Bava Metzia — Daf 104b

אהני כתיבה לגירעון

ר' יוסי היה דורש לשון הדיוט דתניא רבי יוסי אומר מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה לכפול גובה מחצה

נהרבלאי גבו תילתא מרימר מגבי נמי שבחא

א"ל רבינא למרימר והתניא לכפול גובה מחצה לא קשיא הא דקני מיניה הא דלא קני מיניה

רבינא משבח וכתיב לברתיה אמרו ליה נקני מיניה דמר אמר להו אי מקנא לא מיכפל אי מיכפל לא מיקנא

ההוא גברא דאמר להו הבו לה ארבע מאה זוזי לברתי בכתובתה שלח רב אחא בריה דרב אויא לקמיה דרב אשי ארבע מאה דאינון תמני מאה או ארבע מאה זוזי דאינון מאתן אמר רב אשי חזינן אי אמר הבו לה ארבע מאה זוזי דאינון תמני מאה אי אמר כתובו לה ארבע מאה זוזי דאינון מאתן

איכא דאמרי אמר רב אשי חזינן אי אמר לכתובתה ארבע מאה זוזי דאינון תמני מאה ואי אמר בכתובתה ארבע מאה זוזי דאינון מאתן

ולא היא לא שנא דאמר לכתובתה ולא שנא דאמר בכתובתה ארבע מאה זוזי דאינון מאתן עד דאמר הבו לה סתמא

ההוא גברא דקבל ארעא מחבריה אמר אי מוברנא לה יהיבנא לך אלפא זוזי אוביר תילתא אמרי נהרדעי דינא הוא דיהיב ליה תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא

ולרבא מ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם לא קא גזים הכא כיון דקאמר מילתא יתירתא גוזמא בעלמא הוא דקגזים

ההוא גברא דקביל ארעא לשומשמי זרעה חיטי עבדא חיטי כשומשמי סבר רב כהנא למימר מנכי ליה כחשא דארעא

אמר ליה רב אשי לרב כהנא אמרי אינשי כחשא ארעא ולא לכחוש מרה

ההוא גברא דקביל ארעא לשומשמי זרעא חיטי עבדא חיטי טפי מן שומשמי סבר רבינא למימר יהיב ליה שבחא דביני ביני אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא אטו הוא אשבח ארעא לא אשבחה

אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה

השתא דאמרינן פלגא מלוה אי בעי למשתי ביה שכרא שפיר דמי רבא אמר להכי קרו ליה עיסקא דאמר ליה כי יהבינא לך לאיעסוקי ביה ולא למשתי ביה שכרא

אמר רב אידי בר אבין ואם מת נעשה מטלטלין אצל בניו רבא אמר להכי קרו ליה עיסקא דאם מת לא יעשה מטלטלין אצל בניו

אמר רבא חדא עיסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה

— The writing [of that clause] serves to countervail depreciation. R. Jose interpreted common terms. For it has been taught: R. Jose said: Where it is the practice to treat the kethubah as an ordinary debt,  he [the husband] can collect it [from her father] likewise as a debt.  [When it is the local usage] to double [the dowry],  he [the husband] can collect [from her father] only half [the Written sum]. The Neharbeleans  used to collect a third.  Meremar used to empower [the husband] to collect even the addition. Said Rabina to Meremar: But has it not been taught: [Where it is the usage] to double, he can collect only half? — There is no difficulty: In the one case, possession was formally effected;  in the other, it was not. Rabina was writing a large amount for [the dowry of] his daughter [more than he was actually giving]. Said they [the other side] to him, 'Let us effect a formal possession from you.' To which he replied, 'If a formal possession, then no doubling; if doubling, no formal possession. A certain man once said, 'Give my daughter four hundred zuz as her kethubah.' R. Aba, son of R. Awia, sent an enquiry to R. Ashi: Does it mean, four hundred zuz [as the actual dowry], hence eight hundred [to be written]; or four hundred zuz [as the sum to be recorded], the equivalent of two hundred zuz [the real dowry].  R. Ashi replied: We see: if he said, 'Give her four hundred zuz,' eight hundred [are to be recorded]; but if he said, 'Write her four hundred zuz', he meant two hundred actual. Others state: R. Ashi replied, We see: if he said, 'For her kethubah,' it is four hundred actual, and eight hundred [written]; if he said, 'In her kethubah,' it means four hundred [written], which is two hundred actual. Yet that is incorrect: whether he said, 'For her kethubah,' or, 'In her kethubah,' it means four hundred [written], which is two hundred [actual]. Unless he says, 'Give her', without further qualifications. A certain man once leased a field from his neighbour and stated: 'If I do not cultivate it, I will give you a thousand zuz.'  Now, he left a third uncultivated. Said the Nehardeans: It is but just that he should pay him three hundred thirty-three one-third zuz. But Raba said: It is an asmakta,  and an asmakta effects no title. But in Raba's view, wherein does it differ from what we learnt: 'SHOULD I NEGLECT AND NOT TILL IT, I WILL PAY OF THE BEST?'  — In that case, there was no exaggeration; but here, since he stated such a large sum, it was a mere exaggeration [not to be taken seriously]. A certain man once leased a field  for sesame. He sowed wheat instead, but the wheat appreciated to the value of sesame.  Now, R. Kahana thought to rule: He [the tenant] can make a deduction [from the percentage due] on account of the [diminished] impoverishment of the soil. But R. Ashi said to R. Kahana: People say, 'Let the soil become impoverished rather than its owner.' A certain man once leased a field for sesame. He sowed wheat, however, but the wheat subsequently exceeded the sesame in value. Now, Rabina thought to rule that he [the lessor] must give him [the tenant] the increased value.  Said R. Aha of Difti to Rabina: Was he [the tenant] the only cause of the higher value, and the earth not at all? The Nehardenas said: An 'iska  is a semi loan and a semi trust, the Rabbis having made an enactment which is satisfactory to both the debtor and the creditor.  Now that we say that it is a semi loan and a semi trust, if he [the trader] wishes to drink beer therewith [i.e., for the loan part] he can do so.  Raba said: [No.] It is therefore called 'iska [business] because he can say to him, 'I gave it to you for trading, not for drinking beer.' R. Idi b. Abin said: And if he [the trader] dies, it ranks as movable property in the hands of his children.  Raba said: It is therefore called 'iska, that if he dies, it shall not rank as movable property in the hands of his heirs. Raba said: If there is one 'iska and two bonds, it is to the investor's disadvantage.