Bava Metzia — Daf 113b

לא שליח ב"ד כמלוה

ת"ש (שמות כב, כה) אם חבל תחבל שלמת רעך בשליח בית דין הכתוב מדבר אתה אומר בשליח בית דין הכתוב מדבר או אינו אלא בבעל חוב כשהוא אומר (דברים כד, י) לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו הרי בע"ח אמור הא מה אני מקיים אם חבל תחבל שלמת רעך בשליח ב"ד הכתוב מדבר

תנאי היא דתניא שליח ב"ד שבא למשכנו לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד מבחוץ והלה מוציא לו משכון שנאמר (דברים כד, יא) בחוץ תעמוד והאיש

ותניא אידך בע"ח שבא למשכנו לא יכנס לביתו למשכנו אלא עומד בחוץ והלה נכנס ומוציא לו משכונו שנאמר בחוץ תעמוד ושליח ב"ד שבא למשכנו הרי זה נכנס לביתו וממשכנו

ולא ימשכננו דברים שעושין בהן אוכל נפש ונותן מטה ומטה ומצע לעשיר מטה ומטה ומפץ לעני לו אבל לא לאשתו ולא לבניו ולבנותיו

כדרך שמסדרין לבע"ח כך מסדרין בערכין כלפי לייא עיקר סידור בערכין כתיב אלא אימא כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבע"ח

אמר מר נותן מטה ומטה ומצע לעשיר מטה ומטה ומפץ לעני למאן אילימא לאשתו ולבניו ולבנותיו הא אמרת לו אבל לא לאשתו ולבניו ולבנותיו אלא אידי ואידי לדידיה

תרתי למה לי חדא דאכיל עלה וחדא דזג עלה כדשמואל דאמר שמואל כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא ומאן דאסר מיתנא דכיתנא רטיבא אחרציה ומאן דאכיל נהמא ולא מסגי ארבעה גרמידי

תני תנא קמיה דרב נחמן כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבע"ח א"ל השתא זבוני מזבנינן ליה סדורי מסדרינן ליה ומי מזבנינן ליה והתנן מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום

תנא כרשב"ג תנא קמיה והכי קאמר ליה השתא לרשב"ג זבוני מזבנינן ליה סדורי מסדרינן ליה דתנן רשב"ג אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום מכאן ואילך מוכרן בב"ד

וממאי דכי קאמר רשב"ג זבוני לגמרי קאמר דלמא הכי קאמר עד שלשים יום הדר ליה בעיניה מכאן ואילך מיהדר ליה למאי דחזי ליה ומזבנינן מאי דלא חזי ליה

אי סלקא דעתך אית ליה לרשב"ג האי סברא ליכא מידי דלא חזי ליה דאמר אביי רשב"ג ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הן

רשב"ג דתנן לא את הלוף ולא את החרדל רשב"ג מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבין

רבי שמעון דתנן בני מלכים סכין שמן וורד על גבי מכותיהן בשבת שכן דרכן לסוך בחול ר' שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הן

רבי ישמעאל ורבי עקיבא דתניא הרי שהיו נושין בו אלף זוז ולבוש איצטלא בת מאה מנה מפשיטין אותה ממנו ומלבישים אותו איצטלא הראויה לו ותנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא כל ישראל ראוין לאותה איצטלא

ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דיהיב ליה מאי דחזי ליה ומזבנינן מאי דלא חזי ליה בשלמא כר וכסת חזי ליה דביני ביני אלא מחרישה למאי חזיא אמר רבא בר רבה מחרישה דכספא

מתקיף לה רב חגא ולימא ליה לאו עלי קרמית אמר ליה אביי

— No. It means that the court officer is like the creditor. Come and hear: If thou at all take thy neighbour's raiment to pledge:  this refers to the court officer. You say it refers to the court officer, but perhaps it is not so, the reference being to the creditor? When Scripture writes, Thou shalt not go into his house to fetch his pledge, it obviously speaks of the creditor.  Hence, to whom can I refer, if thou at all take thy neighbour's raiment to pledge? Surely to none but the court officer?  — It is a controversy of Tannaim. For it has been taught: When the court officer comes to take a pledge of him, he must not enter the house, but stand without, whilst he [the debtor] takes the pledge out to him; for it is written, Thou shalt stand without, and also the man.  Whereas another [Baraitha] taught: When the creditor comes to take a pledge of him, he must not enter the house, but stand without, whilst he [the debtor] enters, and brings him out his pledge. But when the court officer comes to take a pledge of him, he may enter the house and take it.  And he must not take in pledge articles used in the preparation of food. Further, a couch, a couch and a mattress must be left in the case of a wealthy man, and a couch, a couch and a matting for a poor man. Only for himself [the debtor] must these be left, but not for his wife, sons, and daughters. Just as an assessment is made in favour of a debtor,  so also is it made in the case of 'valuations'.  On the contrary! The main law of assessment is written in reference to 'valuations'. — But say: just as an assessment is made in the case of 'valuations', so also in favour of a debtor. The Master said: 'Further, a couch, a couch and a mattress must be left to a wealthy man, and a couch, a couch and a matting for a poor man.' For whom [is the second couch]? Shall we say, For his wife, sons, and daughters? But you say, 'but not for his wife, sons and daughters'! Hence both are for himself. Then why two? — One at which he eats and the other on which he sleeps. Even as Samuel said, viz.: For all things I know the cure, except the following three: [i] eating bitter dates on an empty stomach; [ii] girding one's loins with a damp flaxen cord; and [iii] eating bread and not walking four cubits after it. A tanna recited before R. Nahman: Just as assessment is made in the case of 'valuations', so is it also made for debtors. Said he to him: If we even sell [his property], shall we make an assessment for him!  But do we really sell [his property]? Did we not learn: AND HE MUST RETURN THE PILLOW AT NIGHT, AND THE PLOUGH BY DAY? — The tanna recited the view of R. Simeon b. Gamaliel before him, whereupon he observed: Seeing that according to R. Simeon b. Gamaliel we even sell [his property], shall we make an assessment for him! For we learnt: R. SIMEON B. GAMALIEL SAID: EVEN TO HIM HIMSELF [THE DEBTOR] HE MUST RETURN IT ONLY UP TO THIRTY DAYS; AFTER THAT, HE MAY SELL IT ON THE INSTRUCTIONS OF THE COURT. But how do you know that R. Simeon b. Gamaliel means an outright sale: perhaps he means this: until thirty days he must return it as it is; after that, only what is fitting for him [the debtor] is returned, whilst what is not fitting for him is sold!  — Should you think that R. Simeon b. Gamaliel accepts this view, there is nothing that is unfitting for him. For Abaye said: R. Simeon b. Gamaliel, R. Simeon,  R. Ishmael and R. Akiba, all maintain that all Israelites are princes. R. Simeon b. Gamaliel — for we learnt: Neither lof  nor the mustard plant [may be moved on the Sabbath].  R. Simeon b. Gamaliel gave permission in the case of lof, because it is food for ravens.  R. Simeon: For we learnt: Princes may anoint their wounds with rose oil on the Sabbath, since it is their practice to anoint themselves on week-days.  R. Simeon said: All Israel are princes.  R. Ishmael and R. Akiba: For we learnt: If one was a debtor for a thousand zuz, and wore a robe a hundred manehs in value, he is stripped thereof and robed with a garment that is fitting for him. But therein a Tanna taught on the authority of R. Ishmael and R. Akiba: All Israel are worthy of that robe. Now, on the original assumption that he [the debtor] was allowed what was fitting for him, whilst that which was unfitting for him was sold, [it may be asked:] as for a pillow and bolster, articles of inferior quality may suffice for him;  but in respect of a plough, what is there available?  — Raba b. Rabbah replied: [The Mishnah refers to] a silver strigil.  To this R. Haga demurred: But let him [the creditor] say to him: you are not thrown upon me!  — Abaye answered him: