Bava Metzia — Daf 30a

בתורי דנפיש פסידייהו:

שוטחה לצורכה אבל לא לכבודו וכו': איבעיא להו לצורכו ולצורכה מאי

ת"ש שוטחה לצורכה לצורכה אין הא לצורכו ולצורכה לא אימא סיפא אבל לא לכבודו לכבודו הוא דלא הא לצורכה ולצורכו שפיר דמי אלא מהא ליכא למשמע מינה

ת"ש לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצרכו אבל ישטחנה על גבי מטה ועל גבי מגוד לצרכה נזדמנו לו אורחים לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד בין לצורכו בין לצורכה

שאני התם דמקלא קלי לה אי משום עינא אי משום גנבי

תא שמע הכניסה לרבקה ודשה כשירה בשביל שתינק ותדוש פסולה והא הכא דלצורכו ולצורכה הוא וקתני פסולה

שאני התם דאמר קרא (דברים כא, ג) אשר לא עובד בה מ"מ

אי הכי אפילו רישא נמי

הא לא דמיא אלא להא דתנן שכן עליה עוף כשירה עלה עליה זכר פסולה מאי טעמא

כדרב פפא דאמר רב פפא אי כתיב עובד וקרינן עובד הוה אמינא אפילו ממילא ואי כתיב עבד וקרינן עבד הוה אמינא עד דעבד בה איהו

השתא דכתיב עבד וקרינן עובד בעינן עובד דומיא דעבד מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה:

כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהן וכו': ת"ר המוצא כלי עץ משתמש בהן בשביל שלא ירקבו כלי נחושת משתמש בהן בחמין אבל לא על ידי האור מפני שמשחיקן כלי כסף משתמש בהן בצונן אבל לא בחמין מפני שמשחירן מגריפות וקרדומות משתמש בהן ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבא אליהו

כדרך שאמרו באבידה כך אמרו בפקדון פקדון מאי עבידתיה גביה אמר רב אדא בר חמא אמר רב ששת בפקדון שהלכו בעליהן למדינת הים:

מצא שק או קופה [וכל דבר] שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול: מנהני מילי דת"ר (דברים כב, א) והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם

הא כיצד היה כהן והיא בבית הקברות או שהיה זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו לכך נאמר והתעלמת מהם

למאי איצטריך קרא אילימא לכהן והיא בבית הקברות פשיטא האי עשה והאי לא תעשה ועשה ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה ותו לא דחינן איסורא מקמי ממונא

אלא לשלו מרובה משל חבירו מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר רב יהודה אמר רב (דברים טו, ד) אפס כי

to [workers with] oxen, who can cause much loss. AND SPREAD IT OUT FOR ITS OWN BENEFIT, BUT NOT FOR HIS HONOUR. The scholars propounded: What if it is for their mutual benefit?  — Come and hear: HE MAY SPREAD IT FOR ITS OWN BENEFIT; this proves, only for its own benefit, but not for their mutual benefit! — Then consider the second clause: BUT NOT FOR HIS HONOUR; thus, it is forbidden only for his own honour, but permitted for their mutual benefit! Hence no inference can be drawn from this. Come and hear: He may not spread it [a lost article] upon a couch or a frame for his needs, but may do so in its own interests. If he was visited by guests, he may not spread it over a bed or a frame, whether in his interests or in its own!  — There it is different, because he may thereby destroy it,  either through an [evil] eye or through thieves. Come and hear: If he took it [the heifer] into the team  and it [accidentally] did some threshing, it is fit;  [but if it was] in order that it should suck and thresh, it is unfit.  But here it is for their mutual benefit, and yet it is taught that it is unfit! — There it is different, because Scripture wrote, which hath not beets wrought with — under any condition. If so, the same should apply to the first clause too?  This [then] can only be compared to what we learnt: If a bird rested upon it [the red heifer] — it remains fit;  but if it copulated with a male, it becomes unfit.  Why so? — In accordance with R. Papa's dictum. For R. papa said: Had Scripture written 'ubad,  and we read it 'ubad, I would have said [that the law holds good] even if it were of itself;  whilst if it were written 'abad,  and we read it 'abad, I would have said, [it becomes unfit] only if he himself wrought with it. Since, however, it is written 'abad [active], whilst read 'ubad [passive],  we require that 'it was wrought with' shall be similar to 'he wrought with it';  just as 'he wrought [with it]' must mean that he approved of it, so also 'it was wrought with' refers only to what he approved. SILVER AND COPPER VESSELS MAY BE USED, etc. Our Rabbis taught: If one finds wooden utensils he may use them — to prevent them from rotting; copper vessels — he may use them with hot [matter], but not over the fire, because that wears them out; silver vessels, with cold [matter], but not with hot, because that tarnishes them; trowels and spades, on soft [matter], but not on hard, for that injures them; gold and glassware, [however], he may not touch until Elijah comes. Just as they [the Sages] ruled in respect of lost property, so also with reference to a bailment. What business has one with a bailment?  — Said R. Adda b. Hama in R. Shesheth's name: This treats of a bailment the owner of which has gone overseas. IF ONE FINDS A SACK OR A BASKET, OR ANY OBJECT WHICH IT IS NOT DIGNIFIED FOR HIM TO TAKE, HE NEED NOT TAKE IT. How do we know this? — For our Rabbis taught: And thou shalt hide thyself:  sometimes thou mayest hide thyself, and sometimes not. E.g., if one was a priest, whilst it [the lost animal] was in a cemetery; or an old man, and it was inconsistent with his dignity [to lead the animal home]; or if his own [work] was more valuable than his neighbour's  — therefore it is said, and thou shalt hide thyself.  In respect of which [of these instances] is the verse required? Shall we say, in respect of a priest when it [the lost animal] is in a cemetery? — but that is obvious: one is a positive, whereas the other is a negative and a positive injunction, and a positive injunction cannot set aside a negative together with a positive injunction?  Moreover, a ritual prohibition cannot be abrogated on account of money!  If, again, [it is required] where 'his own [work] was more valuable than his neighbour's' — that may be inferred from Rab Judah's dictum in Rab's name, for Rab Judah said in the name of Rab: Save that