Bava Metzia — Daf 6b

מסותא דהוו מנצו עלה בי תרי האי אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא קם חד מינייהו אקדשה פרשי מינה רב חנניה ורב אושעיא וכולהו רבנן וא"ל רב אושעיא לרבה כי אזלת קמיה דרב חסדא לכפרי בעי מיניה

כי אתא לסורא א"ל רב המנונא מתני׳ היא ספק בכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה בין טהורים בין טמאים המוציא מחבירו עליו הראיה ותני עלה אסורים בגיזה ובעבודה

והא הכא דאמר תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו דקתני המע"ה וכי לא תקפו אסורין בגיזה ובעבודה

אמר ליה רבה קדושת בכור קאמרת לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין אותו מידו ואפילו הכי אסורים בגיזה ובעבודה דקדושה הבאה מאליה שאני

אמר ליה רב חנניה לרבה תניא דמסייע לך הספיקות נכנסין לדיר להתעשר

ואי ס"ד תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו אמאי נכנסין לדיר נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן

אמר ליה אביי אי משום הא לא תסייעיה למר הכא במאי עסקינן כגון דלית ליה אלא תשעה והוא דמה נפשך אי בר חיובא הוא שפיר קא מעשר אי לאו בר חיובא הוא תשעה לאו בר עשורי נינהו

הדר אמר אביי לאו מילתא היא דאמרי דספיקא לאו בר עשורי היא דתנן קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין

ואי ס"ד ספיקא בעי עשורי לעשר ממה נפשך דאי בר חיובא הוא שפיר מעשר ואי לאו בר חיובא הוא נפטר במנין הראוי

דאמר רבא מנין הראוי פוטר

a bath-house, about which two people had a dispute. One said, 'It is mine', and the other said 'It is mine'; then one of them rose up and dedicated it [to the Temple],  [in consequence of which] R. Hananiah and R. Oshaia and the rest of the Rabbis kept away from it. R. Oshaia then said to Rabbah: When you go to Kafri  to see R. Hisda ask him [for his opinion on this matter]. When [Rabbah] came to Sura [on his way to Kafri]  R. Hamnuna said to him: This is [made clear in] a Mishnah:  [As regards] doubtful first-born,  whether a human first-born or an animal first-born, [and, as regards the latter,] whether of clean or unclean  animals, [the principle holds good that] the claimant must bring evidence [to substantiate his claim].  And in regard to this a Baraitha teaches: [Such animals] must not be shorn nor worked.  Now, it is obviously assumed here that if a priest seizes the firstling we do not take it away from him, for it is laid down that [we must apply the principle that] the claimant must bring evidence [to substantiate his claim];  and [thus] if the priest has not seized it, [the Baraitha teaches] that it must not be shorn or worked.  But Rabbah answered him: You speak of the sanctity of a firstling — [this proves nothing]. I could well maintain that even if the priest has seized it we take it away from him, and still it would be forbidden to shear or to work [this animal], because the sanctity that comes of itself is different. R. Hananiah said to Rabbah: There is [a Baraitha]  taught supporting your view:  The [sheep with which the] doubtful [firstlings of asses have been redeemed] enter the stall to be tithed.  Now, if the view were held that when the priest has seized [a doubtful firstling] we do not take it away from him, why [does the Baraitha teach that sheep with which doubtful firstlings of asses have been redeemed] enter the stall [to be tithed]? Would not the result be that this [Israelite, who owns the stall] would relieve himself of his liability [involved in the tithe] with the property of the priest, [who has a claim on it]?  — Abaye answered him: There is really nothing in that [Baraitha] to support the Master [Rabbah], For it deals with a case where [the Israelite] has only nine sheep, and this [makes the tenth], so that in any case [the Israelite is justified]: if he is obliged [to tithe the sheep] he has tithed them rightly,  but if he is not obliged [to tithe them because the tenth sheep is not really his], then [he has had no advantage, as he only owned nine sheep, and] nine are not subject to tithe. Later Abaye said: My objection is really groundless.  For in [a case where the liability of an animal to be tithed is in] doubt, tithing does not take place,  as we have learnt: If one of the sheep which were being counted [for the purpose of tithing] jumped back into the stall, the whole flock is free [from tithing].  Now, if the view were held that doubtful cases are subject to tithe,  [the owner] ought to tithe [the remaining sheep] in any case: if he is obliged [to tithe them]  he will have tithed them rightly,  but if he is not obliged to tithe them, those already counted will be free because they were properly numbered,  for Raba said: Proper numbering frees [the sheep from being tithed].