Bava Metzia — Daf 34b

וחזר ואמר איני משלם מאי מי אמרינן מהדר קא הדר ביה או דלמא במלתיה קאי ודחויי הוא דקא מדחי ליה

אמר הריני משלם ומת ואמרו בניו אין אנו משלמין מאי מי אמרינן מהדר קא הדרי בהו או דלמא במלתא דאבוהון קיימי ודחויי הוא דקא מדחו ליה

שלמו בנים מאי מצי אמר להו כי אקנאי כפילא לאבוכון דעבד לי נייח נפשאי לדידכו לא או דלמא לא שנא

שילם לבנים מאי מצו אמרי ליה כי אקני לך אבונא כפילא דעבדת ליה נייח נפשיה אבל אנן לדידן לא או דלמא לא שנא שלמו בנים לבנים מאי

שילם מחצה מאי שאל שתי פרות ושילם אחת מהן מאי שאל מן השותפין ושילם לאחד מהן מאי שותפין ששאלו ושילם אחד מהן מאי שאל מן האשה ושילם לבעלה מאי אשה ששאלה ושילם בעלה מאי תיקו

אמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו מאי טעמא חיישינן שמא עיניו נתן בה

מיתיבי המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון ואמר לו סלע הלויתיך עליו שקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו סלע היה שוה פטור

סלע הלויתיך עליו שקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו שלשה דינרים היה שוה חייב

סלע הלויתני עליו ב' היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו סלע היה שוה פטור

סלע הלויתני עליו שנים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו ה' דינרים היה שוה חייב

מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון

אהייא אילימא אסיפא ותיפוק ליה דשבועה גבי מלוה היא דהא קא מודי מקצת הטענה אלא אמר שמואל ארישא

מאי ארישא אסיפא דרישא סלע הלויתיך עליו שקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו שלשה דינרין היה שוה חייב דשבועה גבי לוה הוא ואמור רבנן לשתבע מלוה שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון

ואם

and then declared, 'I will not pay': do we say, he has retracted; or perhaps, he intended keeping his word, and was merely repulsing him [the bailor]?  [Again,] if he declared, 'I will pay,' and died, whilst his sons declared, 'We will not pay,' what then? Do we say, they have retracted: or perhaps, they are keeping to their father's word, but merely repulsed him? [Again,] what if the sons did pay? Can he [the bailor] say to them, 'I made over the [right of receiving] double repayment to your father only, because he did me a favour,  but not to you': or perhaps, there is no difference? What if he [the bailee] paid to the sons?  Can they say to him, 'Our father made over the double repayment to you because you did him a favour; but as for ourselves, you have done nothing for us'; or perhaps, there is no difference? What if the heirs [of the bailee] paid to the heirs [of the bailor]? What if he paid a half?  What if he borrowed two cows and paid for one of them?  What if he borrowed from partners and paid one of them?  What if partners borrowed and one of them paid?  What if one borrowed from a woman and paid her husband?  What if a woman borrowed and her husband paid? The questions stand. R. Huna said: He [the bailee] is made to swear that it is not in his possession.  Why? We fear that he may have cast his eyes upon it. An objection is raised: If one lends his neighbour on a pledge and the pledge is lost, and he [the lender] says to him [the debtor], 'I lent you a sela' on it, and it was [only] worth a shekel';  whilst the other maintains, 'Not so; you did lend me a sela' upon it and it was worth a sela':' he is free [from an oath].  'I lent you a sela' on it and it was worth a shekel, whilst the other maintains, 'Not so; you did lend me a sela' on it, and it was worth three denarii;'  he is liable [to an oath].  [If the debtor pleads,] 'You did lend me a sela' on it, whilst it was worth two;' and the other replies, 'Not so: I lent you a sela' on it and it was worth a sela';' he is free [from an oath].  'You did lend me a sela' on it and it was worth two,' whilst the other replies, 'Not so: I lent you a sela' on it and it was worth five denarii,' he is liable [to an oath]. Now, who must swear? He who has the bailment [i.e., the creditor], lest the other swear and then this one produce the bailment.  To what does this  refer? Shall we say, to the second clause; but that [the oath rests upon the creditor] follows from the fact that it is he who makes partial admission!  — But, said Samuel, it refers to the first clause. How can it refer to the first clause?  — He means the second subsection of the first clause, [viz.,] 'I lent you a sela' on it and it was worth a shekel,' whilst the other maintains, 'Not so: you did lend me a sela' on it, and it was worth three denarii:' he is liable [to an oath]. Now, the onus of the oath lies upon the debtor,  yet the Rabbis ordered that the creditor should swear, lest this one [sc. the debtor] swear and then the other produce the pledge. But if