Bava Metzia — Daf 112b

שכיר בזמנו נשבע ונוטל וכו': שכיר אמאי תקינו ליה רבנן למשתבע ושקיל

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכות גדולות שנו כאן הני הלכתא נינהו הני תקנות נינהו אלא אמר רב יהודה אמר שמואל תקנות גדולות שנו כאן גדולות מכלל דאיכא קטנות

אלא אמר רב נחמן אמר שמואל תקנות קבועות שנו כאן שבועה דבעל הבית היא ועקרוה רבנן לשבועה דבעל הבית ושדיוה אשכיר משום כדי חייו דשכיר ומשום כדי חייו דשכיר מפסדנא ליה לבעל הבית

בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל כי היכי דליתגרו ליה פועלים שכיר גופיה ניחא ליה דמשתבע בעל הבית ויפקע כי היכי דליגרוהו בעל הבית על כרחיה אגר שכיר נמי בעל כרחיה איתגר

אלא בעל הבית טרוד בפועלים הוא אי הכי ניתב ליה בלא שבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית

וניתב ליה בעדים טריחא להו מילתא וניתב ליה מעיקרא שניהם רוצים בהקפה

אי הכי אפי' קצץ נמי אלמה תניא אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת המוציא מחבירו עליו הראיה קציצה ודאי מידכר דכירי ליה אינשי

אי הכי אפי' עבר זמנו נמי אלמה תנן עבר זמנו אינו נשבע ונוטל חזקה אין בעל הבית עובר משום בל תלין

והא אמרת בעל הבית טרוד בפועליו הוא הני מילי מקמיה דלימטייה זמן חיוביה

A HIRED LABOURER, WITHIN THE SET TIME, SWEARS AND IS PAID. Why did the Rabbis enact that a hired labourer should swear and receive [payment]?  — Rab Judah said in Samuel's name: Great laws were taught here.  Are these then [traditional] 'laws'?  They are surely merely [Rabbinical] measures! — But said Rab Judah in Samuel's name: Important enactments were taught here. 'Important'? Does that imply the existence of unimportant ones?  — But, said R. Nahman in Samuel's name: Fixed  measures were taught here. Thus: The oath is the employer's privilege, but the Rabbis took it away from the employer and imposed it upon the employee, for the sake of his livelihood. And on account of the employee's livelihood, are we to cause loss to the employer?  — The employer himself is pleased that the employee should swear and be paid, so that workers should engage themselves to him. [On the contrary], the employee himself is pleased that the employer should take an oath and be exempt, so that he should engage him! — The employer is bound to engage [labourers]. But the employee too is forced to seek employment! — But [the reason is that] the employer is busily occupied with his labourers.  If so, let us award it [the wages] to him without an oath! — [The oath is] in order to appease the employer. Then let him pay him in the presence of witnesses.  — It is too much trouble. Then let him pay him in advance!  — Both prefer credit.  If so,  even if the dispute concerns a stipulated amount,  it should be likewise so. Why then has it been taught: If the labourer maintains, 'You arranged with me for two [zuz].' and the other [sc. the employer] pleads, 'I arranged only for one,' the plaintiff must furnish proof?  — The stipulated wage is certainly well remembered. [Again] if so, even if the set time passed, he should also be believed. Why did we learn: BUT IF HIS SET TIME PASSED, HE CANNOT SWEAR AND RECEIVE PAYMENT? — It is a presumption that the employer will not transgress [the law]. The wages of him that is hired etc. But have you not said that he is busy with his employees? — That is only before his obligation matures;