected possession for him; whereas in the opinion of the Rabbis, whether he stipulated or not, he can take it at present prices, for a man's intention is for the lowest price?  — He replied: You must assume that R. Simeon ruled [that the purchaser is morally in possession after paying money] only if the price remained uniform; but did he rule thus when there were two prices?  For should you not admit this, does R. Simeon maintain that the provision of the curse never applies to the purchaser?  And should you rejoin, That indeed is so — surely it has been taught: At all events, such is [merely] the halachah; but the Sages said, He who punished etc.  What is meant by 'at all events'? Surely that it matters not whether the vendor or the purchaser [retracts], he must submit to the curse? Hence R. Simeon gave his ruling [that the vendee cannot legally cancel the sale] only if the price remained uniform, but if not there were two prices. R. Aha, the son of Raba, said to Raba: But does it not follow [that there is no curse in the case under discussion], since in the first place he [the father-in-law] had only appointed him [the son-in-law] as his agent?  — He replied: This refers to a merchant who buys and sells. MISHNAH. A MAN MAY LEND HIS TENANTS  GRAIN FOR [AN EQUAL QUANTITY OF] GRAIN [TO BE RETURNED] FOR SOWING PURPOSES, BUT NOT FOR FOOD. FOR RABBAN GAMALIEL USED TO LEND HIS FARMER-TENANTS GRAIN FOR GRAIN FOR SOWING; AND IF IT WAS DEAR AND BECAME CHEAP, OR CHEAP AND BECAME DEAR, HE WOULD ACCEPT [A RETURN] ONLY AT THE LOWER PRICE;  NOT BECAUSE THE HALACHAH IS SO, BUT BECAUSE RABBAN GAMALIEL DESIRED TO SUBMIT HIMSELF TO GREATER STRINGENCY. GEMARA. Our Rabbis taught: A MAN MAY LEND HIS TENANTS GRAIN FOR GRAIN FOR SOWING. That is only if he [the tenant] has not entered therein;  but if he has entered therein, it is forbidden. Why does our Tanna draw no distinction whether he has entered therein or not, whereas the Tanna of the Baraitha does?Raba replied: R. Idi explained the matter to me: In the locality of our Tanna the aris provided the seed, and whether he has yet entered therein or not, as long as he has not provided the seed he [the landlord] can make him quit;  hence, when he enters therein [and the owner provided the seed] it is [straightway] for a lower return.  But in the locality of the Tanna of the Baraitha the landowner provided the seed;  hence, if he [the aris] has not yet entered therein, so that he [the landlord] can make him quit, when he does enter, it is for a lower return; but if he has already  entered, so that he cannot force him to quit, it is forbidden. Our Rabbis taught: A man may propose to his neighbour,